הכנסת מתחרד"לת. שיהיה לנו בהצלחה
בעוד שבקרב רוב הציבור בישראל ישנה התמתנות והתרככות של השיח הבין-מגזרי והבין-מגדרי, בכנסת הבאה אנחנו צפויים דווקא להחרפה של הטונים
נשים בצד. איחוד מפלגות הימין אצל הנשיא(צילום: מארק ניימן, לע"מ)
תמונה אחת שיצאה השבוע מהדיונים הנערכים לקראת ניהול המשא ומתן הקואליציוני מתארת באופן מדכדך את המצב העגום של דת ומדינה בממשלה העתידה לקום. בתמונה נפגש חבר הכנסת אורי מקלב מיהדות התורה עם נציגי ארגון ליב"ה החרד"לי ודן איתם בסוגיות של גיור, שבת והכותל המערבי. באופן פרדוקסלי, נראה שמקלב היה האדם הכי ליברלי בחדר.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
ארגונים כמו ליב"ה (ליבה יהודית בציבוריות הישראלית) צצים כבר כמה שנים כמו פטריות אחרי הגשם. תמיד אותם אנשים תחת שמות שונים. לעיתים ליב"ה ולעיתים חותם, לעיתים צו אחד ולעיתים חזון. המיתוג אחר, המימון תמיד לוט בערפל, המלחמה זהה. מלחמה בצה"ל, בלהט"ב, בשילוב נשים, ברפורמים ובקונסרבטיבים. אפס מורכבות, מאה אחוז לוחמנות. אלו האנשים שהביאו לכם את האיומים שהכותל יהפוך לרחבת דיסקו עם בר-מצוות לכלבים, שמכריז שמשפחות של להט"ב הן לא נורמליות, שנאבק בשילוב נשים בצבא וששולח אוטובוסים של נערות בשביל להתעמת עם נשות הכותל.
אלו הדמויות שיכתיבו את המדיניות בקואליציה הקרובה, ובניגוד למראית העין הם כנראה נצים יותר ונחושים יותר מחברי הכנסת החרדים של ש"ס ויהדות התורה.
אמנם בקמפיין איחוד מפלגות הימין ניסו לקרוץ לכל הקשת של הציונות הדתית, אבל הבטחות לחוד. המפלגה בראשות הרב רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ’ כבר הודיעה שבכל הקשור לדת ומדינה הם מקימים בלוק עם המפלגות החרדיות, ובכך למעשה הכריזו באופן מובהק שהציונות הדתית שהם נושאים את קולה היא ספציפית מאוד: שמרנית, לעומתית, דומה יותר לחרדי מבני ברק או מאה שערים מאשר לדתייה מגבעת שמואל או רחובות.
האיחוד עם עוצמה יהודית היה עוד משבר שהקשה על קולות ליברליים להשתלב בה. הפרישה של נפתלי בנט ואיילת שקד והתרסקותו של הימין החדש על אחוז החסימה למעשה חיסלה גם את האגפים הליברליים והמתונים יותר בתוך המגזר, שניסו לרוץ עצמאית. השניים דיברו על קידום עקרונות אמנת גביזון-מדן ואף שילבו במפלגה מועמד שהוא אחת הדמויות הבולטות בארגון הרבנים צהר.
אתמול (יום ג'), במעמד ההמלצה על נתניהו אצל נשיא המדינה, חברת הכנסת החדשה והיחידה של איחוד מפלגות הימין, עידית סילמן, לקחה את המיקרופון ואמרה: “אני שמחה לייצג את המקום הדתי, נשי, ציוני, פמיניסטי וליברלי בכנסת שיש בה מעט נשים". נדמה שהאמירה הזו כוונה קודם כל לחברי המפלגה שלה, שאולי בנו עליה כעלה תאנה חי-מוחלש. סילמן עומדת כמעט לבד במערכה, בתוך מערכת גברית ושמרנית להחריד. המשימה שלה תהיה סיזיפית בהתחשב בזה שהכנסת, שבה חלק ניכר מהאופוזיציה הם ח"כים טירונים, ככל הנראה תתקשה מאוד לעמוד על המשמר.
בכנסת היוצאת ראינו כי סיסטרהוד בין-מפלגתי יצר רשת נשית חזקה מכל קצוות הקשת הפוליטית עם הישגים נאים ובראשם החוק להפללת צרכני זנות. כעת לא ברור מה יקרה להישגים הללו כאשר המנועים החזקים שעמדו מאחוריהם, כמו מרב מיכאלי, זהבה גלאון, עליזה לביא, שולי מועלם ורחל עזריה - לא יהיו יותר בבית הנבחרים.
מציאות שבה יש כשרות הלכתית, נישואים הלכתיים וגיור הלכתי מחוץ לרבנות מעידה כי רוב הציבור מעוניין במסורת ישראל, אך מחפש ברית של מתונים. כך גם משקי הבית המגוונים שבהם שני בני הזוג הם שותפים בגידול הילדים ובעול הפרנסה. אך בעוד שבשטח ישנה התמתנות והתרככות של השיח הבין-מגזרי והבין-מגדרי, בכנסת אנחנו צפויים לראות החרפת טונים.
חוק המרכולים, חוק המקוואות ומתווה הכותל שבוטל הם רק פרומו לקראת מה שצפוי לנו. החברה האזרחית תצטרך לעבוד קשה יותר בשביל להשפיע מבחוץ, ונראה שכרגע המשימה הכי דחופה היא בכלל להשיב את הדיון אל הגזרה הזו. סוגיות דת ומדינה אמנם מייצרות ויכוחים ערים ונוגעות בלב הציבור, אבל מעולם לא הצליחו להכתיב סדר יום שאשכרה יגרום לשינוי בדפוסי הצבעה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
חן ארצי סרור
מומלצים
