בעזה מותחים את החבל כי נתניהו רוצה שקט
שארית ההרתעה שהייתה לישראל התכרסמה. בימים של אירועי זיכרון, עצמאות ואירוויזיון - וגם מו"מ קואליציוני - ארגוני הטרור מבינים שיוכלו לנהל מו"מ על הסדרה בזמן שהם יורים
כרגע אנחנו נמצאים בעיצומו של סבב הסלמה נוסף בדרום: מהבוקר נורו עשרות רקטות ופצצות מרגמה לשטח ישראל, רובן יורטו בלי לגרום נזק. צה"ל תקף משגרים בשטח הרצועה. סביר להעריך שאם לא יהיו אירועים חריגים במהלך הסבב הזה, הוא ידעך בתוך יממה או שתיים. זה מותנה בכך שהרקטות והפצמ"רים הפלסטיניים לא יגרמו לאבידות או לנזק חריגים בשטח ישראל, או שתקיפות צה"ל בשטח הרצועה, שעוד יבואו, לא יגרמו למספר חריג של אבידות בקרב הפלסטינים. המתווכחים המצרים כבר נכנסו לפעולה, והם מנסים להשיג הפסקת אש.
חשוב לציין בהקשר זה שהפעם לא מדובר רק ביוזמה של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני ה"סורר", שמנסה כבר זמן מה לשבש ולטרפד את ההסדרה המתהווה במו"מ בתיווך מצרי בין ישראל לחמאס. המנהיג המיליטנטי של הג'יהאד, זיאד נחאלה, הפועל בהכוונה איראנית, משתתף - על פי דרישתו - במו"מ על ההסדרה בקהיר. אך בה בשעה מנסים אנשיו בשטח על פי הוראתו לטרפד את אותה הסדרה באמצעות ייזום פיגועים שהוא אינו נוטל להם אחריות, ואף מנסה להסתיר את הקשר שלו אליהם. הרקטה שנורתה בתחילת השבוע ונפלה בים הייתה יוזמה כזו וכך גם ירי הצלף שפצע אתמול חייל וחיילת בגבול הרצועה.
אולם ההסלמה הבוקר היא מהלך יזום ומתואם של חמאס, הג'יהאד האיסלאמי, החזית העממית וארגונים עזתים נוספים שמקיימים ביחד חדר מצב לתיאום פעולותיהם. המהלך החל בשבוע שעבר, במקביל להתגרויות היזומות של הג'יהאד, כשחמאס הגיע למסקנה שישראל מעכבת את ביצוע התחייבויותיה על פי הבנות הפעימה השנייה של ההסדרה שהושגה בתיווך מצרי. בכך מתעלם חמאס מהעיכובים שהפלסטינים בעצמם יצרו.
חמאס דורש, למשל, שישראל תתעלם מפיגועים שיוזם הג'יהאד, וגם מבלוני התבערה שאנשיו משלחים כדי להבעיר את שדות הנגב המערבי, ותמשיך בביצוע ההבנות. חמאס רק דואג שמלחמת ההתשה שהוא ממשיך לנהל נגד תושבי ישראל תתנהל בפרופיל הרבה יותר נמוך ממה שהיה, וטוען שבכך הוא ממלא את חלקו בהבנות. אבל ישראל לא מקבלת את המשוואה ואת המינונים שחמאס מנסה להכתיב.
סיבה נוספת היא עיכובים בירוקרטיים בהעברת הכסף מקטאר דרך מנגנון האו"ם העובר בניו יורק, ועד ליישום חלוקתו והשקעתו ברצועה. העיכובים הבירוקרטים האלו יוצרים תסכול אצל הפלסטינים, והם אינם מוכנים לקבל את ההסברים של המצרים ושל שליח האו"ם, שטוענים באוזניהם שלא ישראל אשמה בעיכובים, אלא המנגנונים המסובכים שיש בהם צורך, מפני שחמאס וישראל מסרבים להידבר זה עם זה ישירות.
למעשה, אנחנו מקבלים כעת בשטח חצי-הסדרה שמלווה באלימות ולכן היא מועדת להתפוצץ לנו בפנים כל רגע – ואם היא מועדת, היא מתפוצצת.
