המועמד לדובר צה"ל נאבק בתרבות ה"מויסער"
ההתנגדות למינוי גיל מסינג לתפקיד מצביעה לא רק על תפישה גלותית שלפיה אסור להסגיר יהודים לרשויות, אלא גם על תרבות עבריינית
בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן(צילום: EPA)
דובר צה"ל הוא משרת ציבור בדרגה בכירה ובתפקיד לאומי רגיש ביותר שכדי לבצעו כהלכה חייב לזכות באמון מלא של הציבור ואנשי התקשורת בארץ ובעולם. הוא זקוק לאמון לא רק כדי להיות גורם משפיע במערכה על התודעה אלא גם - ואולי בעיקר - מפני שבעתות חירום המוראל של אזרחי ישראל והמוטיבציה של חיילי צה"ל מושפעים במידה רבה ממוצא פיו. לכן העיסוק התקשורתי החטטני והאינטנסיבי בפרשת הסיוע שהושיט גיל מסינג לחקירת שחיתות של משטרת ישראל הוא נחוץ ומוצדק.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
הציבור והעיתונאים צריכים וזכאים לקבל תשובה מלאה לשאלה מה היה המניע שבגללו סייע מסינג למשטרה? אם הוא התגייס מרצונו החופשי לסייע לחקירה כפי שכל אזרח שומר חוק אמור לסייע לרשויות אכיפת החוק במלאכתן לביעור השחיתות בישראל, הרי שאין פגם במינויו לדובר צה"ל; אדרבא, האיש נקי כפיים והוא ראוי לשבח וכמובן לתפקיד.
אבל אם מסינג אולץ לשתף פעולה עם חוקרי המשטרה כחלק מעסקה חסויה שנועדה לחלצו מעונש בגלל כתם בעברו, או שהפיק תועלת כספית או אחרת מהקלטות הסתר שביצע עבור כחולי המדים, הרי שהרמטכ"ל ושר הביטחון צריכים לבטל מינויו ולחפש דובר צה"ל אחר.
מדובר בשאלה פשוטה שלא היה מסובך לקבל עליה תשובה בהירה שתסלק את הספקות. פרקליטות המדינה כבר פרסמה היום (ה') הודעה רשמית שבה נאמר במפורש שמסינג סייע למשטרה ממניעים של אזרחות טובה ממש כפי שהוא עצמו טען בתשובה לשאלות עיתונאים.
התקשורת שאלה, התקבלה תשובה מוסמכת וברורה מהאיש עצמו ומהגורם המשפטי המוסמך, וזה היה צריך לשים קץ לעיסוק בפרשה. אבל לא זה מה שקרה. הפרשה לא יורדת מהכותרות ומטופלת תקשורתית כאילו עצם הסיוע של מסינג לחקירת שחיתות שניהלה המשטרה הוא עבירה הפוסלת אותו מלכהן בתפקיד ציבורי; הוא "מויסר" בלשונו של הציבור הדתי-קנאי או משת"פ בלשון הרחוב.
גיל מסינג (צילום: דובר צה"ל)
איש מבין העיתונאים או הפוליטיקאים העוסקים בחדווה בפרשה מאחורי הקלעים לא אומר במפורש שמסינג הוא סוג של מלשין ולכן אינו ראוי לתפקיד ציבורי. אבל הרמזים עבים ועצם העיסוק האינטנסיבי בפרשה מצביעים על תרבות עבריינית או לפחות על תפישה יהודית-גלותית ש-71 שנות עצמאות וממלכתיות לא ביערו אותה; תפישה שלפיה המשטרה בפרט וגורמי אכיפת החוק בכלל הם אויבי-ציבור שאסור חלילה להסגיר לידיהם נפש מישראל, גם אם אותה נפש היא פקיד/ה ממשלה מושחת/ת.
מסינג טעה כשלא דרש מהפרקליטות, מיד עם פרסום הפרשה, להסיר את החיסיון מעליו ומעל העובדות. כך אולי היה מוציא את האוויר מבלון הרמזים שהטילו ספק בטיב מניעיו. אבל כעת, מרגע שהתברר שפוליטיקאים מהשורה הראשונה כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן מתנגדים למינוי, מסיבות השמורות עמם, קשה להחזיר את השד לבקבוק.
אגב, איך שגלגל מסתובב: כשנתניהו התמודד על ראשות הממשלה בפעם הראשונה היה מסינג פעיל בולט בצעירי הליכוד ובמערכת הבחירות. אחרי שנתניהו נבחר מונה מסינג ליו"ר צעירי הליכוד. מה שכנראה הבאיש את ריחו של הצעיר השאפתן בימין הייתה העובדה ששימש כמה שנים כיועץ התקשורת של ציפי לבני וכי החשדות לשחיתות שעזר למשטרה לחקור נגעו ל"ישראל ביתנו" - המפלגה שח"כ ליברמן עומד בראשה.
גילוי נאות: כעיתונאי שעוסק בענייני ביטחון אני עומד בקשר כמעט יום-יומי עם דובר צה"ל ונזקק לו ולשירותיו.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
רון בן ישי
צילום: מיקי שוורץ
מומלצים
