קצת תעמולה על הגב של יהודה פוליקר
ההכרזה המתועדת של מירי רגב באמצע הופעה, שלפיה הזמר ידליק משואה בערב יום העצמאות, היא המשכו של קמפיין בחירות בלתי נגמר
בגלל המשואה ההיא. רגב ופוליקר על הבמה(צילום: משרד התרבות והספורט)
הדלקת המשואות בערב יום העצמאות היא כבוד ממעלה ראשונה שרק הראויים באמת בישראל זוכים לו. מוצאי יום הזיכרון לחללי צה"ל, קו התפר המרגש הזה, עם מוזיקת הרקע של "אנו נושאים לפידים", חזרות אין סופיות בהר הרצל והטקס שמעלה דמעות בעיני כל אזרח ישראלי שנשאר לו לב פועם בחזה. אלא שבמקביל ההון הפוליטי מתחיל להצטבר.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
את הז'אנר ייסד שר החינוך היוצא נפתלי בנט, שהפך את ההכרזה על זוכי פרס ישראל לשרשרת של דרמות קטנות שמתחילות בטוויטר ומסתיימות מי יודע איפה. "ופרס ישראל הולך ל...". הרי כל ציוץ כזה גורר כותרת, ואחריה עוד אייטם ואחריו עוד דיון תקשורתי. כלומר, עוד פאר וכבוד לשר.
את הקונץ הזה לקחה שרת התרבות מירי רגב כמה צעדים קדימה, ולשיא הגיעה אמש (יום ג') כשעלתה לבמה באמצע הופעה של יהודה פוליקר והכריזה קבל עם, פייסבוק וזאפה הרצליה שהוא יהיה אחד ממשיאי המשואות בטקס בחודש הבא. אגב, אל מנהל בית החולים זיו בצפת, ד"ר סלמן זרקא, שכמה שעות קודם הוכרז גם הוא כאחד ממדליקי המשואות בזכות הטיפול שלו באלפי פצועים סורים, השרה רגב לא הגיעה באופן אישי. אולי לנהל בית חולים בפריפריה זה לא זוהר כמו להיות זמר מפורסם. אולי אין פה ערך אלקטורלי. אולי סתם הוא גר רחוק.
בשידור חי בפייסבוק: מירי רגב ויהודה פוליקר (מתוך פייסבוק)
כך או אחרת, כדי שלא יהיו אי הבנות: הבחירה בפוליקר היא נכונה וראויה מאין כמותה. מדובר בסמל ומופת בתרבות הישראלית וזמר ענק בכל קנה מידה. אבל קשה להפסיק להתגרד באי נוחות כשנבחרת ציבור קוטעת הופעה של אותו סמל ומופת בשביל כמה דקות מתועדות היטב של אור זרקורים. איזו פנייה לא נכונה לקחה מדינת ישראל בדרכה שהביאה אותה לכך שאי אפשר לתת כבוד לאמן ענק בלי לרכוב עליו בדרך לסיקור התקשורתי המיוחל?
אם כך, אחרי שסיימנו את המשחק הפופולרי "על מי יכריז בנט כחתן פרס ישראל", ברוכים הבאים לשעשועון "מדליקי המשואות - לייב". מכינים את כולם חוץ מאשר את מושא ההפתעה, ואז יוצאים ממקום המחבוא ומודיעים לו – יהודה ברקן סטייל – על הבחירה המרגשת. בישראל 2019 רחוקה שרת התרבות והספורט סנטימטרים בודדים ושיחת טלפון מלהיות אראלה ממפעל הפיס.
כנראה שהכל קמפיין אינסופי ואנחנו חיים במערכת בחירות שממאנת לגווע. אחרי שלושה חודשים קשוחים של תעמולה עדיין מונחים לפתחו של ראש הממשלה תיקים שיש להם דורשים. ואם אפשר למשוך עוד קצת זמן אוויר ומצלמה, אז למה לא?
התקשורת צריכה לסקר מי יהיו מדליקי המשואות. זו חובתנו. מדובר בבחירה של ועדה רצינית (ולא "אני בחרתי"), ויש חובה לדווח מי יהיו 12 המדליקים. אבל הדרך, אוי הדרך. הדלקת המשואה זו הזמנות נדירה לכבד 12 ישראלים מיוחדים, לשאת עיניים אליהם, להעריך אותם, ובעיקר לצאת מהפריים כמה שיותר מהר.
- רן רימון הוא עורך דף הבית של ynet
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
