הסוקרים נחשפו בקלונם. סליחה שצדקתי

בדיוק כפי שכתבתי כאן לפני 3 חודשים, התוצאות בבחירות 2019 הוכיחו שסקרים הפכו מכלי מחקרי חשוב לתעשייה בידורית חסרת מצפון או אתיקה

פרופ' גבי וימןפורסם: 14.04.19 , 14:13

מינה צמח(צילום: עמית שאבי)

שוב נחשפו סוקרי הבחירות בקלונם. אם בבחירות 2015, אחרי שטעה בניבוי תוצאות ההצבעה, האשים קמיל פוקס את הנשאלים ששיקרו בסקר, הרי שבבחירות 2019 היו אלה מנו גבע ומינה צמח הטועים שהאשימו. הבעיה היא - וזאת יודעים היטב גם סוקרים מקצועיים אלה - שיש סיבות טובות ורבות לכישלונות הסדרתיים של סקרי הבחירות.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

שלושה חודשים לפני הבחירות פרסמתי כאן מאמר שכותרתו "תעשיית השקרים של סקרי הבחירות". הצלחתי כבר אז, ולא בקושי רב, לנבא את כשלון הסקרים, כנראה טוב יותר מאשר תחזיות הבחירות של הסוקרים. הצבעתי כבר אז על בעיות הדגימה, על אוכלוסיות שאינן מיוצגות, על המסרבים לענות, על "טעות הדגימה" הסטטיסטית של 4.5% (שמשמעותה כשישה מנדטים לכאן או לכאן), על מדגמים אינטרנטיים מוטים, על סקרי טלפון שבהם 85% מהנשאלים מסרבים לענות ועוד.

תגובת הסוקרים למאמר הייתה קשה: הוצפתי במאמרי תגובה, שיחות קשות, עימותים רדיופוניים ועוד. אבל תעשיית הסקרים, יש לזכור, אינה רק מאחזת עיניים, היא גם עסק משתלם לסוקרים. הם זוכים לחשיפה ובולטות, שלא לדבר על הכנסה מכובדת.

הנה כמה דוגמאות לכשלון בניבוי התוצאות, שחוזר על עצמו בכל מערכת בחירות: הסוקרים ניבאו הצלחה מסחררת לפייגלין ומפלגתו, וחלקם אף חזה לו שבעה מנדטים. פייגלין, שיכור מסקרים, מינה עצמו לשר האוצר הבא. אבל המדגמים האינטרנטיים שניבאו לו את ההצלחה היו מוטים ולא מייצגים. הסוקרים שנשענים עליהם, בין השאר כי הם מהירים וזולים, יודעים היטב כי הם נותנים ייצוג יתר לצעירים, משכילים וגולשי אינטרנט. שם נמצאים רבים ממי שהיו תומכי פייגלין. אבל אלה מדגמים מהם נעדרות קבוצות רבות ובהם קשישים, עולים חדשים, ערבים, חרדים ועוד.

ומה לגבי "ישראל ביתנו"? הסוקרים ניבאו לה כשלון ואי-מעבר של אחוז החסימה. אבל, כמו שליברמן עצמו ידע היטב, מצביעיו, מרביתם עולים ממדינות חבר הימים, אינם מיוצגים בסקרים ומסרבים לענות להם.

במקביל הצליחו הסוקרים בשיכרון הכוח שלהם להכחיד מפלגות כמו "גשר" של אורלי לוי-אבקסיס, כי מי רצה להצביע למפלגה שהסקרים מנבאים שהצבעה לה היא בזבוז קולות?

כפי שכתבתי שלושה חודשים לפני הבחירות, סקר דעת קהל הוא כלי מחקרי חשוב ואמין כשהוא מבוצע למטרות הנכונות, בהליכי מחקר נכונים ובפרשנות התואמת. אולם סקרי דעת קהל, ובמיוחד סקרים פוליטיים וסקרי בחירות, הפכו להיות אמצעי סיקור בידורי ומושך קהל בידיה של התקשורת המודרנית.

לכישלון הסקרים תרמו לא רק סוקרים חסרי מצפון ואתיקה: חברו לכך גם עיתונאים ופרשנים פוליטיים שיודעים היטב את מגבלות הסקרים, אך מקפידים לקדם אותם לכל כותרת ומבזק. עיתונאים אלה נהנים מ"יכולת המכה הכפולה": להלל ולצטט סקרים לפני הבחירות, ולחבוט בהם ולהתעלל בהם אחרי כישלונם ביום הבחירות. תבדקו כמה פעמים פרסמה התקשורת הישראלית, לאחר הבחירות, את הכותרת "יום הכיפורים של הסוקרים".

בכל מערכת בחירות אנו לוקים במחלת הסקרת שהופכת מערכת בחירות למרוץ סוסים שבו נמדדים המתמודדים רק במונחי הסקרים היומיים. מפלגות קמו, התאחדו, התפצלו והתאדו לפני הבחירות בגלל הסקרים. הסקרת היא מכה קשה להליכים הדמוקרטיים, למערכת בחירות רצינית, לפוליטיקה של חזון.

היטיב לתאר זאת חתן פרס נובל, פרופ' ישראל אומן, כאשר נשאל על האמון שלנו בסקרים הכושלים: הופיע יהודי בעיירה והבטיח לכולם מופע לוליינות בו יעבור את הנהר הסוער מעל חבל. היהודים מיהרו לקנות כרטיסים למופע והתייצבו למחרת על גדת הנהר. ואז הוא הופיע הלולין והודיע לכולם: "לוליין? איני יודע ללכת על חבל, ואם תדרשו שאעשה זאת אתרסק וילדיי יהיו יתומים".

ריחמו עליו היהודים ולא ביקשו את כספם בחזרה. מייד עלה האיש חזרה לדוכן ואמר "אני מודה לכם, יהודים רחמנים וטובי לב שחסתם עליי. מייד נמכור כרטיסים למופע הלוליינות שלי מחר".