שופטים, אתם מסריחים! / מדור חדש
ליאור איגל למד כמה שירים באורקל ארינה, ספר את הקוביות של איגודלה, הזדעזע מהאאוטפיט של גרין וחזר עם חמישה רגעים בלתי נשכחים מפתיחת חצי הגמר בין גולדן סטייט ליוסטון. דיווח מיוחד מהאולם הלוהט באוקלנד
Refs, you suck!
הקהל של גולדן סטייט נחשב כבר הרבה שנים - עוד לפני עידן החגיגות והשמפניות והגביעים והטרמפיסטים - לאחד הטובים והאדוקים ב-NBA. לא פחות מ-19,596 מאמינים מתייצבים בחורף, בסתיו ובאביב (בקיץ לא) לכל משחק בכנסיית אורקל ארינה, ונותנים תצוגת תכלית של דציבלים צהובים-כחולים.
הרפרטואר ביציעים, לעומת זאת, דורש שיפוץ מאסיבי. שלושה שירים בלחץ, זה מה שהאלופים מאוקלנד מייצרים בשעתיים וחצי ברוטו. הם מחממים מנועים עם "לט'ס גו ווריורס, לט'ס גו! לט'ס גו ווריורס, לט'ס גו!", והטקסט הזה הוא עוד לאונרד כהן יחסית לשיר שבא אחריו ומורכב ממילה אחת כולל הפזמון: "וורררריורסססס! וורררריורסססס! וורררריורסססס! וורררריורסססס!". את הטרילוגיה סוגר הלהיט שכיכב אתמול במצעד בלופ אינסופי: "רפס, יו סאק!" - שופטים, אתם מסריחים. את הפוליטיקלי קורקט הם משאירים לשחקנים.
כן, סיפור המשחק הראשון היה תצוגת הנפל של קורטני קירקלנד, זאק זרבה וג'וש טיבן, והמצחיק (אם אתם לא אוהדי יוסטון) הוא שלמרות הטענות המקומיות, דווקא הרוקטס היו אלה שנדפקו יותר. שלושת השופטים עשו הכל הפוך: בלעו אוויר כשהיו אמורים לשרוק, ציפצפו במקום להחריש, ובגדול עשו פחות או יותר את מה שצריך כדי לעזור לווריורס לעלות ל-0:1 בחצי גמר המערב עם 100:104 בסגנון דחיקה.
עיקר המהומה בסיום הייתה סביב ג'יימס הארדן, ששוב ושוב סחט עבירות לשלוש שלא נשרקו - כולל ארבע שניות לסיום, בפיגור 3. לפי חוקי הליגה, השחקן הזורק אמור לנחות בבטחה על הקרקע בלי שייכנסו לאזור שלו וייגעו בו, כלומר לפי חישובים שונים יוסטון קופחה ב-9 עד 15 זריקות עונשין. במשחק כל כך צמוד, המתמטיקה הזו הייתה קטלנית מן הסתם. גם ההרחקה של כריס פול בעבירה טכנית שנייה לא עזרה לרוקן את הבטן המלאה של האורחים. "אני רק רוצה הזדמנות הוגנת", התלונן הארדן בסיום. "פשוט תשרקו כמו שאתם אמורים ואנחנו נחיה עם התוצאות".
מאמנים ושחקנים ב-NBA אוהבים לדבר על ההתאמות הדרושות ממשחק למשחק בסדרות פלייאוף מפרכות. לקראת משחק 2 בין שלישי לרביעי, יהיה מעניין לראות דווקא את ההתאמות שיעשו השופטים, אם בכלל. כולם יודעים שהארדן ימשיך לשלוח קדימה כל איבר אחרי הזריקה - רגל ימין, יד שמאל, זקן אמצע - כדי לסחוט את הפאול. האם הפעם מישהו גם יתייחס אליו?
