הגבוה עם הטנק / "עושה היסטוריה"
רפאל נאה חוזר לסיפורים הגדולים משנות הסיקור שלו, והפעם להיכרות עם "הגבוה", תנחום כהן-מינץ, הסנטר המופלא של מכבי ת"א בשנות ה-60. על האיש שידע לפרוש כמו ספורטאי גדול, והמשיך לצד הספורט לתרום לביטחון ישראל
הדבר הטוב ביותר שיוצא לי מכתיבת טורי ההיסטוריה הוא שהכתבות ב־ynet מחזירות אותי לזיכרונות של המון שמות גדולים ומפורסמים, שנשארו סמלים גם אחרי מותם. בחדרי במערכת עדיין תלויה תמונה שלי מראיין את "הגבוה", תנחום כהן־מינץ, בשנתו הראשונה של הערוץ הראשון בטלוויזיה.
בכל פעם שאני נתקל בתמונה של אחד מגדולי הסנטרים של ישראל בכל הזמנים, התרגשות מיוחדת עוברת לי בגוף. תני היה משהו מיוחד בתקופתו. היום לא נדיר לראות אדם בגובה 2.04 מטר מסתובב ברחוב, אבל בשנות השישים זה נחשב לגובה כמו 2.18 מטר היום. אבל בניגוד לחזות הבולטת, תני היה צנוע, לא הירבה לדבר ולא אהב להתראיין. כל מילה הייתה טמונה בתוכו, ולקח הרבה זמן לחצוב בסלע ולדובב אותו. תמיד הוא הביט עליך בחיוך ממזרי, ובסופו של דבר, למרות שלא הרעיש עולמות קיבלת ממנו כותרת.
כהן מינץ ז"ל. בשנות ה-60 גובה 2.04 מ' היה דבר נדיר
תני היה כל־יכול במכבי ת"א ובנבחרת ישראל. המאמן האגדי יהושע רוזין היה זה שגילה אותו והכיר בכישוריו הרבים, למרות שבין השניים מעולם לא שררה אהבה גדולה. הוא נולד בבית ספורטיבי מאוד: אמו עדית הייתה אלופת ישראל בטניס, ותני עצמו אחז במחבט והיה אלוף הנוער של ישראל. במשך שנים ארוכות הוא החזיק את הקבוצה, וחסרונו בלט בצורה ניכרת כאשר לא היה בסביבה.
ב-1964 הוא הקפיץ את כל אוהדי הספורט בישראל כשהוזמן על ידי ההתאחדות הבינלאומית לשחק במדי נבחרת אירופה במדריד. בעיניים ישראליות ההזמנה הייתה הטופ של הטופ, ובמשך כמעט חודש תני עשה כותרות עד לההמראה ההיסטורית. צבי אבידן, אביו של כדורסלן העבר אמנון אבידן, שעמד בראש מחלקת הכדורסל של מכבי ת"א, הצטרף לנסיעה וכשנחת שם נישק את האדמה ואמר: "הרשל גולדברג נחת למשחק היסטורי! בזכות תני אני מגיע לשיא הפסגה".
היה גם אלוף בטניס. כהן מינץ ז"ל(צילום: מכבי תל אביב)
ביולי 1972 הגיעה הפצצה הגדולה: שלושה חודשים לפני שמלאו לו 33, תני הודיע שקיבל החלטה משותפת על פרישה עם אשתו דפנה, ולא יופיע יותר במדי מכבי ת"א. אחרי 17 שנות פעילות, הוא החליט להמשיך לשחק רק בקבוצת הוותיקים בשביל הכיף. בהלה גדולה אחזה בחברי ועד מחלקת הכדורסל של המועדון, שבישיבתם השבועית באחד מימי ראשון מצאו על השולחן את מכתב הפרישה של הכוכב האהוב עליהם. זו הייתה אחת ההודעות העצובות ביותר שהגיעו אי־פעם, אבל חשוב להבין שבמשך זמן רב הוא החזיק את הקבוצה לבדו על כתפיו, והגיע הרגע בו לא יכל לשאת יותר במעמסה. במכבי ת"א היו מודעים לכך, אבל בסתר ליבם קיוו מדי קיץ שימשיך עונה נוספת.
