המסע של אב ובנו לאחות שנותרה באתיופיה: "מתקשה לשרוד"
נביו אבבה עלה ארצה עם אביו דסה לפני 12 שנים, כשאחותו החורגת נותרה מאחור כי אינם חולקים את אותו האב. "קרע אותי שם שהיא לבדה", סיפר דסה. לאחר תקופה ארוכה שסיפור עזיבת אחותו רדף אותו, הצליח נביו להתאחד איתה במסע שעשה יחד עם אביו לאתיופיה
המסע של האב ובנו לאחות שנותרה באתיופיה: כשמסתכלים על נביו אבבה, נער ספורטיבי ופעלתן לפני גיוס – קשה לדמיין את סיפור חייו המורכב ולהבחין בסערת הרגשות שמלווה אותו באופן יומיומי. נביו, שנולד בכפר נידח באתיופיה, עלה לישראל בגיל חמש, ומאז לא ראה את אחותו, שאותה נאלץ להשאיר מאחור.
יותר מ-12 שנים אחרי שעזבו אותו, חזרו נביו ואביו דסה לכפר המרוחק, במסע מפרך ומסוכן שיצא מעיר המחוז גונדר, רק כדי לגלות את מצבה הקשה של האחות, בודדה וענייה, מגדלת לבדה שתי ילדות קטנות שבאו לעולם כתוצאה מאונס.
לבו של נביו נשבר למראה מצבה של אחותו והוא הבין שאם לא יפעל מהר – חייה כאישה צעירה ובודדה בכפר יהיו נתונים בסכנה, ולכן הוא נשבע לעשות הכל על מנת להעלותה ארצה. בסרטון שבראשית הכתבה: צפו בתיעוד המסע המרגש של נביו ודסה לאתיופיה והמפגש המצמרר עם האחות.
עוד מהיותו פעוט, נביו היה בעל כורחו במוקד מאבק שמשפחתו ניהלה מול משרד הפנים. במשך שנתיים ניסו הוריו לעלות לישראל, אך אף שהם היו נשואים כדין, מאחר שאמו אינה יהודיה, נאסר עליהם לעלות. לאחר שנתיים של בקשות שנדחו להגיע לישראל אפילו כתיירים, הבין האב דסה שהדרך הטובה ביותר להילחם עבור עלייתם של בני משפחתו לישראל תהיה מישראל והגיע לארץ.
יותר משנה נאבק האב להביא את בני משפחתו לישראל, אלא שבעודו מתדפק על כל דלת אירעה טרגדיה גדולה. אמו של נביו, שהייתה חולת לב שלא זכתה לטיפול מתאים באתיופיה, נפטרה. וכך ביום אחד מצא עצמו נביו בן החמש, יחד עם אחותו המבוגרת ממנו בשנים ספורות - לבד. הבשורה הקשה הגיעה באיחור לישראל ודסה טס במהירות אל ילדיו. "מצאתי אותם בוכים מחובקים בביתה של הסבתא-רבא, קשישה בת 90, שלא היה באפשרותה לגדלם", הוא מספר. "הם ראו את אימם מתה מול עיניהם".
דסה פנה לשגריר ישראל באתיופיה וביקש להעלות את ילדיו, אך סורב. "ילד זה לא מזוודה", נאמר לו. "חזור לישראל והסדר את העניין". אבוד במבוך הבירוקרטיה הממסדית, מצא דסה אוזן קשבת אצל שמעון סולומון, שכיהן אז כשליח עלייה באתיופיה מטעם משרד הפנים. שמעון שמע את סיפורו של דסה וסייע לו מול גורמים בממשלה בניסיונותיו להעלות את משפחתו לישראל.
"הבנתי שאני חייב לחזור ולפעול מהארץ כדי להציל את הילדים", אומר דסה. "השארתי אותם עם אישה טובה שהבטיחה לדאוג להם ושלחתי לה כסף בכל חודש. מאחר שנביו היה קטן מאוד וקשור אליי, הייתי חייב 'לברוח' לארץ מבלי שיראה אותי. לפנות בוקר יצאתי מהבית כדי להימנע מסצנת פרידה ובכי".
חודשים רבים התחנן דסה להבאת הילדים לישראל, אלא שהקושי היה כפול, שכן אחותו של נביו היא אינה בתו הביולוגית, אלא בת לאב אחר, שנפטר טרם שנולדה. מאחר שאינה בתו, לא יכול היה כלל להביאה לישראל, והמאבק התמקד בהעלאתו של נביו הילד. סיפורו של נביו היתום הגיע לעמודי העיתונים בישראל ובלחץ תקשורתי וציבורי נרחב, אושרה הגעתו לישראל, לאחר יותר משנה שבה לא התראה עם אביו.
דסה השקיע בגידול בנו בישראל והמשיך במקביל לאורך השנים לשלוח כסף לבתו החורגת באתיופיה, על מנת להבטיח את רווחתה ושלומה. במקביל הוא שמר איתה על קשר טלפוני, ככל שניתן בהיותה בכפר שכוח אל ומנותק מאמצעי תקשורת. "אמו ביקשה בצוואתה שאגדל אותם כמו שני ענבים, כלומר שלא אפריד ביניהם", מסביר דסה. "קורע אותי שהיא שם לבדה. בכל שיחה איתה היא בוכה ומבקשת שאביא אותה להתאחד איתי ועם אחיה. בגלל הקושי הנפשי שמתלווה לשיחות הללו, לא נתתי לנביו לדבר עם אחותו. למעשה הם לא דיברו עשר שנים. בכל פעם הייתי ממציא סיפור חדש כדי להסיח את דעתו מהעניין".
