הימין מיישם אידיאולוגיה, השמאל עסוק בפרוצדורה

בעוד נתניהו וסמוטריץ' מקדמים בנחישות את רעיון הסיפוח, האופוזיציה מטפחת ואקום אידיאולוגי סביב תיקי ראש הממשלה. איפה החזון שלכם?

יוסי שאולפורסם: 02.05.19 , 10:30

(צילום: לאנס טראמדול)

מלאכת הרכבת הקואליציה בשיאה ובינתיים ממשיך השמאל הישראלי להתעלם מן המטרה והחזון שמשרטט הימין, ומעדיף להתמקד דווקא בתיקי נתניהו, בחסינות ובאופן בחירת השופטים. הכל חוץ מהדבר האמיתי שישראל צריכה לעסוק בו: עתיד יהודה ושומרון. בוויכוח על אופיה של ישראל נוצר ואקום אידיאולוגי משמאל, והציבור נותר עם חזון אחד בלבד, זה של הימין: מדינה דו-לאומית.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

אף שהשמאל מקפיד לזלזל בנתניהו ובאותנטיות של מניעיו, המוטיבציה המרכזית של ראש הממשלה היא אידיאולוגית. יש לו חזון ברור ומטרה שאליה הוא חותר בהדרגה, בעקביות ולעיתים גם בערמומיות, תוך שהוא מסווה את כוונותיו על מנת למשוך זמן ולקבע מציאות בשטח.

את החזון הזה - מדינה אחת בין הים לירדן והחלת ריבונות ישראלית על יהודה ושומרון - הוא חולק עם בצלאל סמוטריץ', אבל יש ביניהם חלוקת תפקידים ושותפות אלקטורלית: בעוד סמוטריץ' מביא את הימין האידיאולוגי, נתניהו מביא את הימין הלאומי, את המיינסטרים הישראלי שבחר בו בשל הגאווה הישראלית שהוא מייצג, אך מבלי להפנים לאן הוא מוביל אותו.

וכאן נעדר קולה של האופוזיציה שצריכה לחשוף את המטרה האמיתית של קואליציית הימין. חברי מרכז הליכוד כבר הצביעו בעד החלת ריבונות ישראלית על יהודה ושומרון. במהלך הבחירות ציין גם נתניהו בראיונות שלאחר ההכרה ברמת הגולן יש להחיל ריבונות על יהודה ושומרון בהדרגה. גם בנו יאיר צייץ שלא תהיה מדינה פלסטינית בין הים לירדן ולא קשה להניח היכן הוא שמע זאת.

ובמה השמאל עוסק? באופן מינוי השופטים, בהחלשת בג"ץ, בפסקת ההתגברות, בחוק החסינות. בהחלט נושאים חשובים, אך הם אינם העיקר (הגם שהציבור לא רואה צדק במערכת המשפט). אלה אמצעים למימוש חזון הימין, שעליו יש להתווכח ומולו יש להציג חזון אחר. לו סמוטריץ' היה סבור שמצעד הגאווה מקדם את ארץ ישראל השלמה, הוא היה עומד בראשו. מבחינת הימין, הכל כשר למימוש החזון. מערכת המשפט לכשעצמה אינה חשובה לו אלא כמכשול הבולם סיפוח.

ומה יהיה עם הפלסטינים החיים ביהודה ושומרון? נתניהו, סמוטריץ' וחבריהם בטוחים שמדינה דו-לאומית היא בת קיום ולא תאיים על אופיה היהודי של ישראל. המודל שלהם מתבסס על הניסיון הירושלמי שבמסגרתו ניתנה תושבות ללא אזרחות לתושבים הערבים. המודל הזה לא מבטיח זכויות אדם מלאות ואולי היה עובר במערכת המשפט הישראלית לפני 30 שנה, אבל לא היום. לכן גם נתניהו וגם סמוטריץ' יעשו הכל על מנת להחזיר את הגלגל לאחור.

ישנם אמנם חברי כנסת כמו תמר זנדברג ויאיר לפיד המזהירים מעת לעת מפני הסכנה שבמדינה דו-לאומית אבל הם לא מצליחים להמחיש אותה היטב וממילא לא מדובר בדגל בולט של האופוזיציה. נדמה שוויתרו שם על הניסיון לשכנע את הציבור. עיקר מאמציהם כעת יוצא מתוך נקודת הנחה שנתניהו אולי בעד שתי מדינות, כפי שהצהיר ב-2009, ורק על מנת לחמוק מכתבי אישום הוא מוכן להרחיק לכת עד כדי כניעה לסמוטריץ'. כלומר, מניעיו אישיים בלבד ולא אידיאולוגיים.

אלא שמערכת הבחירות גילתה שהמצביעים לא קנו את התזה הזו, אלא הבינו שדווקא מחנה השמאל פחות אידיאולוגי ויותר "רק לא ביבי". לכן, העיסוק הכמעט אובססיבי בתיקי נתניהו ובחסינותו משחק היטב לידי הימין, משום שהוא מייצר ואקום אידיאולוגי משמאל.

עדות לכך קיבלנו כבר ביומה הראשון של הכנסת. מפלגת כחול לבן העומדת בראש האופוזיציה הודיעה על הגשת ארבע הצעות חוק ראשונות: חוק הקלון, ועדת חקירה לעניין הצוללות, הגבלת כהונה ומניעת כהונה מראש ממשלה עם כתב אישום. שום אמירה אידיאולוגית.