נאשם באונס הקבוצתי בטירונות: "אני מייקל, לא שחר"
אותה טביעת אצבע, אותו תאריך לידה - אבל החשוד שהסתתר בהתנחלות בת עין ונעצר 17 שנה לאחר שנמלט, מכחיש כי הוא שחר מזרחי, הנאשם באונס של טירון בזיקים ב-1999. "שמי מייקל, וזהו שמי היחיד", טען. התביעה: "הוא ברח עם דרכון זר ובזהות בדויה, אי אפשר לתת בו אמון"
"אינני שחר מזרחי. שמי הוא מייקל וזהו שמי היחיד. אני לא זוכר שם אחר שהיה לי": כך טוען מי שבמצ"ח משוכנעים שהוא שחר מזרחי, הנאשם באונס קבוצתי של טירון במחנה זיקים לפני 20 שנה ונמלט במהלך משפטו לחו"ל. אתמול (יום ו') נחשף ב-ynet כי מזרחי חזר לאחרונה לישראל, לפי החשד בזהות בדויה, והסתתר בהתנחלות בת עין שבגוש עציון - עד שהתגלה בעקבות סדרת פעולות של המשטרה הצבאית החוקרת, ונעצר שלשום.
העצור מכחיש לחלוטין כל קשר בינו לבין מזרחי. בדיון שנערך אמש בבית הדין הצבאי ביפו, בסיומו הוארך מעצרו עד ליום שלישי, טען החשוד כי הוא אינו מזרחי ומדובר בטעות בזיהוי. מנגד, טענו בתביעה הצבאית, באמצעות עורכי הדין רס"ן אליסף מלמד ורס"ן שגב רום, כי המשך המעצר הכרחי לא רק בשל חשש שיימלט שוב מאימת הדין, אלא גם מתוך חשש לפגיעה בביטחונו ושלומו הנפשי של נפגע העבירה.
"הצגנו לבית הדין הצבאי חומרים שמוכיחים כי מדובר בשחר מזרחי", ציינו התובעים, "בתיק יש ראייה אקסקלוסיבית בדמות טביעת אצבע של הנאשם, ושמו מופיע במאגר המשטרתי כשמו של שחר מיכאל מזרחי. קיימות עוד ראיות נוספות ורבות. תאריך הלידה של החשוד כאן בדיון, במקרה, לגמרי במקרה, הוא גם תאריך הלידה של שחר מיכאל מזרחי. הוא ייחקר בגין הבריחה במשטרת ישראל ושם יחליטו אם להעמידו לדין בגין עבירה זו".
התובע אף הזכיר כי מזרחי הספיק להשתתף בשישה דיוני הוכחות במשפטו בשנת 2002, בהם נשמעו מספר עדים, ואז הצליח לברוח לחו"ל: "הוא אף ביקש מאימו בשנת 2009 לגשת לבית הדין הצבאי ולמשוך מסמכים מהתיק המשפטי נגדו, עם ייפוי כוח שנתן לה, כך שהייתה לו לאורך השנים מודעות להיותו נאשם. הוא החליף את שמו כדי להתחמק מהרשויות".
לפי התביעה הצבאית, במהלך מעצרו שלשום מזרחי ניסה להתל בחוקרים שהגיעו לעצור אותו וטען כי הכלים שנתפסו ברשותו לא שייכים לו: "העובדה שאימו, אישה קשת יום עם חובות ניכרים, הייתה הערבה לו בסך 60 אלף שקלים לא הרתיעה אותו מלברוח, כך שהניסיון כיום לדבר מצידו על סכומי ערבות הוא ניסיון נואל", אמרו בהתייחס לכך שהציע להפקיד 200 אלף שקל כערבות מול שחרורו.
"הוא ברח מהארץ עם דרכון זר ותחת זהות בדויה. לא ניתן לתת בו אמון", הוסיפו אנשי התביעה הצבאית. התובע אף השתמש בדיון לצורך טיעוניו בדוגמת פרשת הרב ברלנד, והסביר מדוע מעצרו של מזרחי מחויב המציאות: "שחרורו אף עלול לשבור את רוחו השברירית של הקורבן שנמצא עדיין בהוסטל לנפגעי תקיפה מינית. הקורבן הגיב בהלם והיה נרגש כשסיפרתי לו על מעצרו של מזרחי".
