בשיא החום: יורים רקטות כדי להביא גשם
בני הפאו, שמאמינים שהם צאצאים של דרקון ומכשף, הגיעו לפסטיבל במיאנמר ושיגרו טילים מאולתרים שבנו בבית. הם בטוחים שהירי יביא גשמי ברכה ופרנסה טובה. החגיגה השנתית מסתיימת, בדרך כלל, בלי נפגעים
בני הפאו במיאנמר ציינו השבוע את פסטיבל הרקטות השנתי. באמצעות שיגור טילים מאולתרים הם קראו לגשמי ברכה ולפרנסה טובה בשנה הקרובה.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
קהילת הפאו במיאנמר מונה 1.2 מיליון איש והיא אחת מקבוצות המיעוט הגדולות שחיות בה. בני הקהילה חיים בעיקר באזורים ההרריים של מדינת שאן במיאנמר. רוב בני הפאו הם בודהיסטים, ורבים מהם משלבים באמונתם גם אנימיזם – קביעה שלכל עצם ביקום, גם אם הוא צומח או דומם, יש נשמה.
12 ימים אחרי חגיגות השנה החדשה במיאנמר, כשהטמפרטורות מטפסות ומגיעות ליותר מ-40 מעלות, מתקבצים בני קהילת הפאו בכפר ננטאר לתחרות הטילים השנתית שהסתיימה ביום רביעי. אחד המארגנים של הפסטיבל, שמתקיים בפעם ה-144, אמר ששיגור הרקטות לעבר השמיים – דווקא בשיא החום – יעזור להביא את הגשם וכך יגדיל את יבול האורז של החקלאים.
באי הפסטיבל מגיעים בלבוש מהודר. חלקם לובשים בגדים כהים – כאות אבל על נפילת הממלכה שלהם לפני כמעט אלף שנה. גם לכיסוי הראש שלהם יש משמעות היסטורית. נשים רבות מגיעות עם כיסוי ראש כתום, שמסמל דרקון. הגברים מגיעים בכיסויי ראש צבעוניים שמסמלים את "וויזה", מכשף בעל כוחות מיסטיים. בני הפאו מאמינים שהם הצאצאים של "וויזה" ושל דרקון ממין נקבה.
הרקטות המאולתרות בפסטיבל היו בעבר עשויות אך ורק מעץ במבוק, ומארגני התחרות הציבו רף של עד 40 ק"ג של חומר נפץ בכל רקטה. היום את הבמבוק עוטפת מתכת, והמקומיים משתמשים בחמישה סוגים שונים של אבקת שריפה. מארגני התחרות אומרים ש"מטעמי בטיחות" האורך המקסימלי של כל רקטה יכול להיות עד 90 סנטימטר, והקוטר לא יכול לעלות על 8 סנטימטר.
כל רקטה מקבלת את ברכתו של נזהיר בודהיסטי, שמתפלל שהשיגור יהיה מוצלח וששהות הרקטה בשמיים תהיה ארוכה ככל שניתן. אחרי הברכה לוקחת כל קבוצה את הרקטה שבנתה ועולה לכן השיגור. הקפטן של הקבוצה לוקח שאיפה מהסיגריה שאיתה מדליקים את הפתיל – והשיגור יוצא לדרך ברעש מחריש אוזניים.
הרקטות המאולתרות יכולות לנחות גם במרחק של 7 או 8 קילומטרים ממקום השיגור, וליצור בשדות בורות בעומק מטר וחצי. בסוף הפסטיבל מתנדבים מאתרים את הרקטות ואוספים אותן מהשדות.
מארגני פסטיבל הרקטות אומרים שתאונות בתחרות הן דבר נדיר. לפני עשור נהרגו שני בני אדם אחרי "ערבוב לא נכון של אבקות השריפה". בשנים האחרונות לא היו נפגעים חוץ מתאו מים שספג פגיעה ישירה ב-2016.
בכפר שבו נערך הפסטיבל אוספים מדי שנה כסף לממן את בניית הרקטות. לפי ההערכות בניית כל רקטה מאולתרת עולה 170 דולר בממוצע. המנצח בתחרות הוא מי שיורה את הרקטות למרחק הגדול ביותר.
שלושת המקומות הראשונים זוכים בחלק ברווחים מכרטיסי הכניסה לפסטיבל. השנה שיגרו המשתתפים 75 רקטות, והפרס הכספי מוערך ב-4,000 דולר – מספיק כדי לשפץ כביש בכפר, לבנות גשר או לחבר בתים לחשמל.
בשנה הבאה צפויה להשתתף בתחרות גם קבוצת נשים אחת לפחות. השנה הציגה קבוצת נשים בגאווה את הרקטה שבנתה בכפר ננטאר – רקטה ללא אבקת שריפה שאת גופה מילאו הנשים בכסף שקיבלו מהתורמים בכפר.
כשירי הרקטות מסתיים מגיע תורם של הצעירים. קבוצות של ילידים בודהיסטים מחזיקים באקדחי צעצוע ויורים זיקוקים לשמיים, לקול תשואות המשתתפים בפסטיבל.
לפנייה לכתב/ת 