החולצה (והקבוצה) של KD
דקות אחרי הניצחון, קווין דוראנט הסתובב בחדר ההלבשה בטי שירט של פרל ג'אם - Choices. התכנון היה לשאול אותו אם ניסה לשלוח מסר באמצעות המלתחה שלו כפי שעושה לפעמים לברון ג'יימס, אבל לפתע דעתי הוסחה על ידי הרקולס בגובה 1.98 מטר, רק מגבת לגופו. עד שסיימתי לספור את הקוביות בבטן של אנדרה איגודלה (יצא 128), KD כבר נעלם. בכל אופן, עושה רושם שהוא די נהנה מהערפל סביב עתידו, ובתור פרי אייג'נט המילה "בחירות" תככב בהקשר שלו לאורך כל החודשים הקרובים.
ההווה, אגב, הרבה יותר פשוט: גולדן סטייט הפכה סופית לקבוצה של דוראנט. פעם אחר פעם השחקנים הכי טובים בעולם מרימים אליו את העיניים ואומרים: קדימה באדי, תביא הביתה את הבייקון. במשחק 6 נגד הקליפרס זה נגמר עם 50 נקודות, אתמול הוא סיפק 35 והגנה מרשימה דקות ארוכות.
דוראנט אף פעם לא יהיה השחקן הכי אהוב על אוהדי הווריורס, אבל הפלייאוף הנוכחי שם חותמת על מה ששני הקודמים כבר הוכיחו: מספר 35 הוא מספר 1.
ה-OCD של גרין
אם דוראנט הוא השחקן הכי טוב בווריורס, דריימונד גרין הוא החשוב מכולם. בלוקר הוא מדווש על אופני הכושר ומפגין OCD מרשים, בזמן שהוא משחזר במדויק כל אחד מחמשת האיבודים שלו ולוקח אחריות מלאה. אחר כך הוא מתלבש לאט לאט - ג'ינס קרוע, נעליים בלי גרביים, חולצה מאוירת, ואיך אפשר בלי ז'קט ורוד עם ריץ' רץ' בכתפיים. מסוג האאוטפיטים שגורמים לדורין אטיאס לשלוח עורב לחאליסי שיודיע לה: "עזבי, קחי את הדרקונים שלי. מתנה ממני".
כשדריימונד נשאל במסיבת העיתונאים על התלונות של הארדן, הוא מגיב באיפוק יחסי ("גם הוא עשה עליי עבירות שלא נשרקו"). חצי שעה קודם, בשיחה אוף דה רקורד, הוא אמר מה הוא באמת חושב עליו. כן, זה בערך מה שגם אתם חושבים עליו.
הקרסול של הספלאש בראדרס
סטף קרי (כמו קליי תומפסון) היה בספק למשחק 1 בגלל פציעה בקרסול, אבל מה שהכי בלט בסיום בלוקר רום היו דווקא שתי שקיות הקרח – כל אחת בגודל כדורסל תקני - שכרך לעצמו סביב הברכיים. רבע שעה קודם הקרח הזה עוד זרם לו בעורקים כשקבר את הרוקטס עם שלשה גדולה מקרוס אובר בדקה האחרונה.
זה היה סיום חזק למשחק חלש במונחים סטף קריים - 18 נקודות ב-3 מ-10 לשלוש וחמש עבירות, אבל אף אחד לא יזכור לו את זה. אף אחד חוץ מסטיב קר, שסיפר: "דיברתי עם אמא שלו על בעיית העבירות שלו". נראה איך סוניה יכולה לעזור.
הטקס הקבוע
מכירים את הקבוצות האלה שפוחדות לבנות במות של חגיגות לפני גמר גביע נגד עין הרע? בגולדן סטייט זה הפוך. הווריורס לא מאמינים במנחוס, הם פשוט משתינים מהמזרקה. אחרי כל ניצחון, גם אם זה סתם בפתיחת הסיבוב השני של הפלייאוף, מצניחים כאן גשם של קונפטי מתקרת האולם אל הפרקט באורקל. אף אחד לא דואג לרגע שזה יבוא על חשבון הטקס הקבוע באמצע יוני.
לפנייה לכתב/ת 
