זיכרון בסלון בבית הנשיא: "גם כשיש לנו מדינה - צריכים להישאר בני אנוש"
יוסף הרשקוביץ, שנשלח לאושוויץ וגילה אחרי המלחמה כי אמו וארבעת אחיו נספו בשואה, התארח בבית הנשיא בפתיחת אירועי "זיכרון בסלון": "אתם לא יודעים מה זה כשאין מדינה". ריבלין התייחס לירי הרצחני בקליפורניה: "אין קהילה שיכולה לומר 'אני נקייה מאנטישמיות'"
זיכרון בסלון, אצל הנשיא: נשיא המדינה ראובן ריבלין אירח הבוקר (יום א'), זו השנה הרביעית, את מפגש "זיכרון בסלון" לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שיצוין בעוד שלושה ימים. השנה אירח ריבלין את שורד השואה יוסף הרשקוביץ, שנולד בסיגט שבצפון טרנסילבניה, ולאחר ששמע את סיפורו הסביר מדוע זכר השואה רלוונטי גם לאירועים שמתרחשים כיום בעולם.
בפתח דבריו התייחס ריבלין לאירוע הירי הרצחני בבית הכנסת בקליפורניה, ואמר כי "אין קהילה שיכולה לבוא ולומר 'אני נקייה מאנטישמיות'. אנטישמיות הורסת כל חלקה טובה. מה שקרה בפאווי סימן לכולנו שכל חברה בעולם צריכה להבין שמבלי להתמודד עם גלי האנטישמיות והיסודות שלה שטבועים בקהילות שונות בעולם, אפשר להגיע למצב בו אנשים חושבים עצמם שהם חופשיים לעשות ככל העולה על רוחם בכל מה שקשור לשנאת האחר, לגזענות ולאנטישמיות לשמה".
לאחר מכן פנה ריבלין להציג את אורחו, שורד השואה יוסף הרשקוביץ' ש"יספר על כל אשר קרה לו על מנת שכולנו נוכל לנסות להבין, להפיק לקחים ולהורות לבנינו, נכדינו ונינינו שאם אנחנו לא נשכח ואם אחנו לא נסלח, אולי גם נביא גאולה לעולם שזוועה כזאת לא תקרה שוב".
עם פלישת הצבא הגרמני להונגריה, נשלח הרשקוביץ' עם משפחתו לגטו, משם הועברו לאושוויץ-בירקנאו. הוא עצמו הועבר בין כמה מחנות נוספים ובתום המלחמה גילה שאמו וארבעת אחיו נספו ורק הוא ואביו שרדו.
הרשקוביץ' סיפר לנשיא את סיפורו: "היינו חמישה ילדים ברומניה, ארבעה אחים ואחות, משפחה חרדית. לאבא שלי הייתה מעין מסעדה בה מכרו משקאות חריפים, ואיך שההונגרים נכנסו, קודם כל הם לקחו את הרישיון למכירת משקאות ליהודים, אז נשארנו קצת בלי פרנסה.
"אחר כך הוציאו אותנו לגטו, שהיה מחוץ לעיר, כדי להעביר אותנו הלאה. היינו שם שלושה ארבעה שבועות. ואז אספו אותנו ולקחו אותנו לרכבת. דחפו אותנו כל אחד, בערך שבעים איש בקרון אחד כזה, לפחות. בקושי ישבנו גם. השירותים היו חבית. זה הכל. זה לקח שלושה ימים עד שהגענו לבירקנאו".
הרשקוביץ' המשיך: "פתחו את הקרונות, את הדלתות. החוצה, עם מכות. עם מקלות. מהר, מהר. להשאיר את החבילות בקרון, לא לנגוע בשום דבר, הקאפו מצד אחד, אס.אס מצד שני, כלבים ונשים לחוד, גברים לחוד. אחר כך לקחו אותנו לאולם גדול מאוד, אמרו להתפשט ורק נעליים להשאיר. התפשטנו, הביאו אותנו למקלחות. היה אולם כזה, מלא מקלחות, טיפה מים רותחים ואחר כך מים קרים. איך שיצאנו החוצה בדלת, כל אחד קיבל את הפיג'מה שלו וזהו".
