"אני דור שלישי לבוני מצבות, ואנחנו גם מפיקים טקסי הלוויות"

מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? משפחות מכל רחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם - משפחת בורקין מחדרה: יפעת (52), שגיא (54), קרן (27), אור (25), מעין (23).

"יש לנו מינוס סביר, אבל לא נוותר על שופינג"

"אנחנו משלמים 20 אלף שקל לחודש שכירות לדירה מול הים. זה לא הרבה"

"הרווחתי מצוין בחברת אשראי, אבל החלטתי לקפוץ למים ולעזוב"

>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו  

הבית: גרים 27 שנים בבית פרטי בחדרה, בלי משכנתה. יפעת: "אנחנו אוהבים את חדרה ואת האזור. גדלנו כאן". שגיא: "יש לנו גם דירה שקנינו בבאר שבע, אבל כבר היה יקר שם, אז לא הרווחנו מעליית המחירים. אנחנו בינתיים מחזיקים אותה להשקעה".

משפחת בורקין(צילום: אסי חיים)

שיפצתם לא מזמן? יפעת: "כן. לפני ארבע שנים הייתה הצפה גדולה. המים הגיעו עד גובה הטלוויזיה, וזו הייתה טראומה. היינו צריכים להוציא במהירות מה שיכולנו ולצאת בסירה לשכנים. למזלנו הביטוח שילם על השיפוץ, והכל לטובה. עשינו בית חדש".

מה אתם עושים? שגיא: "אני דור שלישי לבוני מצבות. סבי היה פסל. הוא הגיע לארץ מרוסיה וב-1943 אחרי שלא מצא עבודה החליט שזה הכיוון. אני מגיל אפס בעסק, ואבא שלי בגיל 80 ועדיין פעיל. אנחנו מתייחסים לזה כאל אמנות. לכל מצבה יש סיפור. ליהלומן שנפטר עשינו מצבה עם פסל זכוכית גדול בצורת יהלום. יפעת: "אנשים נכנסים למשרד של שגיא כבויים ועצובים, וכשהם יוצאים הם אופטימיים ומחויכים. הוא לומד את הבן אדם ומציע לו משהו שיכול להתאים לו". שגיא: "אני אוהב את המצבות המיוחדות, שאפשר בהן לבטא את האמנות שלך. אבל אני משתדל לא להביא את העבודה הביתה בסוף היום. ברור שיש איזו שריטה, אבל אנחנו משתדלים לחיות למרות שאנחנו מתעסקים במוות. אנחנו יוצאים, מבלים הרבה".

אתם מפסלים את המצבות? יפעת: "הרבה השתנה בתחום הזה. פעם היינו עובדים עם איזמל, והיום יש מחשבים שחורטים תמונות על האבן. קרן בונה לנו מערכת מידע לעסק עם מערכת תלת מימד שתראה ללקוחות איך בדיוק תיראה המצבה".

גם את בעסקי המוות? יפעת: "אנשים תמיד התקשרו לשגיא עם שאלות - על קירור, חברה קדישא, אמבולנסים, כמה זה עולה ובכלל על כל התחום של האבל, ולא הבנתי איך זה יכול להיות שאין איפה לקבל תשובות. החלטתי לתת מענה לצורך הזה וגם להפיק לאנשים את טקסי ההלוויה מ-א' ועד ת'. אלו טקסים אישיים, עם מוזיקה, הגברה, מים, צל, והנחיה אישית. אין טקס שדומה לשני".

איזה טקס את זוכרת במיוחד? יפעת: "כל טקס מיוחד ושונה. היו נכדים שקיבלו כל שישי מהסבתא ביצת קינדר ופרחים, אז גם בהלוויה שלה כולם קיבלו ביצי קינדר. הייתה משפחה שרצתה שטיח אדום מתחילת בית העלמין ועד הקבר. הבאנו כמה גלילים של שטיח אדום כמו באוסקר. משפחה רצתה הלוויה כמו של הנסיכה דיאנה, אז הבאנו נושאי ארון לבושים בהידור עם כפפות לבנות, ממש כמו שהם דמיינו את זה".

כל המשפחה בעסק? מעין: "בהתחלה עבדנו איתה והיינו בוכות, לא יכולות להירגע. אז היא החליטה להביא עובדים אחרים. אני עדיין לא מבינה איך היא יכולה לעשות את זה".

מה הבנות עושות? קרן: "אני עובדת באלביט וסטודנטית לתעשיית הנדסה וניהול בבאר שבע בשנה האחרונה". אור: "אני לומדת תקשורת בבינתחומי בהרצליה, ופתחתי לאחרונה מותג למשקפי שמש שהולך מדהים, obo. מגיעים אליי בעיקר דרך הדף שפתחתי למותג באינסטגרם. החלטתי לבחור דגמים שאני אוהבת, למתג אותם עם השם שלי ולמכור. השקעתי בסביבות 50 אלף שקל, ובהתחלה צחקו עליי שאני משוגעת, אבל זה תופס תאוצה. אני רוצה שזה יהיה לכל כיס, אז כל הזוגות עולים 199 שקל". מעין: "אני לומדת משפטים וממשל בבינתחומי. חבר שלי נכנס לעבוד בעסק של המצבות, הוא הבן הממשיך ויהיה הדור הרביעי של העסק".

מחוץ לתמונה: אור: "דולפינים. אבא חולה על דולפינים. יום אחד הגיעה משאית עם פסל ענק של דולפין שהוא עשה והניחה אותו בחצר. כל הבית מלא דולפינים שאנחנו מביאות לו מחו"ל".

מינוס? יפעת: "אין ולא יהיה". אור: "הם תמיד לימדו אותנו שלא קונים אם אין. מחכים שיהיה. כולנו מקפידות לא להיכנס למינוס".