האלופים שהתהילה לא עזרה להם לשרוד

הם היו בני דודים שהביאו כבוד רב לגרמניה, וגם הספורטאים היהודים הראשונים בהיסטוריה שזכו במדליות זהב אולימפיות, אבל גם התהילה לא עזרה להם לשרוד מול מכונת ההשמדה הנאצית.

אלפרד פלאטו (יליד 3 באוקטובר 1869) ובן דודו גוסטב פלאטו (יליד 7 בינואר 1875) היו שני מתעמלים מפורסמים בגרמניה בסוף המאה ה-19. הם ייצגו את המדינה בתחרויות בינלאומיות חשובות, כשהשיא היה במשחקים האולימפיים הראשונים שנערכו בעידן המודרני באפריל 1896 באתונה. המשפחה של השניים התגוררה בעיר גדאנסק (כיום בפולין, נקראה דאנציג באותה תקופה) שהייתה אז תחת שלטון גרמני ומשפחתו של גוסטב עברה להתגורר בברלין ב-1892.

כוכב ענף ההתעמלות בסוף המאה ה-19. אלפרד פלאטו

אלפרד, שהחל את הקריירה הספורטיבית כמרים משקולות ואתלט, היה בן 26 באולימפיאדת אתונה, נחשב לאחד מכוכבי המשלחת הגרמנית באותם משחקים ומהכוכבים הגדולים בענף ההתעמלות. הוא זכה בשלוש מדליות זהב - על המקבילים בתחרות האישית ובתחרויות הקבוצתיות על המקבילים והמתח, ובנוסף סיים שני בתחרות ליחידים על המתח (מדליות כסף חולקו באולימפיאדות רק החל מ-1904). גוסטב, שהיה אז בן 20, זכה בשתי מדליות זהב קבוצתיות על המתח והמקבילים.

בול שהוציאה ממשלת גרמניה לכבוד בני הדודים ב-1996

שני בני הדודים המשיכו להיות מעורבים בפעילות בתחום הספורט לאחר אותה אולימפיאדה מוצלחת. אלפרד היה שותף ב-1903 להקמת אגודת הספורט היהודית "Jüdische Turnerschaft", היה פעיל באירגוני ספורט גרמניים ובוועד האולימפי הגרמני. כמו כן הוא שימש כמורה להתעמלות וכתב ספרים על הענף. גוסטב התחרה גם באולימפיאדת פריז 1900, אבל לא רשם בה הישגים ולאחר שפרש שימש כמנהל חברת ייצור בגדי ילדים. הוא אף נחשב לגיבור מלחמה בגרמניה כאשר לחם במדי צבאה במלחמת העולם הראשונה.

השתתף בשתי אולימפיאדות. גוסטב פלאטו

כפי שקרה לכל יהודי גרמניה, גם החיים של משפחת פלאטו השתנו לאחר עליית הנאצים לשלטון ב-1933. אלפרד סולק ב-1936 מתפקידו כחבר הוועד האולימפי הגרמני ונאסר עליו להיות חבר במועדון התעמלות.

אלפרד לא מיהר לעזוב את גרמניה גם כשהיהודים החלו לחוש היטב בסכנה האורבת להם, מכיוון שסבר שבגילו המתקדם יקשה עליו לעקור למדינה זרה ולהתחיל בחיים חדשים. הוא לא שינה את דעתו גם לאחר שנעצר ב-1936 באשמת אחזקת נשק בלתי חוקית. ראשי המשטר הנאצי הזמינו את אלפרד להיות נוכח בטקס מיוחד באולימפיאדת ברלין 1936, יחד עם ספורטאי עבר גרמנים אחרים, אם כי ברור היה לכל שה"מחווה" נעשתה בעיקר לצורך יחסי ציבור והשתקת הביקורות בעולם בעקבות מדיניות האפליה.

לא מיהר לעזוב את גרמניה. אלפרד פלאטו

גוסטב, לעומת זאת, נמלט להולנד ב-1933 אחרי שהעתיק את משרדי החברה שבבעלותו לרוטרדאם ודחה את ההזמנה להיות נוכח בטקס באולימפיאדת ברלין. כעבור שלוש שנים נמלט

לשם גם אלפרד, שהבין כי לא יוכל להמשיך לחיות כיהודי בגרמניה.

לאחר פלישת הנאצים להולנד נתפס אלפרד פלאטו, נשלח למחנה טרזיינשטט שבצ'כוסלובקיה ומת שם מרעב ב-28 בדצמבר 1942 בגיל 73. גוסטב חי במחבוא בהולנד, עד שנתפס על ידי הגסטפו בעקבות הלשנת המקומיים בדצמבר 1943. הוא הוחזק חודשיים במעצר יחד עם משפחתו, ובפברואר 1944 נשלח גם הוא לטרזיינשטט למרות מחאות מצד יו"ר איגוד ההתעמלות הגרמני, כריסטיאן בוש.

גוסטב זכה תחילה להקלות במחנה וקיבל תוספת של ארבעה תפוחים וביצים בשבוע, מה שלא עזר לו לשרוד לאורך זמן. על פי העדויות הוא שהה בתנאי חולי ורעב קיצוניים ומשקלו ירד עד לכ-20 ק"ג בלבד לפני שמת בגיל 70 ב-29 בינואר 1945, שלושה חודשים לפני שחרור המחנה.

תעודה המעידה על פטירתו של אלפרד פלאטו בטרזיינשטט

בשנת 1996, עם ציון 100 שנים למשחקים האולימפיים, הוציא הדואר הגרמני בול לזכרם של אלפרד וגוסטב פלאטו. בשנת 1997 כיבדה עיריית ברלין את זכרם בקריאת אגף באצטדיון האולימפי של ברלין על שמם, וכן בבניית היכל ספורט הנושא את שמם. שניהם הונצחו בהיכל התהילה של הספורט היהודי שהוקם בישראל.