אל תשנו את בן הזוג. תשנו את עצמכם
"אם אתם נמנים עם אלה שממתינים לבן/ת הזוג המיוחלים, ונדמה לכם שרק איתו תוכלו להתחיל לרקוד את ריקוד החיים, או אם אתם מרגישים מיואשים מחוסר שיתוף הפעולה של בן זוגכם ותולים בשינוי שלו את הצלחת הנישואים, זה הזמן להתעורר, לקפוץ לרחבת החיים ולהתחיל להתאמן על הצעדים". ייעוץ
באחד הימים השבוע, 'שתחיה' ואני הלכנו לישון מרוחקות. אני שונאת לישון מרוחקת. שום כעס לא מצדיק בעיניי את חוסר החיבוק בלילה. אז מצאתי את עצמי שוכבת בתחושת מסכנות קלה, תוך כדי שאני מקללת את השיטה שהמצאתי, בה הכול חוזר אליי בחזרה. ברור שבהתחלה עוד חשבתי שהכול באחריותה - היא זו שהתנהגה לא יפה, היא זו שמתעקשת על כלום, היא והיא והיא. אלא שהבאסה בתפישה הזאת היא בידיעה שגם אם זוגתי הכי מעצבנת בעולם, בסוף זו אני שיצרתי את זה, וזאת לגמרי הבנה שקשה להירדם איתה. היא גורמת לך להתכנס ולהתבונן פנימה. אני, למשל, ערכתי עם עצמי חקירה קצרה וממוקדת שהפגישה אותי עם הילדה הדחויה והמוכרת לי היטב. עוד לא הספקתי להתהפך לצד הנכון, שלא לדבר על להגיד משהו, ו'שתחיה' כבר הסתובבה לכיווני, חיבקה אותי והתנצלה בלי מילים.
"צריך רק אחד לטנגו"
אם אתם נמנים עם אלה שממתינים לבן/ת הזוג המיוחלים, ונדמה לכם שרק איתו תוכלו להתחיל לרקוד את ריקוד החיים, או אם אתם מרגישים מיואשים מחוסר שיתוף הפעולה של בן זוגכם ותולים בשינוי שלו את הצלחת הנישואים, זה הזמן להתעורר, לקפוץ לרחבת החיים ולהתחיל להתאמן על הצעדים. אתם עומדים לגלות כי אתם לא צריכים אף אחד אחר בשביל זה. רק את עצמכם. אבל איך את יכולה לעשות שינוי בזוגיות העייפה אם הנסיך שלך בתרדמת? ואיך תוכל למנוע את המשבר הבא אם היא בכלל לא משתפת פעולה?
לטורים הקודמים של פריידי מרגלית:
כך פתרנו את הפער בין הפנטזיות המיניות שלנו
5 דברים שלא סבלתי באשתי והיום אני מודה לה עליהם
תופתעו לדעת כי ברגע שאתם תעשו את השינוי בתוככם, תשחררו את בני הזוג שלכם מהתפקידים המבאסים שנתתם להם, תוכלו לרקוד טנגו עם עצמכם טו דה אנד אוף לאב. אתם תצליחו סוף כל סוף להחזיר את הכוח אליכם הביתה, ולחגוג עצמאות אמיתית כשאתם חופשיים מהנסיבות, ממצב השוק או מצד ג' כזה או אחר. אתם תלמדו שכשעושים את העבודה בתוכנו, למציאות אין ברירה אלא להשתנות בהתאם. ומאחר והכל כאן היכל של מראות, השתקפות ומשחקי תודעה, אתם יכולים להשפיע על בני הזוג שלכם מתוך עצמכם בלבד.
האם ידעתם למשל שהתפקידים המבאסים שאנחנו נותנים לבני הזוג שלנו אינם אלא השתקפות של חלקי צל עמוקים בתוכנו? יונג כינה אותם "חלקי צל" מאחר שהם מוצלים ונסתרים מעינינו, בדרך כלל מודחקים ולא מודעים. אלו הם חלקים שאף אחד מאיתנו לא היה שמח לפגוש בסמטה חשוכה, עד שלא פעם קשה לנו לתפוש שחלקים מכוערים אלה הם אכן חלק מאיתנו.