גם אחרי 20 שנה: "הקורבן חווה מצוקה נפשית"
ערן האן, רכז קו הסיוע לגברים נפגעי תקיפה מינית 1203, סיפר כי הקורבן משתתף אצלם בקבוצה טיפולית. "ליווינו אותו בשנים האחרונות בעקבות המצוקה הנפשית שהוא חווה. בפרספקטיבה של 20 השנים שעברו, המקרה הזה יכול להראות את העוצמה של ההשלכות של פגיעה מינית - לא רק בחיים של נפגעות, אלא גם של נפגעים. מדובר במקרה בוחן של יחסי כוח. הוא היה טירון והם היו חיילים סדירים, הוא היה לבד והם היו קבוצה. בתוך הסיטואציה הזו, היכולת שלו להיות בעמדה חזקה לא אפשרית. ההשלכות במקרה הזה הן חוסר יכולת לחזור לשגרה".
לדברי האן, "אותו גבר, כמו הרבה אחרים, הוא רק דוגמה. הוא מתקשה ליישם ויסות רגשי והוא מאוד מאוים מכל סיטואציה, במיוחד בסיטואציה שבה הוא בעמדה מוחלשת. הוא מייצג משהו שאנחנו מכירים לא רק אצלו. אחד מכל חמישה גברים עבר פגיעה מינית במהלך חייו, חלקם אף עברו פגיעות אלימות על ידי כמה וכמה פוגעים. אני שמח שיש מערכת שגם אחרי עשרות שנים רואה לנכון למצות את הדין, ואני שמח לדעת שאי אפשר להתחמק מהדבר הזה גם אחרי 20 שנה".
מזרחי היה אחד מארבעה חיילים שהואשמו באונס קבוצתי והתעללות פיזית קשה, שכללה הכאה ברובה, כלפי חייל ששירת עימם בבסיס הסמוך לאשקלון. בקרוב הוא צפוי להישפט מחדש על האונס האלים במחנה זיקים ב-1999. בפרקליטות הצבאית יתכנסו בקרוב להכריע אם גם שני הנאשמים הנוספים, שזוכו בעקבות בריחתו של מזרחי, יועמדו אף הם מחדש לדין. בריחתו של מזרחי יצרה קשיים ראייתיים רבים בתיק, שייבחנו כעת מחדש. החייל שהורשע באונס - יונתן קירשבלום - נידון לשש שנות מאסר.
בפוסט בפייסבוק שפרסם השנה הקורבן הוא כתב: "היום אני בן 38. עד גיל 19 הייתי ילד רגיל וממוצע, יוצא לטיולים ולמחנות בתנועה. בגיל 19 התגייסתי לצבא לטירונות 02 כלל צה"לית במחנה זיקים. באמצע הטירונות לא הרגשתי בטוב, הלכתי לקצין העיר בקרייה והוצאתי שני גימלים. באותו שבוע שלקחתי גימלים, חברי הטירונות היו בתרבות יום א' ואחר כך בשבוע שדאות. הגעתי ביום שלישי אחר הצהריים באוטובוס שיצא בשעה 17:30 מאשקלון ואת התאריך 5 באוקטובר 1999 לא אשכח לעולם.
"הלכתי למרפאה לתת את הגימלים ושם פגשתי את המ"כ שלי שאמרה לי שכל הפלוגה בשבוע שדאות בשטח ולא שווה לי לצאת לערב אחד לשטח אז שאני אשאר הלילה במיטה שלי ומחר אצטרף לשאר. המאהל של האוהל שלי היה הכי רחוק ליד שער היציאה האחורית והאוהל שלי היה בקצה המרוחק של המאהל . כשהלכתי לאוהל לא ראיתי את שומר המאהל אבל לא ייחסתי לזה חשיבות. חשבתי שגם הוא בשטח".
"ראיתי שהאוהל שלי היחיד שהיה סגור אם יריעות למטה. היה ריח חריף של טבק. שחר ביקש ממני דברים אישיים ואני כמובן לא הסכמתי. אז הוא נתן לי בוקס בבטן, לקח את הנשק שלי ומחסנית, הכניס את המחסנית לתוך הנשק ודרך אותו. אמרתי לו - 'אני אעשה הכול, רק אל תיגע בנשק'. בשלב הזה התחלתי לבכות". הקורבן תיאר את המעשה הקשה שעבר וכתב לסיום: "אני רושם פוסט זה כדי להראות שגם בנים גברים עוברים אונס וזה קשה להם מאוד".
עו"ד רוני ואודליה קרדונר, שמייצגים את החשוד, אמרו: "קיבלנו את הייצוג אתמול בשעה שמונה בערב ויש עדיין חומרים רבים שלא קיבלנו. מדובר בתיק שעניינו עבירה מלפני 20 שנה. אתמול התקיים דיון בבית הדין הצבאי בשעת לילה מאוחרת, והעניין בהמשך חקירה. רק נזכיר, שחשוב לא להגיע למסקנות נמהרות מאחר שבכתב האישום שני מעורבים נוספים שזוכו".
לפנייה לכתב/ת 
