סובב אותם על האצבע / דיווח מיוחד מאוקלנד
"אמריקן איגל": מסטף קרי שנפצע, חזר ושוב הקפיץ את הקהל באורקל ארינה עד ג'יימס הארדן שנפצע, חזר ושוב הפסיד - זה מה שהיה לנו במשחק השני בחצי גמר המערב. וגם: טוויטר - ממלכת הפייק ניוז
בפרצוף מעוות, כשהוא אוחז בדאגה את האמה של כף ידו השמאלית, סטפן קרי פינה את עצמו לחדר ההלבשה. שלוש דקות ו-29 שניות לתוך משחק מספר 2 בחצי גמר המערב, אורקל ארינה נכנס למוד של חדר טראומה. בנוהל.
זה נראה כמו עוד סיקוול בסדרת הסרטים הרעה בכיכובו של סטף, הגיבור המקומי עם גוף הפלסטלינה. האוהדים מכירים את זה יותר מדי טוב. יותר מדי שנים, יותר מדי מקרים, יותר מדי חיסורים, יותר מדי איברים. פעם זו הברך, ופעם זה הקרסול, ופעם זו המפשעה, ורק אלוהים יודע מה זה הפעם.
רק אלוהים וטוויטר. לא חלפה דקה מהרגע שירד מהפרקט, וצייצן זריז במיוחד כבר דיווח: "סטף קרי שבר את היד וגמר את הסדרה". אבל מהר מאוד התברר שהאבחנה של הרב רנטגן הייתה – במחילה מכל הקוראים שלא נקראים אסף אשתר – מצוצה מהאצבע. מספר 30 חזר חבוש מהלוקר רום, וכמה שניות לסיום הרבע הראשון הוא והאצבע הפרוקה שלו הורידו את הווריורס ביתרון 9 עם שלשה אופיינית. אם תרצו (במיוחד אתה, אסף), אצבע משולשת לפייק ניוז.
קרי היה רחוק מלהבריק אתמול - 10 החטאות מ-13 זריקות מחוץ לקשת הן רק חלק מהסיפור - אבל בואו נדבר רגע על הזריקה ה-14, שבכלל לא נחשבה. ביד אחת (לא החבושה), מחצי מגרש (אפילו יותר), רק רשת (אוקיי, וקצת טבעת). סל מופרע לחלוטין, או כמו שקוראים לזה במשפחת קרי - סל. נכון, ההיסטוריה לא תכיר בו, אבל לכו תספרו את זה ל-20 אלף אוהדים שחזרו הביתה עם עוד רגע סטף קרי בתוך דוגי בג.
אחד מאותם 20 אלף, אגב, קיבל בסוף המחצית הראשונה הזדמנות לקלוע מהבלטה של סטף ולזכות ב-100 אלף דולר. גם עשר אצבעות שמישות לא מילטו אותו מאיירבול, והוא לקח הביתה 90,000 דולר פחות.
אם הסל של קרי מחצי מגרש היה בעיקר מגניב אבל חסר משמעות (הוא נקלע בדקה האחרונה, כשהניצחון כבר הובטח), הגג שלו בסוף המחצית כבר היה מהלך משנה-מומנטום פר-אקסלנס, כמו שהאמריקאים (והצרפתים) אוהבים לקרוא לזה: חסימה עם היד הפגומה, על קלינט קאפלה שגבוה ממנו ב-17 סנטימטר.
"כאב לך ביד כשחסמת אותו ככה?" שאל עיתונאי בחדר ההלבשה בסיום. קרי כבר רגיל לשאלות מטומטמות על בסיס יומי, אבל אפילו הוא נראה מופתע. הוא תקע בכתב מבט חמור סבר כאומר "מה נראה לך?", והשיב בחיוך: "מה נראה לך?". אחרי שכולם צחקו (גם העיתונאי הנבוך), סטף הדגיש ש"הכאב היה שווה זה", וחזר לסיבוב אחרון במחוזות הסרקזם: "איך אתכונן למשחק 3? סטיב (קר) אמר לי להתאמן כמה שיותר על חבטת הגולף שלי. במיוחד ביד שמאל".
קצת לפני שכולם התפזרו קרי סיפר שהוא ואשתו מתכוונים לקנות בית חדש לקראת המעבר של הווריורס מאוקלנד לסן פרנסיסקו בעונה הבאה. "אחרת ייקח לי כל פעם שעתיים להגיע הביתה מהאימון". ככה זה אצל החמוצים. כשאחרים רואים מחלפים, הם רואים פקקים.
על הרצפה
קצת לפני שקרי חזר למשחק, הגיע תורו של ג'יימס הארדן להיפצע. הזקן נמרח על הפרקט והתפתל דקות ארוכות, מחזיק את העיניים אחרי שחטף טיל מונחה מדריימונד גרין (תיראו מופתעים). הטרולים בטוויטר דיווחו ש"הארדן סובל מפגיעה ויחמיץ את המשך הסדרה". הוא, כמו שכבר הבנתם, החמיץ בקושי את המשך הרבע.
לאוהדים המקומיים זה דווקא לא הפריע. אם יש דבר שמחרמן את האורקל יותר משלשה של קרי או מדאנק של דוראנט, זו פעולה שלילית של הארדן. והלילה היו הרבה כאלה. הנה הארדן עושה עבירת תוקף, הנה הארדן חוטף גג, הנה הארדן משליך איירבול, הנה הארדן מכדרר 24 שניות עד שהשעון מצפצף, הנה הארדן סוחט את העבירה המעצבנת שלו בזריקה לשלוש אבל מחטיא מהקו.
והנה הארדן בפיגור 2:0, לפני שהסדרה עוברת ליוסטון (משחק 3 בשבת). קובי בראיינט כבר הודיע שהסגנון שלו לא יביא לרוקטס אליפויות. כמו שזה נראה כרגע, הוא לא יביא אפילו גמר מערב. וקרי? בינתיים הוא מסתכל להארדן באדום של העיניים, ומאבחן שאין סיבה לדאגה. רק שלא יצייץ את זה.
לפנייה לכתב/ת 