הרי מה לי ולמניפולטיביות, קמצנות או תחושת הקורבנות המעיקה? אלו הם צדדים בתוכנו שלא נוח לנו לפגוש בלבן של העיניים, וללא מודע אנו "מלבישים" אותם על בני הזוג שלנו, ולמעשה משליכים עליהם את חלקי הצל שלנו. ככה את יכולה להמשיך לשחק את תפקיד "האם הטובה" ולהשאיר לו את ה"אבא הרע", וכך אתה יכול לקחת לעצמך את תפקיד "המציל", ולשכוח שבכך אתה בעצם מלביש על אהובתך את תפקיד ה"תלותית והמסכנה".
בשורה התחתונה, כל אלו הם תפקידים שאנחנו לוקחים על עצמנו ומלבישים על אחרים. זה רק עוד חלק ממשחק תעתועים פרי מוחנו הגאוני, דרך נהדרת להתמודד עם חלקים שהוא פחות אוהב - פשוט משליכים אותם על מישהו אחר, וחסל. עכשיו זה כבר לא שלי, עכשיו זה הוא או היא. אלא שאז מתחילים הריבים, ההאשמות והציפיות שכל צד ישתנה. אתם קולטים מה קרה כאן בעצם? התפקידים שאנחנו הלבשנו על בני הזוג שלנו, הופכים להיות המוקד שמאיים להרחיק אותם מאיתנו. והרי זה לא הגיוני בעליל! לא רק שבני הזוג מחזיקים את התפקידים האלה בשבילנו, אנחנו עוד מאשימים אותם בהתנהגות הזאת, כועסים עליהם שהם כאלה, מצפים מהם להשתנות ומתאכזבים כשהם לא. כאילו לא די שזרקנו עליהם את הזבל שלנו, עכשיו אנחנו עוד באים בתלונות?!
דעי את עצמך
השינוי תמיד מתחיל מתוכנו פנימה. וזאת לא עוד קלישאה ניו-אייג'ית עטוית גלבייה לבנה, זוהי פיזיקה פשוטה שמסבירה לנו כי המציאות שאנחנו חווים, אמיתית וכואבת ככל שהיא נחווית באותה נקודת זמן, היא רק השתקפות למתרחש בתוכנו. תחשבו רגע על מסך הטלוויזיה שלכם - אתם לא אוהבים את הסרט המוקרן בו? אין מה לכעוס או להתעצבן. המסך מקרין את הנתונים המוזנים בו. את הערוץ אליו הוא מכויל. אם לא בא לכם לראות את הסרט הזה, פשוט החליפו ערוץ.
אותו דבר בזוגיות - במקום לבעוט ולכעוס על הסרט, מה דעתכם רגע להיכנס פנימה ולהתבונן מה בכם חולל את הלופ הזה שאתם כלואים בו? ללכת אחורה בפענוח ההתרחשות, להבין את החיבורים הגאוניים, את שרשור הדברים שהביאו וגרמו לכך מלכתחילה? תמיד-תמיד התשובות הן בתוכנו. לעולם התשובה לא תתחיל ב"הוא" או "היא" או באף אחד אחר. ברגע שאנחנו לוקחים אחריות ומתבוננים לעומקי המנגנונים והדפוסים שלנו, מבינים שזה אנחנו שמלבישים את התפקידים על בני הזוג שלנו, רק אז אנחנו גם יכולים לשחרר אותם מהתפקידים הללו.
כשהאור נדלק, המפלצת נעלמת
התבוננות פנימית או בשפתנו: חקירה עצמית, היא כמו פנס. היא פרוז'קטור שבא להאיר את החלקים המוצלים והפחות סקסיים באישיות שלנו. לא כיף לפגוש אותם, ולפעמים זה אפילו מפחיד, אבל כשהאור נדלק, המפלצת נעלמת. תחת אור המודעות והחקירה, גם חלקי הצל המאיימים בחשיכה מאבדים מכוח ההפחדה שלהם. בשיחה אינטליגנטית וסבלנית עם החלקים המפוחדים והמפחידים בתוככם תגלו שאפשר אפילו להגיע איתם להסכם שלום, או לפחות להפסקת אש.
ברגע שאנחנו לומדים להכיר את חלקי הצל שלנו, אנחנו מפסיקים להשליך אותם על אחרים. אנחנו משתחררים מהשעבוד לאשליית הסביבה, בני הזוג והנסיבות, ומבינים כי המציאות סביבנו היא פרי היצירה הפרטית שלנו, וככזאת, היא ניתנת לשינוי מתוך עצמנו, ללא תלות בשום דבר חיצוני.
חג עצמאות שמח!
פריידי מרגלית היא מייסדת תפישת המטאיזם ועומדת בראשה של קהילת מרחב מודעות. לאירוע "לצאת מהמטריקס" הקרוב לחצו כאן
