.jpg)
הכביסה של אבא מריחה יותר טוב
מורן מישל לא תשכח את הסדר הראשון שחגגה לבד אחרי הגירושין, כשבנותיה היו עם אביהן. הבגדים הלבנים והחגיגיים שהיא קנתה להן הפכו לכתומים, ומאז היא הודיעה שכביסות הן רק באחריותה. עד שהחליטה השנה לצאת לחירות אמיתית
יום חמישי. אחר הצהריים. שקט. הקטנות אצל חברות, הגדולות אלוהים יודע איפה, ופתאום צעקה מלמעלה מפרה את השלווה: "אמא!!!". הסנדוויץ׳ עצבנית. שוב אין לה את החולצה שהיא רוצה. אמא בשביתת כביסות.
בעזרת טכניקת ערפול עצמי שאימצתי לאורך שנים של אמהות, התעלמתי מהצעקות המתגברות ונשאבתי במחשבות כמעט עשור לאחור.
אם יש דבר שזכור לי באופן צורב מהימים של ראשית הגירושין זה הקושי הכלכלי העצום והעצב שהשתלט עלי בכל פעם שהבית התרוקן מהילדות, ובמיוחד בחגים. טוב, אלה שני דברים. תפסתם אותי. אבל שניהם רלוונטיים למעשיית הכביסה.
חג בלי הבנות
אני זוכרת את ההכנות לפסח הראשון בלעדיהן. הבנות היו אמורות לחגוג עם אבא, וחודשיים לפני החג הבית כבר הרגיש לי ריק. לא הצלחתי לדמיין איך אעבור ערב חג בלי שיעמדו על הכסאות וישירו מה נשתנה, בלי שיתרוצצו לחפש אפיקומן, בלי שלב הבכי כשהערב נמשך מעבר לגבול העייפות. הרגשתי שאני חייבת איכשהו לקחת חלק בחג שלהן.
בסוף הבנתי מה אני רוצה. החלטתי שאקנה להן את בגדי החג היפים שאיתם ילכו לארוחה אצל אבא. זהו, נחה דעתי. העניין הוא שפסח הגיע די סמוך לפרידה, כשעוד הייתי בהסתגלות למצב החדש, ובהסתגלות אני מתכוונת שלא ידעתי מאיפה לגרד את השקל לסגור את החודש הבא, אז לקנות בגדים לשלוש בנות היה בגדר משימה בלתי אפשרית. אבל היי, החלטתי שאני קונה בגדים, אז אני קונה בגדים.
לטורים הקודמים:
חופשה משפחתית עם אמא, שני אבות ו-5 בנות
הוואטסאפ המשפחתי של הורים גרושים
במשך חודשיים צמצמתי כל הוצאה מיותרת, כלומר כל הוצאה על עצמי, לרבות מזון. אכלתי מה שנשאר מהארוחות שלהן. בימים שהיו אצל אבא לא בישלתי בכלל והסתפקתי בלחם וגבינה. עברתי להליכות ברגל לצמצם הוצאות דלק. לא הדלקתי אורות כשהן לא היו בבית. לא בית קפה, לא גלידה, לא פיצה, לא סרט - כלום.
האמת שממש לא היה לי אכפת, כי בתום חודשיים וממש לפני ערב החג הלכתי לחנות האהובה עליי וקניתי לכולן בגדים חגיגיים ומושלמים, שלא היו נוחים לאף אחת, אבל הצטלמו מהמם. עמדתי במשימה.
בגדים בגוון כתמתם
בצאת החג הילדות נכנסו הביתה, אני רצתי לחבק אותן, ואבא שלהן נכנס אחריהן ואמר בגאווה "הן היו מקסימות. צילמתי לך. אה, וגם רציתי להקל, אז הנה הכל מכובס ומקופל". חיבוק, נשיקת חג שמח, וגם טפיחה על השכם על ששרדתי את החג. איך אומרים? צריך לדעת ממי להתגרש.אבל חכו עם האידיליה והמרשמלו. דמיינו את זה: כשכל הלאבי דאבי הזה התפזר, הבנות פנו לחדריהן, אבוש הלך הביתה, אני נותרתי מלאת גאווה והכרת תודה והתפניתי לסדר את הכביסה בארון. והנה אני פותחת את השק הגדול ושולפת חולצה לבנה שקניתי לפני שלושה ימים, במקום אוכל, והיא בגוון כתמתם. על השמלה של השניה שני כתמים כתומים עצומים והג'ינס של הגדולה, עזבו, אני לא רוצה לדבר על זה.
מיד הרמתי טלפון מאופק לאקס, ופרצתי בבכי היסטרי. "איך עשית לי את זה?!" והוא, המסכן, לא הבין, כולה חסך לי כביסות. ואני המשכתי - "בחיים אתה לא תכבס יותר כלום. תחתונים אתה לא תכבס להן. אני אכניס את זה לחוזה. אז מה אם אין לנו חוזה מעכשיו ועד אחרי הצבא רק אני מכבסת. כולל חיתולים של הנכדים".
"אבל אמא", הגיחה מספר שתייים מהחדר, "לכביסה של אבוש יש ריח הכי טוב בעולם". ואני, שנפגעתי עד עמקי נשמתי, מיד הסברתי שאבא מרמה עם דפי ריח במייבש ושאברר בדיוק איזה ואקנה גם, אבל העיקר שכל בגד יישאר בצבע המקורי שלו.
וככה נגמר החג שלי בבכי על מר גורלי וכתום כביסתי. מה שלא הבנתי זה שככה הפכתי לפרעה של עצמי ושגזרתי על עצמי עשור של ערימות כביסה. ועם חמש ילדות, בלי עין הרע, יש הרבה כביסה.
אמא במרד
"אמא!". אופס. המסע שלי בזמן לא תרם לנקיון החולצות ששוכבות בסל כבר חודש בהתעלמות מופגנת מצדי. אני אמא במרד. בדיוק חגגתי 40 וכבר כמעט 18 שנה שאני מכבסת בגדים, ועם המכה ה-11 שהבאתי על עצמי, זה לא רק הבגדים של הילדות, כי גם חולצות וגרביים ותחתונים של האקס התחילו להשתרבב לערימות שחזרו אליי הביתה, ובלי שהתכוונתי הפכתי לבת הכובס - מנסה לטוות זהב מערימות בגדים מלוכלכים.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
"את שומעת?" אמרתי לסנדוויץ', "קחי שקית, שימי שלוש חולצות בפנים ותשימו אצל אבא לכביסה".
"אבל, אמרת ש…".
"שום אבל. גם לאמא מותר לשנות את דעתה. וחוצמזה שמעתי שלכביסה של אבא יש ריח משהו משהו".
וככה, אחרי עשור, ועם כל הכבוד לחוזה שאין לנו, הבנתי שיש דברים חשובים יותר מהצבע המקורי שהיה לבגד בחנות והוצאתי את עצמי מכביסות לחירות.
"וקחי גם כמה בגדים של הקטנות. ותחזירו מקופל!".
חג שמח, וקחו את הדברים בקלות.
מורן מישל היא אמא לחמש בנות, כותבת, עורכת ומנחת סדנאות כתיבה. בעלת הבלוג Writing Gym
לפנייה לכתב/ת 