כמו צפון קוריאה
זה מה שקרה ביממה האחרונה. האלימות בגדר ביום שישי הייתה בפרופיל נמוך, ואז הפעיל כנראה הג'יהאד את הצלף, פצע לוחם וחיילת - וכדור השלג החל להתגלגל. בתגובה על הפגיעה החריגה יחסית בחיילי צה"ל הגיבה ישראל בעוצמה חריגה. חיל האוויר הפציץ מוצבים של חמאס שהיו מאוישים באותה שעה.
בדרך כלל חיל האוויר פועל בשעות הלילה מתוך כוונה שלא לגרום לאבידות בנפש בצד השני, בעיקר כשחמאס אינו אחראי ישירות. אבל הפעם החליט הרמטכ"ל באישור שר הביטחון נתניהו, לא להתחשב בעובדה שהמוצבים שהותקפו היו מאוישים. התוצאה: לפחות שני הרוגים הרוגים אנשי חמאס ושני הרוגים על הגדר.
על פי כללי המשחק שהתגבשו בשנה האחרונה היה ברור שהארגונים העזתים יגיבו במתואם. בצה"ל צפו עוד בתחילת השבוע שעבר התפתחות כזו והתכוננו אליה. לכן הוצבו בכוננות סוללות כיפת ברזל בכל המקומות המועדים והבוקר סגרו כבישים בעוטף עזה כדי למנוע פגיעות ישירות באזרחים. לפי שעה, הפריסה ואמצעי הזהירות האלה הוכיחו את עצמם.
לכאורה, ישראל אינה יכולה להשלים עם המצב שבו נציגי הפלגים הפלסטיניים נושאים ונותנים בקהיר על תנאי הסדרה ארוכת טווח, ובה בשעה פעיליהם ברצועה מפעילים לחץ צבאי אלים כלפי על תושבי העוטף להאיץ בישראל להיענות לדרישותיהם. למעשה, חמאס והג'יהאד נוהגים כרגע בדיוק כמו צפון קוריאה, ששיגרה הלילה טילים קצרי טווח לאוקיינוס כדי להאיץ בארה"ב ובנשיא טראמפ לחדש עמם את המשא ומתן מעמדה משופרת.
מה שיכול להפסיק את אסטרטגיית המשא ומתן האלימה הזאת היא תגובה ישראלית (או אמריקנית) חסרת פרופורציה להטרדות; תגובה שתחדש את ההרתעה, גם את זו שלנו כלפי העזתים וגם את זו של האמריקנים כלפי צפון קוריאה. אבל לישראל יש שיקולים שגוזרים עליה איפוק.
אתמול שמעו דוברי חמאס במשרדי הטלוויזיה בערב כי ישראל אינה רוצה בהסלמה רבתי כי היא זקוקה לשקט שיאפשר קיומם ללא הפרעה של יום הזיכרון, יום העצמאות, ואירועי האירוויזיון, ולעבור בשקט את "יום הנכבה". בישראל לא שוכחים גם שבתקופת הרמדאן ישנה התלהטות דתית בקרב הפלסטינים.
ישנו שיקול נוסף שבגללו ישראל מגלה איפוק - המשא ומתן הקואליציוני. נתניהו זקוק לשקט כדי להרכיב קואליציה וממשלה שישרתו את מטרותיו. אחר כך תתפרסם תוכנית טראמפ. בעזה כאמור מודעים לכל אלה, והנהגות הארגונים מרשות לעצמן למתוח את החבל. לכן התכרסמה שארית ההרתעה שהייתה לישראל בגזרה העזתית.
הנהגת חמאס בעזה מבינה היטב שבעוד חודש-חודשיים כל זה יסתיים וכי צה"ל עשה בינתיים את כל ההכנות הדרושות כדי לצאת למערכה רבתי בעזה שתשים קץ, לפחות לכמה שנים, להטרדות העזתיות. אבל בחמאס מעולם לא הצטיינו בראייה ארוכת טווח, ולכן כל עוד הם משוכנעים שצה"ל לא יפעיל נגדם את מלוא עוצמתו, הם מרשים לעצמם, ותעוזתם אפילו גוברת.
לפנייה לכתב/ת 
