יש פה מישהו מאשדוד? / איציק שאשו

ולדימיר איביץ'(איור: ליאו אטלמן)

למכבי תל אביב כבר לא נעים מהליגה. נכון, יש אתוס מכביסטי, ויש חתירה קבועה לניצחון, אבל בשלב מסוים אפילו האריה הכי רעב בשמורה מתחיל לרחם קצת על שאר האנטילופות. אז איביץ' מעלה את השוער השני, ואז את הבלם השלישי והרביעי, ואצילי משתמש בשתי נגיעות כדי לבעוט פנדל לרוחב, ואפילו ה-VARמנסה לאזן קצת את יחסי הכוחות, אבל שום דבר לא משתנה. אתמול חדרה גייסה את כל מה שהיה לה כדי להגיע למצבים, לסחוט הצלות ולגרוף מחמאות, ועדיין נשארה עם כמות הנקודות שהייתה לה שלשום. למכבי כבר לא נעים מהליגה, אבל הליגה הזאת פשוט לא מסוגלת.

הניצחון של אשדוד אתמול גרם לי לחשוב על ליגת העל כולה במונחים של סטנדאפיסט כושל. אחד כזה שבמשך הופעה שלמה יורה עליך שורה של פאנצ'ים עבשים ומשמימים, עד כדי כך שבערך מהמחזור ה־14 (סליחה, מאמצע ההופעה), אתה רק מחכה שהשיעמום הזה יסתיים. ואז, כשנדמה שגם אחרון הצופים הכי מפרגנים בהופעה כבר איבד תקווה לזכור משהו מהערב הזה, שולף סטנדאפיסט ליגת העל שלנו את שלוש הבדיחות הכי קורעות שלו. אלה שבזכותן הוא קיבל ביטחון בזמנו בכלל לנסות ולהיות קומיקאי.

שגיב יחזקאל מאשדוד חוגג(צילום: אורן אהרוני)

הקהל באולם לא מבין מאיפה זה בא לו. חלק עדיין מחייכים בזהירות, אחרים כבר מוכנים לתפוס את הבטן, אבל כולם כאחד מזדקפים פתאום בכיסא. קצת נרגשים אפילו. פתאום יש מצב להדרן מפואר.

בזמנו פרשתי מההתמחות בקרדיולוגיה כי זה התנגש לי עם שאר התחביבים, אבל מהמעט שכן זכור לי אני מאשר שמשחק בקריית־שמונה הוא בהחלט הזדמנות טובה לחזור ברגוע למי שחווה אירוע לבבי כמו ניר קלינגר. ועוד נמנעתי פה מ"לקחת את זה איזי". הרבה בריאות, ניר.

הדייט הראשון של הפועל חיפה וחיים סילבס הסתיים לא רע בכלל. מספיק סקרנות אצל שני הצדדים כדי להבטיח דייט שני ושלישי, אבל כדי להתחיל ולדבר במונחים של מערכת יחסים יצטרכו לעבוד שם די קשה בקיץ.

ייאלץ להסתגל לקבוצה בסדר גודל אחר. סילבס(צילום: שרון צור)

סילבס, אחרי קדנציות טובות יותר ופחות בקבוצות הנישה מרעננה וקריית־שמונה, ייאלץ להסתגל מהר לקבוצה בסדר גודל קצת אחר, הן מבחינת קהל, עניין ואפילו תקשורת מקומית.

הפועל חיפה מצידה, תצטרך גם היא להזיע כדי לשנות את הדרך שבה הקבוצה הזאת נתפסת: כישרונית, נחמדה, תוססת לפעמים, אבל בסוף דיירת פלייאוף תחתון קלאסית, עם הבלחות נדירות מאוד סטייל העונה שעברה.

מצד אחד, הירידה של סכנין לליגה השנייה לא אמורה להיות כזאת דרמטית. ב-13 השנים שעברו מאז שזה קרה לה לאחרונה, נפרדו מהליגה הזאת מועדונים גדולים יותר כמו הפועל ת"א, מכבי נתניה, בני יהודה והפועל פ"ת.

מוחמד גדיר מאוכזב(צילום: שרון צור)

מצד שני, נדמה שבמקרה של סכנין יש קצת יותר שמונח על הכף. הקבוצה שהייתה הנציגה הבכירה ביותר של מגזר ענק בישראל, תפגוש בשנה הבאה עוד כמה טוענות שאפתניות לכתר הזה.

עליית הליגה של הקבוצות מאום אל־פאחם וכפר־קאסם, ביחד עם הנוכחות של הג'מעה מנצרת, לוד ואיכסל (בהנחה שישרדו בליגה) תייצר עבור סכנין מציאות חדשה. תוסיפו את המלחמות הקבועות בהנהלה, ואת הצלילה התלולה בכמות האוהדים ביציעים ותבינו למה הקבוצה שפעם הסתכלה בלבן של העיניים לניוקאסל, בחרה את הטיימינג הכי גרוע שיש בשביל לרדת ליגה.