אימצתי חייל אחי שלי היפה. אימצתי לי ילד עם מדים וכומתה. ובכיתי כמה בכיתי כשפעם הראשונה הוא בא. פתחתי לו את הדלת וברגע אחד חזרתי אליך ללוויה. אימצתי חייל אח שלי. מהגדוד שלך. וכל החיים לפניו. ואתה אינך

כבר יותר מעשור זה אחד הטקסטים המרגשים, הנוגעים והעצובים של יום הזיכרון. אחות של גיא מספרת לאחיה האהוב באמצעות פרויקט "החלל שלי" על השנה שחלפה. בשנים הקודמות היא סיפרה לו על הולדת בנה, על הגעגועים, על מות סבתה, על נסיעה לצד השני של העולם, על שהפכה לאמא לשניים, על עשרים שנה בלעדיו ועל היציאה לדרך חדשה. הנה הקטע המלא שפרסמה.

גם לדעת למות, אמרת לי, צריך לדעת איך

כדי למות כמו שצריך, צריך לחיות כמו שצריך

בום.

"השנה למדתי שוב לאהוב ולסלוח"(צילום: מוטי קמחי)

בשנה הראשונה שכתבתי לך בקושי הצלחתי לנשום. עברו ביני לבינך הרבה אנשים אבל שנינו צמודים תמיד חיינו כדי להגשים את החלום. תבטיחי לי אמרת. כשלא חשבתי שאפשר. תבטיחי לי לנסות חזק חזק ותראי, שגם אם לא היום, תמיד יש את מחר. אבל הלכת ממני בשניה אחת ולא היה לי מחר. לא היה יום ולא לילה, וחלומות? שנים לא העזתי לבקש לי דבר. אני חושבת שאולי חיכיתי שתבוא אלי שוב. שאשמע את הקול. שאראה אותך רק לרגע. שאחזיק לך יד, שנרקוד עוד ריקוד.

שכול. מילה שאין בה כלום ויש בה הכל.

גם לדעת למות, אמרת לי, צריך לדעת איך.

כדי למות כמו שצריך, צריך לחיות כמו שצריך.

בום.

השנה הזו הייתה לי מאתגרת

השנה למדתי שוב לאהוב ולסלוח

הלב התרחב הראש נפתח השמיים חייכו אלי שוב (או אולי זה אתה?)

השנה אימצתי חייל בודד מהגדוד שלך.

נפגשנו באמצע החיים באחת הנסיעות. ישב שם ילד מאובק ועייף עם עיניים טובות וחיוך מבויש. מכל החיילים שמחאו כפיים ושרו הוא היחיד ששתק. מכל החיילים עם חיוך בעיניים הוא היחיד שבכה. מכל האהבות שהיו לי בחיים זו הייתה הכי מפתיעה.

הוא בא לפה מרחוק

הוא לא חשב פעמיים

הוא עזב את אבא ואמא ועלה על מטוס לבינתיים

ואין לו לאן ללכת כשכולם יוצאים הביתה. אין לי בית פה הוא אמר. ואני שמעתי את זה, ושמעתי אותך, ושמעתי את הלב שלי שוב נשבר.

רסיסים רסיסים כולנו פה בארץ הזו. אנשים מודבקים עם דבק בלתי נראה. והילד הזה בא לפה בלי לדעת שגם לו זה יקרה.

אז אימצתי חייל אחי שלי היפה. אימצתי לי ילד עם מדים וכומתה. ובכיתי כמה בכיתי כשפעם הראשונה הוא בא. פתחתי לו את הדלת וברגע אחד חזרתי אליך ללוויה. שוב אני על החול מחבקת וממאנת לעזוב אותך.

אחים זה הכל אמא אומרת. לפני הכל זו המשפחה. ואתה ואני נו.. זה היה סיפור של אהבה גדולה.

כדי למות כמו שצריך, צריך לחיות כמו שצריך.

בום.

"דוד גיא הם קוראים לך, הדוד מהסיפורים"(צילום: רויטרס)

לבחור לחגוג אותך ולהמשיך לנסוע לגדוד שלך ולתת הופעה. לבחור בערן שהוא לעולם החבר הכי הכי שלך.

לבחור לחיות. גם כשהמוות קודח. לבחור לסלוח. גם כשאין שום סליחה. החיים הם קצרים והם עכשיו וזה במילא לא יחזיר אלי אותך.

נו כבר בחיי. רק תבוא. אני צריכה אותך.

אז אתה מת. אז מה? הבטחנו שנגדל יחד, והבטחה זו הבטחה.

אימצתי חייל אח שלי. מהגדוד שלך. וכל החיים לפניו. ואתה אינך.

לתופף עם הילד שלי שמיום ליום נהיה יותר דומה לך. גיא היה פה פעם ועדין. לספר אותך. בכל שנה אני חושבת שכנראה זו הפעם האחרונה שאני כותבת לך. והנה אני פה עדין, גם השנה, ממשיכה. כי השנה החייל שלי בא איתי אלייך. לראות איפה אתה נמצא.

ואנחנו שניים. בטח לא לבד. הנה השמיים מנסים לשלוח יד. אוהבת אותך. לנצח, תמיד, בחיים ובמוות. מתגעגעת כמו ים, עד אינסוף. תמיד אחותך הקטנה.