"הישרדות VIP": מלחמת הדוגמניות של איפוגו
אמנם לקחו לה שבועיים להתעורר והיא סוחטת אמפתיה בכוח, אבל שמחה גואטה סוף סוף הגיעה ל"הישרדות" ונראה שהיא יודעת מה היא עושה. במיוחד כשהאנטיתזה שלה, אלכסה דול, עושה הכל לא נכון. וגם - מי ידע שלג'ובאני רוסו יש מהלכים מחוץ למגרש?
זה התחיל כבר בפרק הקודם, כששמחה גואטה קיבלה סוף סוף את הברושור של המשחק - מי היה מאמין שהדואר בפיליפינים כל כך איטי - והתחילה לחשוב בעצמה, אחרי עבודה טובה שנתנו עליה אייל ומישל. בסך הכל, כמו שלונא נידבה בלארג'יות במועצת השבט, הבריתות בשבטים המקוריים נוטות להישמר ולשמחה עדיף להגיע לאיחוד עם מישל ואייל מאשר עם בנות קנקאי, וזה במקרה הטוב שחבירה אליהן בכלל תביא אותה לאיחוד ולא לישון עם הדגים בווילה.
הרויאל פלאש של שמחה המשיך גם במשחק מחוכם שלה ושל ג'ובאני (!), שהחליט להעמיד פנים שהם עדיין צ'ילבות ונחתם בברית המשולשת בין נעמה, שמחה ויוסף, פסלון החסינות שאם מצמידים אותו לאוזן במקום שקט אפשר לשמוע את אבא של שמחה אומר "צניעות! ענווה! שליחות! אבל גם מיליון שקל זה בסדר".
לכל הנרטיבים האלה יש מכנה משותף אחד, והוא כמובן שמחה. היא לקחה את הסיכון והמרתה את פיו של ג'ובאני כשבחרה להישאר נאמנה למישל ואייל ועכשיו גם השם שלה רשום על מהלך קטן. מהיכרותה עם ג'ובאני מן הסתם היא יודעת שהקשר ביניהם עוד יעלה על כמה שרטונים בדרך. בכל זאת האיש מתנהל עם מערכת עצבוב יציבה כמו ערב קאריוקי עם בר פתוח ואלכוהול חינם. כמו כן הוא גם סבור שברית עם שמחה משמעה "אני אומר ואת מבצעת", או בפראפרזה על מירי רגב - מה שווה שמחה גואטה אם אנחנו לא שולטים בה?
בכלל, המשחק של ג'ובא מבלבל מאוד. רגע אחד, בתחכום מענג, הוא מביים את הברוגז בינו לבין שמחה כדי לראות מי יעז להסית נגדה (שקד נופל בפח תוך שלוש דקות. באמת שממנו ציפיתי ליותר), ומצד שני, כשנעמה מגיעה "לפייס" בינו ובין שמחה הוא משוכנע שמדובר בנשמה טהורה. אבל ניחא, מהלכים תמימים מאלה כבר ראינו בהישרדות הישראלית. ברית הבקתה של שמחה עם נעמה ופסלון החסינות שלהן מבסס עוד יותר את המעמד שלה במשחק. והבחירה שלה בנעמה על פני אלכסה היא בחירה חכמה. אחרי הכל אלכסה כבר ראתה במשחק הזה כמה אוטובוסים מהצד של הגלגלים ועושה רושם שהיא לא מצליחה להפיק את הלקחים.
עוד בהישרדות VIP:
שמחה ואלכסה הן כנראה תמונת מראה האחת של השניה בעונה הזאת, ובאקלים הפוליטי הנוכחי הגישה של אלכסה הרבה פחות יעילה. אלכסה לא שוקלת מילים, לא מסננת מחשבות, שמה את האגו והכבוד שלה במקום הראשון. שמחה פועלת בשקט יחסי. אלכסה מפגינה כוחניות ואדישות, שמחה לא בוחלת בסחיטת אמפתיה וברגשנות. אלכסה, כמו האיש הכחול של יהונתן גפן היא דמות מעונה אחרת, שם אולי היתה מצליחה יותר. בעולם שבו שני השבטים חיים על אותו האי עם מחסומים פרוצים וחולקים פרסים ממש כמו בחזון אחרית הימים של ז'אן פייר מתחילת העונה כי "צריך להיות אנשים טובים", האגרסיביות של אלכסה רק מבודדת ומחלישה אותה, וחבל.
בפרק הבא: משימת חסינות, דו קרב, חסינות אישית ומישל אולי מכשיל את השבט שלו בשביל להעיף את אלכסה ואולי לא, וביבי אולי יעבור לווילה ואולי לא. אבל העיקר שנפסיק לדבר על הבחירות ונחזור לדבר על הדברים החשובים באמת, הקיץ והשלכותיו. אילליקה!
