נתניהו מאיץ חלקיקים

נתניהו בכותל, אתמול

כשתלכו היום להצביע – וחשוב מאוד להצביע כי הח"כים הרעים נבחרים גם בזכות האזרחים הטובים שאינם מצביעים – תשאלו את עצמכם, מה פתאום עכשיו פתאום היום? הרי הבחירות אמורות היו להתקיים בכלל בעוד שבעה חודשים. מי ומדוע הקדים את הבחירות וקטע באחת "עשייה מופלאה, אדירה, בכל התחומים, המדיני והביטחוני, הכלכלי והחברתי"?

• לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet
  

מי שהקדים את הבחירות לא חשב על העשייה ולא על המעשייה – אלא על מעשיהו. על שלושה דברים עולמו עומד: על עצמו, משפחתו ותיקיו הפליליים. על אלה הוא חשב. התחשיב המחושב והמכושף השתבש קצת. הוא לא לקח בחשבון שבמשרד המשפטים לא יושבים פראיירים. הגביר מהירות היועץ המשפטי והוציא לאור כתבי חשדות. או־אז נבהל החשוד וביקש שחומרי החקירה לא יימסרו לסניגורים אלא לאחר הבחירות. רצה לומר, אף שאני משמיץ ומקעקע את רשויות האכיפה, עדיין אני שקט יותר ובטוח כשהחומרים המביכים נמצאים בחזקתן ולא אצל הסניגורים.

נתניהו משתמש עכשיו בליכוד כבמגן אנושי. מצידו, שמפלגות הימין לא תעבורנה את אחוז החסימה ובלבד שהליכוד בראשותו יצא גדול. אילו הייתה היום הצבעה בשני פתקים, אמר לי בכיר בליכוד, ביבי היה קורא להצביע רק לעצמו. אילו הייתה היום הצבעה בשני פתקים, הוסיף הבכיר, היינו כולנו מצביעים מחל וגנץ. נתניהו נואש לקבל את אמון הציבור כדי שיוכל להתייצב ולטעון, כפי שנאמר בסביבתו, שאי־אפשר יהיה להאשימו בשוחד והפרת אמונים לאחר שהציבור הביע בו אמון.

המצביעים הימנים משופעים בבחירות הללו בשפע שלא ידעו כמוהו. איש ימין משול לילד הנכנס לחנות ממתקים ענקית ומתקשה לבחור, עד שיקבל סחרחורת או סוכרת. לרשות אנשי ימין־מרכז עומדת מפלגת כחול לבן ומפלגתו של כחלון. הימניים יותר יכולים לבחור בין הימין החדש לבית היהודי, בליברמן או בפייגלין, בש"ס, בצומת של אורן חזן או במגן של גל הירש. לאנשי השמאל האביונים אין אלא את מרצ.

בחירות 2019 - טורים נוספים:

• הרומן שלי עם בוט-תניהו
• מה שבשמאל לא הבינו
• מאחורי הפרגוד יש לך 90 שניות להחליט
• ראש ממשלה באזיקים משפטיים וקואליציוניים
  

פעם, בעבר הלא רחוק, הזדהו אנשים עם מפלגה. בדור האחרון עבר מרכז הכובד אל ראשה. עם כל הכבוד לראש הרשימה או לראש הממשלה – השרים ממלאים תפקיד חשוב ביותר בקביעת מדיניות, בביצועה, בהשפעה על חיי היום־יום. קחו, לדוגמה, את מערכת הבריאות של יעקב ליצמן – הוא קיבל אותה במצב קשה וימסור אותה, אם ימסור, במצב אנוש. או מערכת המשפט – ריח בושם ה"פאשיזם" שהזליפה איילת שקד יעמוד בחלל היכלי הצדק עוד שנים הרבה. או משרד התרבות והספורט – אנתרופולוגים וחוקרי תרבות יתקשו להסביר שבמדינת העם היהודי הייתה פעם שרת תרבות כמו מירי רגב.

קחו, להבדיל, את העשירייה הראשונה של מפלגת העבודה. הניחו לרגע למיתוג המעוות של ימין ושמאל. נדמה לי שרובכם תסכימו שמדובר בעשירייה האיכותית ביותר מכל העשיריות של המפלגות כולן. ישנם וישנן בעבודה מועמדים ומועמדות אידיאלים לכל משרד ממשלתי. יותר מאחד ואחת לכל משרד.

בבחירות הללו זרק נתניהו אל הזירה בייאושו את ה"סיפוח". זו פעם ראשונה בתולדות ישראל שראש ממשלה מכהן ומועמד להמשיך לכהן מתחייב לספח את הגדה המערבית. אגב, ערב בחירתו של מנחם בגין, במאי 1977, הצהיר בגין בראיונות עיתונאיים: "מעולם לא אמרתי אף שעל!" בכך הפיג את חששות הבוחרים ורמז להם ולעולם כולו על נכונותו לפשרה. סיפוח השטחים פירושו הפיכת ישראל למדינת אפרטהייד דו־לאומית שפירושה ריסוק הקיום הלאומי שלנו. נתניהו מודע לכך ומבין זאת היטב ולעומק. אלא שהוא, כמו מאיץ חלקיקים, מרסק כל ערך, נורמה ועיקרון, ובלבד שייחלץ מהצפוי לו.

בכל בתיהם של ראשי המפלגות מתוחים וחרדים היום. בבית בבלפור יותר מכולם. האם נמצא שם מישהו שירגיע ויעלה חיוך על פני ביבי, שרה ויאיר, שיצטט להם את האמירה ההיתולית של מארק טוויין: "אנחנו ננצח בבחירות כי השוטים לצידנו"?

• אמנון אברמוביץ' הוא עיתונאי חדשות 12
  

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com