ערב יום הזיכרון: "אדמו"ר השואה" נפטר בגיל 96
האדמו"ר מקאליב, רבי מנחם מנדל טאוב, הקדיש את חייו לזיכרון השואה והתפרסם כ"מפעל הנצחה של איש אחד". בתקופת השואה הוא עבר עינויים קשים באושוויץ, שהותירו חותם על גופו, ובין היתר מנעו מזקנו לצמוח
ברוך דיין האמת: האדמו"ר מקאליב, רבי מנחם מנדל טאוב, הלך לעולמו בגיל 96 בביתו בירושלים. הוא הקדיש את חייו לזיכרון השואה והתפרסם בציבור החרדי והכללי כ"מפעל הנצחה של איש אחד". בשנות המלחמה עבר עינויים קשים שהותירו חותם על גופו, ובין היתר מנעו מזקנו לצמוח.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
האדמו"ר המנוח עמד בראש חצר חסידית קטנה ולא משמעותית, אך בלט בזכות מפעלו הייחודי. תחת הכותרת "שמע ישראל" - נדר שליווה אותו מאז אושוויץ - הוא ראה את משימת חייו בפרסום גבורתם הרוחנית של הנספים שמסרו נפשם על קידוש ה' למען קיום התורה והמצוות – דבר שלדבריו אינו בא לידי ביטוי מספק במיזמי ההנצחה הממלכתיים.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- מעבר לסמבטיון או ממש בינינו: החיפוש אחר השבטים האבודים
- פינה יהודית בסרי לנקה/ הרב שניאור מיידנצ'יק, קולומבו
- חובה לקום, לנשק וללוות את ספר התורה?/
שו"ת
על הסיבה לשמו של מפעל ההנצחה, "שמע ישראל", סיפר בראיון מיוחד ל-ynet לפני מספר שנים: "כמה שעות לפני שיכולנו לצאת לחירות, לקחו הרבה יהודים וזרקו אותם לאש. זעקתי 'שמע ישראל' ואמרתי: ריבונו של עולם, זה חלילה וחס ה'שמע ישראל' האחרון. עוד מעט אני אהיה עם כל המשפחה בשמים. אם תיתן לי חיים – הרי שבעזרת ה' אני מבטיח לך שאגיד 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד' במחיצת אנשים חיים".
מנחם מנדל טאוב נולד בטרנסילבניה בשנת 1923 וכנער התייתם מאביו. לאחר כיבוש הונגריה על ידי הגרמנים, נשלח עם משפחתו לאושוויץ - שם נרצחו כל אחיו. הוא שרד את המלחמה אך עבר עינויים קשים במחנה - שככל הנראה מנעו ממנו להביא ילדים לעולם ומזקנו לצמוח.
לאחר השואה היגר האדמו"ר לארה"ב ומשם עלה לישראל, והקים מרכזים רוחניים של חסידות קאליב בראשון לציון, בבני ברק ובירושלים – בה חי בשנים האחרונות. הלווייתו תצא בשעה 16:00 מבית מדרשו ברחוב חנה שבשיכון חב"ד בבירה דרך קריית צאנז בעיר, אל הר המנוחות בגבעת שאול, ועשרות-אלפים צפויים ללוותו בדרכו האחרונה.
המשטרה הודיע על חסימת הכבישים הבאים החל מהשעה חמש: שפע חיים, אוהלי יהושע, ראשון לציון, פתח תקווה, מ"ג, גבעת שאול לכיוון הכניסה להר המנוחות. הרחובות ייפתחו לתנועה בהדרגה עם מעבר מסע הלוויה. הכניסה לירושלים תחסם והתנועה תופנה לכיוון כביש 9 הארזים. ליוצאים מירושלים, התנועה תופנה דרך כביש 9 הארזים, 443 ובגין דרום. המלווים התבקשו להגיע בתחבורה ציבורית.
"מי שהיה שם, לא יכול לשכוח"
במסגרת שליחותו זו הסכים הרבי מקאליב להעניק ראיונות לכלי התקשורת - כולל החילוניים - על השואה, דבר שאין לו אח ורע בקרב רבנים חרדים בכירים במעמדו. בנוסף פעל להקמת מוזיאון הנצחה שידגיש את הצדדים הפחות מוכרים של זיכרון השואה ולהוצאתה לאור של סדרת אנציקלופדיה בנושא.
בראיון ל-ynet סיפר האדמו"ר מעט משעבר עליו בגיהנום של אושוויץ. "מיליוני פעמים כבר סיפרו על השואה. חבל שאנשים שוכחים, ונזכרים רק ביום השואה", אמר אז. "אבל מי שהיה שם - מי שהיה רואה איך הוציאו מידיים של אמא ילדים ילדות וזרקו לתוך האש - לא יכול לשכוח".
האדמו"ר שאיבד בשואה את כל משפחתו, חווה על בשרו את איימי המחנה, במסגרת ניסויים שהותירו בו את רישומם הפיזי והנפשי: "כמה אלפי יהודים עמדו בבוקר במחנה", העיד. "מעליהם עמד שם קצין רשע, יימח שמו, ואמר שלא יכולים ללכת לאכול לחם עד שהוא יורה בעשרה אנשים. אלפי אנשים עמדו ללא לבוש מלאי פחד - מי יהיה הקורבן".
"כך עברנו יום ועוד יום. ספגנו מכות. אני זוכר דברים שאי אפשר לספר. לא להאמין מה שקרה שם, עדיף לצנזר", אמר, והעיד כיצד קצין התעלל בילד קטן. "לקח את הסיגריה להוציא לו את העין. איזה בכיות היו שם. והוא שמח, בא והוציא לו את העין השנייה... קיבלנו מכות, קיבלנו גזירות..."
"הקדיש את חייו לזיכרון הנספים"
נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין ספד לו ושלח תנחומים למוקיריו: "קיבלתי בצער רב את הבשורה על פטירת האדמו"ר מקאליב זצ"ל, 'אדמו"ר השואה', שסבל עינויים קשים בהיותו אסיר באושוויץ והקדיש את חייו לזיכרון הנספים מתוך אהבת ישראל אמיתית.
"האדמו"ר העלה על נס את גבורת האמונה של היהודים בשואה ועמד על חובתנו לעשות הכול כדי לזכור את הנספים. מפעלי הזיכרון שלו עומדים לנגד עינינו במיוחד בימים אלה, שבהם אנו שבים ומתחייבים לזכור ולא לשכוח".
הרב הראשי לישראל, דוד לאו, אמר כי "האדמו"ר מקאליב היה אוד מוצל מאש שדאג להנציח את מורשת היהדות ודרך ישראל סבא, קירב רבים לאביהם שבשמים ובנוסף פעל רבות להנצחת קדושי השואה. הוא זכה להפיץ תורה בישראל והקים את המפעל הייחודי 'בר בי רב דחד יומא', אשר דגל בהחדרת לימוד התורה לכלל הציבור, גם למי שאין תורתו אומנתו".