הבן של מרים פרץ מאחד אחים שכולים: "סיפורים אחרים לגמרי מההורים"
אליסף פרץ שכל את אלירז ואוריאל ויזם ערבי זיכרון מיוחדים בבתים ברחבי הארץ. "האנשים שמגיעים לא יוצאים עם הראש למטה, אנחנו ממשיכים לחיות ולספר את הסיפור שלהם", אמר לאולפן ynet
אליסף פרץ (32), בנה של כלת פרס ישראל מרים פרץ, ואחיהם של אלירז ואוריאל ז"ל שנפלו במהלך פעילות מבצעית, מספר בראיון לאולפן ynet על העמותה שהקים למען האחים השכולים שתערוך השנה בפעם השלישית את ערבי "האחים שלנו" ברחבי הארץ לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.
"יש תמונה שאף אחד לא מכיר ולא שומע", מסביר אליסף על חשיבות העמותה. "הארגונים בישראל הם 'יד לבנים' או ארגוני אלמנות ויתומי צה"ל. אין יד לאחים. גילינו שלאחים יש סיפורים אחרים לגמרי מהסיפורים של ההורים. לי יצא להילחם עם אחי במבצע עופרת יצוקה, יש סיפורים של אחים שנסעו לטיולים ביחד.
"החלטנו ששלושה ימים לפני יום הזיכרון, נקרא לציבור לפתוח את הבית ונביא לכל אח או אחות שכולים סלון שבו יפתחו את הלב ויספרו על ההתמודדות. מה זה בכלל להתמודד עם הורים שכולים? האחים באיזה שהוא מקום הפסידו פעמיים: גם את האחים וגם קצת את ההורים שלהם".
- זה מזכיר את פרויקט זיכרון בסלון .
"נכון. קיבלתי הרבה השראה מעדי אלטושלר המדהימה. אני חושב שבסוף אנשים רוצים גם הכנה לקראת יום הזיכרון. בשנה ראשונה היו לנו 350 מפגשים, בשנה שנייה היו קרוב ל-500 והשנה קרוב ל-1,000 מפגשים".
לפי פרץ, גם חברות ענק כמו גוגל ופייסבוק הזמינו את העמותה אליהן. "אנחנו עושים גם סדנאות הכנה לאחים. לבקש מאח או אחות לעמוד מול קהל - זה לא פשוט. כך שאנחנו עושים גם סדנאות למידה למספרי סיפורים.
"גיליתי ששכול זה קצת כמו נכות", מסביר פרץ. "נכה מקבל את אחוזי הנכות בקצבה שלו, אבל בשכול אנחנו קובעים את אחוזי הנכות של עצמנו". עם זאת, הוא ציין כי "האנשים שמגיעים אלינו לא יוצאים עם הראש למטה. יש להם גם תקווה כי אנחנו האחים ממשיכים לחיות ולספר את הסיפור שלהם".
- מה אתה מספר בהרצאות שלך, למשל?
"כשהייתי בסיירת גולני הייתי שבוז במסלול, לא הייתי מנווט טוב והייתי מגיע אחרון. ביום חמישי בערב חזרתי הביתה, ואלירז הגיע בהפתעה. אכלנו ביחד את הקציצות של אמא שלי ישר מהסיר.
"הוא ראה שאני שבוז, ואמר לי 'יאללה, נוסעים לאילת'. השעה הייתה עשר בלילה והוא אמר לי שנלך לצלול. הגענו ב-03:30 לפנות בוקר ונרדמנו באוטו. הדבר הבא שזכרתי היה שהתעוררתי בחמש וחצי בבוקר, חום אימים והרחתי ריח של ביוב. פתחתי את העיניים וראיתי את הפה שלו מול הפנים שלי", אמר אליסף. "אלה סיפורים של אחים".
להצטרפות למיזם של אליסף פרץ - ניתן ללחוץ כאן .
לפנייה לכתב/ת 
