חצי שנה בלי יובל: "צוואתו - לדאוג לאחיות"
שתיים מאחיותיו של יובל מוריוסף, שנפל בפיגוע בגבעת אסף בדצמבר האחרון, הן בעלות צרכים מיוחדים. "היה מלאך, תמיד שר להן שירים", אומר האב. והאם מוסיפה בכאב: "הוא נולד בשנת היובל - ואפילו חצי יובל הוא לא חי"
יובֵל מוריוסף נולד בשנת החמישים למדינה. "אבל אפילו חצי יובל הוא לא חי", אומרת בכאב אמו אילנית. לפני חצי שנה, ב-13 בדצמבר 2018, הוא התנדב להחליף את חבריו העייפים מגדוד "נצח יהודה" לאחר פעילות מבצעית לילית ובמקום לצאת הביתה בבוקר, התנדב להישאר למשמרת נוספת. "במשמרת הזו הוא נפל", אומרת האם.
בפעילות מבצעית בגבעת אסף, פתח מחבל באש לעבר סמ"ר יובל וחבריו, והרג אותו ואת סמל יוסי כהן. בן 20 היה יובל במותו. הוא הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות. שתיים מאותן אחיות הן בעלות צרכים מיוחדים, ובמשך שנים יובל טיפל בהן. הוא החליט להתגייס לקרבי, אף שיכול היה להישאר קרוב למשפחתו ולהמשיך לדאוג לאחיותיו.
"מאז שיובל נולד הוא היה עם כדור ביד. הוא רצה להיות שחקן במכבי ת"א", אמרו ההורים. "הוא תמיד רצה לעשות שירות משמעותי. יובל תמיד אמר לנו - אם הוא לא יעשה את העבודה כלוחם, אז מי יעשה את זה?".
"כשהוא היה מגיע מהצבא, דבר ראשון זה הבנות, האחיות", משחזר האבא מוטי. "ישר - מה עם ליבת, מה עם מורג? יושב איתן, שר להן שירים. הסתובב פה מלאך, ולא ידענו שהוא מלאך". האמא מוסיפה: "הוא גדל איתן מגיל קטן, ולאט לאט הבין לבד שהן שונות ולא רגילות. אבל המוטו שלו היה - אנחנו משפחה רגילה".
האחות השלישית מיתר מספרת: "אני לא יודעת מה זה לקחת מהאחיות בגדים או לריב עם אחיות. הוא היה איש השיחה היחידי שלי, בתור אח. הוא הכי חסר לי בסופי שבוע. הייתי יושבת לידו קבוע. אני לא מסוגלת יותר לשבת שם. לשבת ליד כיסא ריק זה חוסר מטורף".
כעת ההורים והאחות מתמודדים עם האובדן העצום - ועם הקושי היומיומי. "אם הן לא היו פה, אני לא יודע איך הייתי ממשיך לחיות. זו הצוואה של יובל - לדאוג להן", אומר האב.
"אני לא מחכה שהוא יפתח את הדלת, אני מבינה שזה לא יקרה", מודה האם. "אבל אני מסתכלת עליו, והוא חסר לי בכל מיני דברים הכי קטנים בבית. הדבר היחיד שמרים אותי זה האחיות שלו. אני חייבת בשבילן ועבורן לקום, לטפל בהן".
לפנייה לכתב/ת 
