יורם טולדנו: "אני נמשך לטרגדיות משפחתיות"
לפני שמונה שנים איבד יורם טולדנו את אשתו למחלת הסרטן, ועכשיו הוא מגלם ב"הד" גבר שאשתו נהרגת בתאונת דרכים. בריאיון הוא מדבר על החוויות האישיות שהביא לסט הצילומים ומדגיש שהוא כבר לא חי את הטרגדיה: "אני מאוד מאושר היום, יש לי אהבה"
יורם טולדנו נמצא בתעשיית הבידור כבר 20 שנה. לצד מראה מאוד ישראלי, יש בו עוצמה גברית שקטה שרק מחכה להתפרץ, ונדמה שרב הנסתר על הגלוי בו. אהבתו הגדולה היא תיאטרון (בשנים האחרונות הוא משחק בעיקר בבית לסין), אבל הוא גם עשה חיל על המסך הקטן בסדרות "חטופים", "תמרות עשן" ו"הרמון". בקולנוע לעומת זאת, רוב הדמויות שגילם היו משניות ותומכות.
עד היום, בסוף השבוע עלה לאקרנים "הד", סרט הביכורים של עמיקם קובנר ואסף שניר. מלבד טולדנו שסוחב את כל הסרט על כתפיו בתפקיד הראשי, מככבים בו גם יעל אבקסיס, צחי הלוי וגורי אלפי. הוא מגלם את אבנר, מהנדס מנהרות מחיפה ואיש משפחה עם שני ילדים, שחושד באשתו (יעל אבקסיס) שהיא בוגדת בו. אחרי שהיא מתה בתאונת דרכים פתאומית, הוא ממשיך לחקור בכפייתיות את הרומן הסודי שניהלה.
גם אחרי כמעט עשור, אתה עדיין מרגיש שהחיים שלך הם טרגדיה?
"לא. אבל עברתי חתיכת משבר שהביא אותי למקום הזה. אני לא חיי את זה כל יום כל היום, זה מסתובב איתי אבל אלה לא החיים. אני מאוד מאושר היום, באמת. פשוט הפצע כל כך גדול שהוא הפך לצלקת ובאופן טבעי יש לי משיכה לחומרים האלה, אני מקווה שהיא תחלוף כי אני אוהב גם צדדים אחרים של החיים".
כשצילמתם סצנות בשבעה למשל, זה החזיר אותך אחורה?
"חלק מהעניין הוא להביא את החוויה שלך כבן אדם למשחק. אני משתמש בעבר כי זה חלק ממי שאני, יש לי את הכלים האלה בילט-אין. אז אני לא צריך לשחק, אני פשוט שם וזה קורה".
"היו כל מיני דברים שהבאתי מהחוויה האישית שלי. יש שם סצנה שהוא מוצא כל מיני פתקים שאשתו שמרה עם התכתבויות. דברים כמו 'יצאתי', 'אל תחכה לי', 'אוהבת' וכאלה. יש לי בבית קופסה מלאה של פתקים כאלה, היא תישאר במשפחה לנצח. אז חלק מהפתקים בסצנה הזאת הם התוכן שלי ושל אנלי. רואים אולי שניים-שלושה, אבל יש ערימה גדולה שלהם".
ומה לגבי ההבדלים בינך לבין אבנר?
"תמיד יש הבדלים, כי זה לא אותו בן אדם. אבל גם אם זה לא אותו בן אדם, עדיין אפשר למצוא חיבורים קטנים, עוגנים כאלה. כמובן שזה לא הסיפור שלי וזה לא אני, אבל אם מדברים על נקודת החיבור אז יש המון. בסיפור הזה של גבר שמאבד אישה ונשאר עם שני ילדים וצריך להתמודד עם קניות וילדים שצריכים השגחה צמודה וטיפול".
"הד" הוא הסרט הראשון של עמיקם קובנר ואסף שניר, אבל טולדנו הוותיק לא חשש מחוסר הניסיון של היוצרים. "לפני שהתחלנו לצלם נפגשנו ודיברנו המון. תהליך העבודה התחיל הרבה לפני הצילומים ככה שעברנו דרך ארוכה ולמדנו לעבוד ביחד, הבנו אחד את השני".
"אין לי מושג. אני לא לוקח כל תפקיד ואני גם לא דוחף את עצמי. אני בעיקר בתיאטרון, זו האהבה הגדולה שלי וגם הפרנסה העיקרית שלי. אבל כן - עשיתי יותר טלוויזיה. ככה יצא".
הילדים שלך כבר גדולים, גם הם רוצים להיות שחקנים כמו ההורים שלהם?
"אני לא חושב. הם לא מדברים על זה ולא נראה לי שזה תפס אותם. אבל הם מאוד אוהבים לראות תיאטרון ואני חייב להגיד שהם פיתחו לעצמם טעם איכותי מאוד. אנחנו רואים הצגות והם יודעים לראות את הדברים הטובים והיפים. הם גם יודעים לתת ביקורת בונה".
בראייה לאחור, אתה יכול לומר מה הכי עזר לך לצאת מהתקופה הקשה?
"הזמן הוא גורם חשוב מאוד. ובאופן טבעי בעבודה שלי אני מתעסק בעצמי הרבה. יצא לי לעשות הרבה תפקידים של גבר שמאבד אישה או גבר שמטפל באישה חולה. כל מיני תפקידים שחיברו אותי לטרגדיה הפרטית שלי וזה עזר לי - זה היה טיפול עצמי. זה כמו פסיכולוגיה. אז הזמן והעבודה והחברים הטובים והילדים, הם נתנו לי המון המון כוח כל השנים האלה ועכשיו יש גם אהבה".
אתה רוצה לספר על האהבה?
"לא, אבל אני בזוגיות ואני מאושר. אני כבר לא חי את הטרגדיה".