זו לא הייתה הפעם הראשונה בה עשה זאת. לקראת הטורניר הקדם־אולימפי ב-1970, תני הודיע לראשי הנבחרת ולחבריו בכחול־לבן שהחליט להפסיק את פעילותו בנבחרת. התוצאה הייתה המפלה הגדולה ביותר בתולדות הנבחרת, 105:46 לצ'כוסלובקיה. אבל תני כמו תני שוב הפתיע, וב-1970 חזר לשחק במדים הלאומיים לקראת משחקי עמי אסיה בבנגקוק. הוא תמיד השאיר מסתורין סביב התוכניות שלו: גם לקראת הפרישה הסופית עלתה שמועה שהוא עשוי להצטרף למכבי ארזים ר"ג מליגה א'. כשפניתי אליו באימון האחרון של מכבי ת"א ושאלתי מה תוכניותיו, הוא ענה: "אתה רואה שאני מתאמן, הבטחתי לך שאם אפרוש אודיע לך, בינתיים לא קבעתי דבר".
כהן מינץ ז"ל עם רעייתו דפנה(צילום: גולן שאול)
למחרת הפרישה הסביר הכדורסלן: "פרשתי כי הקבוצה נמצאת בחילופי משמרות". יודעי דבר טענו כבר אז כי הדבר היה קשור לשובו של רוזין לאימון הקבוצה, אבל תני הכחיש זאת: "חשבתי רק על הקבוצה ועל עצמי, איך הקבוצה נראית איתי ואיך לחוד. עכשיו צריך לבנות אותה מחדש, והשאלה היא איך עושים את זה. בקבוצה אפורה הייתי יכול להמשיך לסחוב, אבל במכבי ת"א ובנבחרת, השמנת של הכדורסל, ספורטאי ברמה גבוהה צריך לדעת מתי להפסיק. אני מקווה שיוסי לז'ה וגבי נוימארק יתפסו את מקומי".
תני המשיך לשחק להנאתו בקבוצת הוותיקים, עם אברהם חסיד, רלף קליין, שבתאי בן בסט, אבידן ואחרים, וגם הופיע לעתים במדי מכבי ארזים או בקבוצת הבת של מכבי ת"א שהופיעה בליגה ב'. זה היה סיום נינוח לקריירה המפוארת. תני עצמו הודה כי הגיע לשיא בשנים 1964-1968 ומבחינתו הפסגה הייתה באותו משחק עם נבחרת אירופה. כמובן שזה לא היה הכל: באחד ממשחקיו הגדולים הוא הוביל את מכבי ל-87:91 ענק במדריד על ריאל. הוא ייצג אותה בשורה של מפעלים בינלאומיים, והגיע איתה לגמר גביע אירופה למחזיקות ב-1967 – שם הפסידה בסיכום שני המשחקים לווארזה האיטלקית. הוא הופיע ב-89 משחקים במדי הנבחרת, כולל באליפות אירופה ב־1965 במוסקבה בה סיימה ישראל שישית.
כהן מינץ נחשב לסמל במכבי ת"א(צילום: נעם גלאי, מכבי תל אביב)
בניגוד לכדורסלנים גדולים אחרים, לא היו לו שום תוכניות לאמן. האופק שלו היה מחוץ לפרקט: תני לא הסתפק בהצטיינותו כשחקן כדורסל, והגיע לדרגת אלוף משנה בחיל החימוש בצה"ל. במהלך פעילותו, הוא היה אחד מראשי פרויקט טנק המרכבה בצה"ל. הוא חסר מאוד לכדורסל הישראלי.
לפנייה לכתב/ת 
תנחום כהן מינץ
צילום ארכיון
מומלצים