אך געגוע כה עז, קשה להדחיק וכך העצב צף ועלה. נביו, שסיים בשנה שעברה כיתה י"ב בכפר הנוער סילבר, החל לגלות סימנים של חוסר שקט בשנתיים האחרונות. לצוות החינוכי בכפר, שהבחין במצבו הנפשי, סיפר שבלילות חוזרים אליו סיוטים וחלומות קשים על ימיו באתיופיה כילד קטן וחלומות על קבר אמו. בימים, כבד עליו הגעגוע לאחותו שנותרה באתיופיה, שאף התגבר לאחר שדסה אישר לשניים לחזור ולהיות בקשר טלפוני.
ציוניו של נביו החלו לרדת ולצוות החינוכי בבית הספר ובפנימייה בכפר היה ברור שחייבים לסייע לו בסגירת המעגל. רצה הגורל ואותו שמעון סולומון שכיהן כשליח העלייה באתיופיה כשנביו היה בן חמש וסייע רבות לאביו בהעלאתו ארצה, הוא כיום מנהל כפר הנוער "סילבר", שנמצא בבעלות World ORT, ארגון החינוך היהודי הגדול בעולם.
ל-World ORT היסטוריה ארוכת שנים מול הקהילה היהודית באתיופיה בפעילות מול השלטון המקומי בניסיונות להקל על מצבה ולסייע בסתר לעלייתה ארצה. הגוף הפילנטרופי בן 137 השנים, שהקים בתי ספר ומרכזים רפואיים ותמך מאחורי הקלעים במבצעים להבאתם לישראל של יהודי אתיופיה - לא יכול היה להתעלם מהסיפור של נביו.
על כן, בסיוע תורמים, הוחלט להטיס את נביו, ביחד עם אביו דסה ועם מנהל הכפר, חבר הכנסת לשעבר שמעון סולומון, למסע שורשים באתיופיה, שכלל ביקור בקבר אמו ומפגש עם אחותו, שאותה לא ראה יותר מעשור, בניסיון להתיר את עלייתה. "זו הייתה זכות עבורי לסייע לדסה להעלות ארצה את בנו נביו וזו זכות גדולה לא פחות לסייע לנביו כנער בוגר", אומר סולומון. "סגירת המעגל של נביו היא גם סגירת מעגל עבורי במובן מסוים. זה מסע משנה חיים עבור נביו וראינו את השינוי קורה כבר בחודשים טרם הנסיעה, כשרק ציפה בקוצר רוח שייצא לפועל. כשחזרנו מהמסע, הפרספקטיבה שלו לחיים השתנתה".
מנכ"ל World ORT, אבי גנון, הסביר כי "אי אפשר שלא להתרגש מסיפורו יוצא הדופן של נביו. ברגע שנחשפנו אליו הבנו שהטסתו למסע שורשים באתיופיה חשובה לעיצוב אישיותו ועתידו. סיפורו של נביו הוא במידה רבה חלק מהאתוס של World ORT. זו סגירת מעגל עבור נביו, שפגש את אחותו לראשונה מאז עלה לישראל וביקר בפעם הראשונה בחייו בקבר אמו. זו גם איזושהי סגירת מעגל עבור World ORT, שפעל למען הקהילה היהודית באתיופיה משנות ה-50 במשך כשלושים שנה".
נביו עצמו שב מהמסע נחוש עוד יותר להיאבק להעלאת אחותו וכבר פנה למשרד הפנים בבקשה לאשר זאת. הוא דיבר איתה מאז כמה פעמים בטלפון ונראה כי מצבה אף הורע. "היא אומרת שהיא מתגעגעת, שהיא רוצה שנבוא לבקר אותה שוב", מספר נביו. "לא מזמן היה חג והיא ביקשה שנשלח לה כסף, כי אין לה איך להאכיל את הבנות. היא מנסה לשרוד שם מבחינה כלכלית, אבל זה לא כמו בארץ, שהיה לנו יותר קל לעזור לה. הביקור שלנו גם הרע את מצבה במידה מסוימת כי זה עורר רעש בכפר אחרי שהבינו שהיא קיבלה מאיתנו קצת כסף ומזון והאנשים שם סיימו לה את הכל. ההישרדות שלה שם הולכת ונהיית קשה".
"הילדות שלה, בנות שבע ושנתיים - הגיעו לעולם כתוצאה מחטיפה ואונס", מסביר נביו. "היא בחורה צעירה ובודדה, בכפר מרוחק באפריקה, ובכל רגע נתון יכול לבוא עוד מישהו לחטוף ולאנוס אותה. היא נשארה לבד, כל שאר בני המשפחה הלכו לעולמם. כשהיינו שם היא אמרה לי משפט שלא אשכח - 'קברתי את כולם'".
הכותב היה אורח World ORT באתיופיה
לפנייה לכתב/ת 
