הדרבי הענק שיכריע את גורל האליפות
למרות שהקסם של סולשיאר במנצ'סטר יונייטד התחיל להתפוגג, יש לשדים האדומים הזדמנות להציל את הכבוד האבוד ולחבל במאבקי האליפות של מנצ'סטר סיטי שמגיעה בשיא הפוקוס. הערב (22:00) שתיהן נפגשות באולד טראפורד
22:00, מנצ'סטר, אולד טראפורד. לפי הכושר של ליברפול ומנצ'סטר סיטי, זה ככל הנראה יהיה המשחק שיכריע סופית את גורל האליפות באנגליה – אבל האם מנצ'סטר יונייטד מסוגלת לקחת נקודות מסיטי בדרבי הערב (רביעי) ולפתוח את הדלת לאדומים האחרים?
זהו, אחרי משחק ההשלמה הזה שהיה נשק ביד של פפ גווארדיולה במשך זמן רב, לסיטי וליברפול יישארו שלושה משחקים כל אחת. אף אחת מהיריבות – ברנלי, לסטר וברייטון במקרה של סיטי, האדרספילד, ניוקאסל ו-וולבס של ליברפול – לא אמורות לקחת מהן נקודות בתסריט הסביר. כרגע ליברפול בפלוס שתי נקודות, וייתכן מאוד שהערב בסביבות חצות היא תעשה צעד ענק לאליפות אם הפלוס הזה יישאר, ואפילו יקוצץ לנקודה אחת.
פלאשבק לימי מוריניו
כלומר, זה לא סתם דרבי מנצ'סטרי. זה דרבי טעון ורותח מתמיד. אבל בעוד סיטי תגיע אליו בשיא הפוקוס אחרי ההדחה מאירופה, כשהיא יודעת שהאליפות היא דרך להתגבר על האכזבה, וכשיחסי הכוחות נוטים בבירור לטובתה – יונייטד חזרה כמה צעדים לאחור. אם הציפייה עד לא מזמן הייתה שיונייטד המאוששת תיתן פייט אמיתית במשחק הזה, כיום היא נראית שוב דומה מדי לקבוצה המפורקת של ז'וזה מוריניו, וברור לחלוטין שאחרי הקסם הראשוני, אולה גונאר סולשיאר צריך להתחיל להיאבק.
אם נקודת השיא בתקופת סולשיאר הייתה המהפך המטורף מול פ.ס.ז' בשמינית גמר הצ'מפיונס, השפל התחיל מיד אחריה. באופן מדהים, שעבר מעט מתחת לרדאר בגלל הדרמות באירופה ומאבק האליפות בפרמייר-ליג, יונייטד הפסידה מאז בשישה משמונת משחקיה, וספגה מהלומות בכל החזיתות. היא הודחה ברבע גמר הגביע מול וולבס (והפסידה לה גם בליגה), לא היוותה יריב רציני מספיק לברצלונה בצ'מפיונס, ונדחקה הצידה במאבק על כרטיס לצ'מפיונס. לפני עשרה ימים היא עוד גירדה 1:2 על ווסטהאם מצמד פנדלים של פול פוגבה (הראשון לא היה צריך להישרק), אבל ביום ראשון הובסה 4:0 בגודיסון פארק על ידי אברטון.
זה היה מופע עלוב של השדים האדומים. הקבוצה שהפסיקה להבקיע בשבועות האחרונים בעטה למסגרת פעם אחת, בדקה ה-86, ולא הצליחה להלחיץ את המארחת. שחקן העבר גארי נוויל היה החריף שבמבקרים, וחתך שחקנים ספציפיים: "מרקוס רשפורד נעלם לאחרונה ולא קרוב לרמה שלו, רומלו לוקאקו לא מופיע למשחקים גדולים, פול פוגבה נראה כמו בתקופת מוריניו, ועושה רושם שדויד דה חאה לא מרוכז".
אבל סולשיאר, שביקר בחריפות את שחקניו, הוא זה שעומד במוקד. כמו במקרה של סנטיאגו סולארי בריאל מדריד מוקדם יותר העונה, הוא מונה למנג'ר זמני ואז קיבל חוזה קבוע בזכות ההצלחה, אבל סולארי לא החזיק מעמד יותר מדי לאחר מכן והוחלף בזינדין זידאן בגלל ההתמוטטות של הבלאנקוס. לא מן הנמנע שאם יונייטד תסיים מחוץ לרביעייה הראשונה ולא תעפיל לצ'מפיונס, ראשי יונייטד יתחילו לחשוב מחדש על ההתקשרות.
ההצלחה של סולשיאר הייתה בעיקר בפן הפסיכולוגי, בכך שמיהר לקרב אליו את השחקנים המתוסכלים ביותר והוציא מהם את המקסימום. אחרי שהאפקט הזה התפוגג, הבעיות בסגל של יונייטד שוב נחשפות: מרכז הגנה חלש, מעט מדי יצירתיות בקישור, נפילה קשה עם שחקני רכש יקרים (אלכסיס סאנצ'ס ופרד). כלומר, העניין כבר לא מנטלי, והיציאה מהבוץ תלויה בכישורי האימון של סולשיאר שלא עמדו במבחנים כאלה בקריירה שלו.
לואיס ואן חאל, שאימן את יונייטד בעבר, טען כי סולשיאר משחק כדורגל הרבה יותר הגנתי ממה שאנשים חושבים ולא שינה הרבה מתקופתו של מוריניו, וגם הפרשן ג'רמיין ג'נאס קבע שסולשיאר טעה בגישה במשחק מול אברטון והסתמך יותר מדי על מתפרצות במקום לנסות לשלוט במגרש.
כמו שאמרנו, זה לא סתם דרבי, אבל ענייני האליפות והרביעייה הראשונה אינם חזות הכל. יהיה כאן ניסיון של שחקני יונייטד להציל את הכבוד שלהם בדרך הטובה ביותר שנקרתה בדרכם. יהיה כאן מאמץ של סולשיאר להוכיח שהוא ראוי. ויכול להיות שאם סיטי תגיע בשיא כוחה, נראה השפלה מהסוג שיוביל למהפכת ענק באולד טראפורד בקיץ.
לדיונים, שאלות וכל מה שעולה לכם בראש: יאיר קטן: כל הספורט שבעולם
לפנייה לכתב/ת 
