צפו: למרות השיתוק וכיסא הגלגלים – עמית התגייס לצבא
הוא אחד מ-80 ילדי ה-SMA שנאבקו לפני שנתיים לקבלת התרופה החדשנית ספינרזה וניצחו. על אף השיתוק החמור וכיסא הגלגלים אליו הוא מרותק מגיל שש, לעמית לא היה ספק שבסוף התיכון הוא יעלה על מדים: "מרגיש כמו כולם"
גם כשמאוד התאמץ, לעמית אברהם קשה לזכור מתי הוא בכה בפעם האחרונה. בשום שלב הוא לא איפשר למחלה הנוירולוגית הקשה עמה נולד, שהלכה והידרדרה ואילצה אותו להתנהל מכיסא גלגלים, להוריד לו את החיוך מהפנים.
"אני תמיד מסתכל קדימה ומשתדל להיות כמו כל אחד אחר", הוא אומר בביטחון, אותו ביטחון שהוביל אותו ללמוד בבית ספר רגיל, להתגייס לצבא, לעלות על מדים, ולהגיע בבוקר לבסיס בדיוק בזמן.
צפו בעמית מספר:
עמית, בן 20, תושב פתח תקווה, הוא אחד מ-80 ילדים החולים במחלת SMA, אותה מחלה שעלתה לפני שנתיים לכותרות במאבק להשגת אישור מימון לתרופה החדשנית "ספינרזה". החולים ניצחו, וכ-15 חולים, בהם עמית החלו את הטיפול בתרופה. "היא לא מרפאת ולא תקים אותי מכיסא הגלגלים, אבל אני מרגיש שינוי מסויים ואני מאמין שזה יילך וישתפר".
זה החל בגיל שנתיים כשהוריו של עמית הבחינו ב"הליכת ברווז". סדרת בדיקות שעבר אישרו כי הוא סובל מהמחלה הגורמת לניוון תאי העצב בעמוד השדרה. למחלה כמה סוגים, והיא גורמת להידלדלות שרירים, שיתוק ובסוג מסוים גם לכשל בשרירי הנשימה.
בכיתה א', כשהלכה המחלה והתקדמה, נאלץ עמית לעבור להתנייד בכיסא גלגלים. אבל בכל רגע הקפידו ההורים להתייחס אליו כילד שאינו חולה ולשלב אותו במסגרות רגילות. "כל החיים שלי הייתי בסביבה רגילה והתרגלתי לעשות הכל כמו כולם, אם כי – לפעמים עקב המגבלה אני צריך לעשות דברים אחרת, כמו לוודא שהמקום נגיש כשיוצאים. לא זוכר שבכיתי אי פעם בגלל המגבלה".
"תמיד ידעתי שאני אתגייס"
כבר מגיל קטן הוא ידע שימשיך לשירות צבאי. "זו בכלל לא הייתה שאלה" הוא אומר, "לא הייתי מופתע כשהגיע הצו הראשון. אבל מאוד שמחתי". בתיכון למד מחשבים, וידע שבצבא ימשיך בתחום. לאחר קורס בן חצי שנה, החל לשרת כתוכניתן באגף התקשוב.
הוא מגיע מדי בוקר לצבא ברכב מיוחד, ממנו הוא עולה על כיסא הגלגלים ומתגלגל איתו אל הבסיס. "אין עליי יותר מדי מבטים ברחוב", הוא מספר, "זה לא מה שהיה פעם, כל ילד יודע מה זו נכות, וזה בטח שלא מביך אותי גם אם מסתכלים ומתפעלים שנכה בכיסא גלגלים לובש את מדי צה"ל".
בצה"ל הקפידו להנגיש את הבסיס לטובת השירות של עמית. "התקינו דברים שאולי נראים קטנים, אבל לנכה משפרים דרמטית את איכות החיים, כמו רמפה קטנה מבטון. אני מרגיש שאני מסוגל להשתלב בצורה הכי טובה שיש. החברים בבסיס מאוד תומכים, ואני מרגיש שאנחנו ממש משפחה".
כחלק ממסלול התוכניתן, חתום עמית לשירות קבע של שנתיים וחצי, אחריו הוא חושב להשתלב בשוק האזרחי. "אין לי ספק שהנסיון שרכשתי בצבא יעזור לי מאוד בהמשך", הוא אומר, "אבל זו ממש לא הייתה המטרה. אני מרגיש כל יום שניצחתי, ואני מאמין שכל אחד צריך להתגייס. אחד הדברים שנתנו לי את הכוח להתנדב זו הידיעה שזה סוג של שליחות שבה אתה ממש מרגיש איך אתה תורם לצבא ולמדינה".
לפנייה לכתב/ת 
