אני ערבי-ישראלי ויום הזיכרון הוא גם שלי

איבדתי חברים מגולני שלחמו לצדי בלבנון והגנו גם על חיי הערבים במדינה. מחלוקות? יהיה זמן לפתור אותן. היום אסור לתת לקיצונים להסית

יוסף חדאדפורסם: 07.05.19 , 09:32

ב-20:00 בערב ביום הזיכרון אשתקד, בזמן הצפירה, האירו זיקוקים את השמיים בלוד. כמובן שהאירוע הבזוי הזה קיבל סיקור תקשורתי גדול וספג ביקורות מוצדקות מכל עבר. מאחורי הפרובוקציה עמד ערבי-ישראלי תושב העיר שרצה לפגוע ביחסים בין יהודים וערבים. הוא נעצר לאחר מכן אבל את מבוקשו הוא השיג, והמעשה שלו הכתים את הציבור שלנו, הערבי-ישראלי, כולו. לא מעט קולות במגזר הערבי גינו אותו, אבל לצערי כמוהו יש עוד אנשים בחברה שלנו, קיצוניים ולא מייצגים, שרוצים להעמיק את הקרע בחברה הישראלית ומנצלים כל הזדמנות כזו.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

שנה חלפה והפעם חשוב במיוחד שהערבים בישראל ירכינו ראש יחד עם כל החברה הישראלית. יום הזיכרון הוא לא מועד יהודי. הוא מועד ישראלי וככזה הוא שייך גם לנו.

אני לא תמים. המציאות מורכבת ויש לא מעט משקעים בין המגזרים במדינה, כמו גם אתגרים רבים העומדים בפנינו בדרך להפוך לחלק אינטגרלי בחברה הישראלית. יש גם דברים שכנראה לא נסכים עליהם לעולם. אבל עצם העובדה שאנו יכולים להתווכח עליהם זה בעיקר בזכות כוחות הביטחון שפועלים לילות כימים כדי לשמור על כולנו, ובזכות חללי צה"ל שחירפו נפשם ונפלו בעת מילוי משימתם. צה"ל הוא צבא ההגנה לישראל, לא רק צבא ההגנה ליהודים.

יוסף חדאד(צילום: אלעד ברמי)

במיוחד בימים אלו, על רקע המצב הביטחוני ומטחי הטילים של סוף השבוע בדרום, כאשר גם תושבים לא-יהודים בלקיה, תל שבע ורהט נמצאים בקו האש, וכמה מהם נפגעו, ברור לכולם שהנשק של האויב לא מבחין בין יהודים לערבים. הדבר היחיד שעומד בינינו לבינם אלו כוחות הביטחון.

זה לא חדש, מן הסתם. במלחמת לבנון השנייה נפלו טילים גם על נצרת, העיר הערבית הגדולה בישראל, ונהרגו גם אזרחים ערבים ישראלים. זכיתי אז ללחום כחייל צה"ל ולהגן על הבית עם חבריי לנשק. איבדתי שם חברים, בעצמי נפצעתי, ואף שהגענו מרקע שונה, המטרות של כולנו היו זהות. היה עלינו לשמור על המדינה שלנו בכל מחיר.

יום הזיכרון הוא זמן לשים את כל המשקעים בצד, וכולנו, ללא הבדל, צריכים לכבד את זכרם של חללי צה"ל שנפלו על הגנת המדינה. כי אנחנו קודם כל אזרחי ישראל. חשוב שנתמקד ביום זה בתחושת השייכות שלנו, בערבות ובכבוד ההדדי בינינו. למחלוקות ולוויכוחים יהיה מספיק זמן בהמשך.

אני מקווה שהשנה הקולות הקיצוניים מקרבנו לא ינצלו את המועד לפרובוקציות חדשות, ושהרוב השפוי יוכל לציין את זכרם של החללים, בהם גם כאלו שבעצמם אינם יהודים, שנפלו גם עבורנו. יום הזיכרון שייך גם לנו, ערביי ישראל, כי אנחנו גם ישראלים, וכדאי שנזכור את זה.