הוא סיפר כיצד יצא מאושוויץ: "אושוויץ היתה המרכז, ומסביב היו איזה 40-50 מפעלים. ואז כולם, מי שהיה חסר לו אנשים היה מגיע למחנה. עמדנו בתור, במסדר לפחות 4-5 שעות עד שיחליטו את מי לוקחים. אחרי שבועיים פתאום אמרו לי 'אתה - צא'. הייתי לבד. בלי אבא שלי ובלי אח שלי. במחנה שהגענו אליו עבדנו קשה אבל התנאים היו הרבה יותר טובים. השומרים היו אכזריים אבל הצלחתי לשרוד. ב- 45 נכנס השיריון האמריקני".
ריבלין השיב להרשקוביץ': "אתה מהווה את הדוגמא הכי מוחשית לנצחון של תקוה, של יוזמה, של ניצחון האנושיות על אותם אנשים חסרי כל יחס אנושי לבני אדם. אתה התקווה שהביאה בסופו של דבר לכך שהצלחנו להקים את מדינת ישראל".
"לדור הצעיר אני רוצה להגיד דבר אחד" הוסיף הרשקוביץ'. "אני אומר את זה כל הזמן, אתם מתלוננים, אבל אתם לא יודעים מה זה אומר שאין מדינה, שאתה יכול לבוא הביתה ולנסוע לאן שאתה רוצה. שם אם נסעת לא ידעת אם יכולת לחזור פעם".
ריבלין רמז כי את הלקח מהשואה צריך ליישם גם בהקמת ממשלות במדינות מערביות כיום: "אני חושב שיוסף גם רצה להעביר מסר שאדם לאדם לא יכול להיות חיה. והמסר הזה הוא לא רק לאותם אלה שפשעו בנו ועשו את מה שהם עשו, אלא כל אדם שמסוגל להתעמר באחרים רק בגלל שהם שונים, ובגלל יצרים גזעניים או מחשבות לאומניות כאלו ואחרות שמבטלות את האדם כאדם ומעלות את הקולקטיב כדבר שהוא יותר חשוב.
"היום יש מערכות שלמות בתוך אירופה שבהן יש קבוצות ניאו פשיסטיות, שלא קיבלו התייחסות במשך כמעט חמישים שנה מהציבור שבו הם חיו, וכשאנחנו צריכים לפעמים ליצור ממשלות אנחנו לפעמים נכנעים והם הופכים להיות לאנשים מאוד מרכזיים בממשלות. אלה דברים שכאשר אנחנו אז היינו ברמת האנטישמיות ובשואה במצב שבו רדו בנו כפי שכל כך יפה אמר יוסף, לא הייתה לנו מדינה. אבל גם כשאנחנו מדינה אנחנו צריכים לזכור שאנחנו קודם כל בני אנוש. בהתחלה אתה עושה את זה כלפי אנשים מסויימים, לאחר מכן לגבי אנשים שאתה פשוט לא אוהב או שאתה חושב שאתה יותר טוב מהם".
הזמר והיוצר בניה ברבי לוקח חלק במפגש בשירה. בחלק האחרון של המפגש יתנהל דיון פתוח על זיכרון השואה בחיינו עם המשתתפים, בהם נציגי תנועות נוער ופעילי יוזמת זיכרון בסלון.
היוזמה החברתית "זיכרון בסלון" החלה בשנת 2011, ומאפשרת לציין את ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה בצורה משמעותית בסלון הבית בין משפחה וחברים במפגש המורכב מעדות, חלק אומנותי-שיתופי ודיון.
לפנייה לכתב/ת 
