המיזם של בנט ושקד קרס, התקווה לא
הם תמרנו בין הסכינים של נתניהו, הביאו את הציונות הדתית לקדמת הבמה, הגיעו לשיא דווקא אחרי אכזבת 2015 - ובניגוד להרבה פוליטיקאים, היו מחויבים לדרך. ההרפתקאה החפוזה של הימין החדש לא תהיה הסוף שלה
הם היו הצמד הכי מדובר בפוליטיקה הישראלית. דווקא משום ששרדו זוגיות ארוכה ויציבה במקום שהכי מאפיין את הזאבים הבודדים. במקום שבו כולם מבקשים להיות סוליסטים, הם נתנו דגש לעבודת הצוות. בזירה שבה אין מספיק מקום להכיל את כמויות האגו, ביחסים ביניהם אגו היה זז הצידה כמעט על בסיס שעתי. גם עד השעה הזאת ממש לא זרקו רפש זה על זו או זו על זה, אף שלנוכח התוצאות בהחלט אפשר.
נפתלי בנט ואיילת שקד נכנסו לפוליטיקה ביחד. בנט, אז יזם הייטק מצליח, מיליונר שמאחוריו שני אקזיטים מתוקשרים, הביא איתו רוח חדשה והיה לתקווה הגדולה של הציונות הדתית. בהתאמה גם סחף אחריו בגלים גדולים צעירים רבים. שקד גם היא מעולם ההייטק, דמות קשה לעיכול בהתחלה; לא סחבקית, לא מתמסרת, אבל מביאה איתה גוונים חדשים לפוליטיקה הישראלית. תוך זמן קצר כבר אי אפשר היה להתעלם ממנה. צניעות אותנטית ועוצמה - אבל בעיקר איפוק נדיר בפוליטיקה, יצרו לה את תדמית "אשת הקרח" שליוותה אותה בכל הקדנציה הארוכה.
הדרך של השניים לא תמיד היתה פשוטה, וכללה לא מעט מהמורות וחריקות. חלק מהן תוצר של משקעים עם בני הזוג נתניהו עוד מהימים שבנט ושקד היו חלק מלשכתו בליכוד כיו"ר האופוזיציה. בנט ושקד נדרשו לתמרן בתנאים קשים. בשעה שנתניהו מתעלם מהם, מנסה להקטין אותם ולהפוך אותם ללא רלוונטיים, להם לא היתה את האופציה הזאת. לעמוד בראש מחנה הציונות הדתית ולפנות לקהל ימני, משמעותו לקבל את המרות של נתניהו גם כשהוא שולף לעברך סכינים. הם הבינו את זה ושיחקו בגבולות האפשר.
הישג השיא המשותף שלהם היה לאחר הבחירות הקודמות, אז נחלו אכזבה מהתוצאות. נתניהו מיקד לראשונה את הקמפיין בקהל של בנט ושקד וסחף מנדטים חשובים לכיוונו ביום האחרון. דווקא מנקודת ההיחלשות לכאורה, הם הגיעו למשא ומתן הקואליציוני חדורי מטרה, מבינים את הסיטואציה שנוצרה ומצליחים להפוך אותה לטובתם.
בלילה הדרמטי של השיחות האחרונות, בנט אמר למי שדיבר איתו: "לכו לישון, בבוקר תיק המשפטים והחינוך יהיו אצלנו. וגם מקומות בקבינט". וכך היה.
מהלך מבולגן
אפשר להגיד על בנט שהוא ילדותי, לבקר חלק מהמהלכים שהוביל בפזיזות שמאפיינת אותו לטוב ולרע, אבל דבר אחד קשה לקחת ממנו - הוא מונע מתחושת שליחות אמיתית, הוא מאמין בדרך שלו והוא מחויב לה.
באשר לשקד, שהפכה בזמן קצר לאחת הפוליטיקאיות הפופולריות בישראל, ששינתה את השיח במערכת המשפט וכלפי מערכת המשפט, שהתייצבה מול היועץ המשפטי לממשלה כשהאמינה שצריך ומול נשיאת העליון, היא כנראה לא תיעלם בקרוב מהמפה. החיזורים אחריה מכל כיוון אפשרי הם תופעה ששווה להרחיב עליה בנפרד. היא נכס אלקטורלי ברור בכל מקום שתנחת בו.
הקמת הימין החדש הייתה הרפתקאה חפוזה, לא מאורגנת ולא מסודרת, שנולדה בעיקר מהתעוזה של בנט והחשיבה שצריך להקים ימין אחר. המהלך המבולגן עלה הפעם ביוקר והוכיח שאין קסמים בפוליטיקה.
אפשר להסכים עם הדרך שלהם ואפשר שלא - אבל צריך להגיד שהיו מהפוליטיקאים המסורים ביותר לציבור שלהם. לא מעט זגזגנים נבחרים כבר שנים פעם אחר פעם לכהונה במקום שהציניות היא חלק בלתי נפרד ממנו. רבים מהם רואים דברים באופן אחד ואומרים בחוץ אחרת, כי זה טוב לבייס. קודם מתפתלים, אבל מזדקפים בעל כורחם כשהאור במצלמה נדלק. בנט ושקד לא היו כאלה. פה ולב שווים בדרך כלל.
הם הביאו את הציונות הדתית לקדמת הבמה ולגבהים חדשים והטביעו חותם. לא ברור עדיין אם זו סוף דרכם הפוליטית של השניים, לא ברור מה יעלה בגורלה של הברית, אם יחזרו יחד או לחוד ובאיזו מתכונת. יכול להיות שהשיא של שניים מהשרים הבולטים בשנים האחרונות כבר מאחוריהם, ויכול להיות גם שבדומה ל-2015, אז הוכיחו שהם יודעים למנף רגעי חולשה, זה יקרה שוב - והם יצנחו פה בחזרה, חזקים יותר.
לפנייה לכתב/ת 
