זיקוקים / אמריקן איגל
חצי גמר המערב? הסדרה המדהימה בין גולדן סטייט ליוסטון (2:2) נראית כמו הגמר האמיתי. הלילה (05.30 שעון ישראל), קצת אחרי הבמות ומעט לפני המנגלים, הסדרה חוזרת למשחק 5 באוקלנד
בשנים האחרונות, יותר מדי אירועי ספורט גדולים פתחו לנו את התיאבון שבועות וחודשים מראש, רק כדי לבאס ולקרוס תחת ההייפ. "קרבות מאה" שהוכרעו בנוקאאוט זריז, סדרות מבטיחות שנגמרו בסוויפ, משחקי נוקאאוט בלי רבע מצב לגול.
תשכחו מכל אלה. חצי גמר המערב בין גולדן סטייט ליוסטון מצדיק את הקלישאה שהוצמדה לו, "הגמר האמיתי". מי שציפה לסדרה מאכזבת, התאכזב. משחקים מותחים (שניים בכל אולם), כוכבים לוהטים (אחד בכל צד), קהל מוטרף (אחד בכל עיר), זקן עם שטף דם בעיניים (אחד בכל אחת). אם זה היה קרב איגרוף, גולדן סטייט הייתה כנראה מובילה בנקודות. בכדורסל, היא מובילה בנקודה בסדרה כולה: 448 לעומת 447. יותר צמוד מזה?
במות
יותר נכון, במה אחת. רק שלושה זוכים בתואר ה־MVP של העונה הסדירה עדיין פעילים בפלייאוף, ושלושתם מככבים על אותה במה (ומקבלים יותר מ־70 אלף שקל להופעה. לתשומת לבך, השר דרעי): קווין דוראנט מעמיס כהרגלו את החברים מגולדן סטייט על הגב וקולע 36 נקודות בממוצע (ביום שני האחרון היה אוהד שניסה להוציא אותו מריכוז עם קריאות "ניו־יורק ניקס!" לאורך כל המשחק - הכי קרוב שהניקס היו להופעה בפלייאוף הזה); ג'יימס הארדן מיוסטון לא רואה בעיניים (ציטוט מדויק) ומחזיר עם 35.8 משלו. ה־MVP השלישי? תמשיכו לקרוא.
מטס חיל האוויר
20 שניות לסיום משחק 3 ביוסטון, בפיגור חמש, סטף קרי ניסה להמריא לדאנק, אירוע חגיגי שקורה בערך פעם בשנה. הקפטן סבל מתקלה במנוע, איבד קשר עם מגדל הפיקוח, והצליח בקושי לגרד עם הכדור את הטבעת. במקום למצוא את הרשת, הוא מצא את עצמו ברשת, והפך תוך דקות למם ולגיף של עכברי מקלדת ציניים במיוחד. זה היה סיום הולם לאחד ממשחקיו הגרועים בשנים האחרונות, דובדבן מקולקל בקצפת שפג תוקפה. גם משחק 4, שבו התאושש יחסית, נגמר כשקרי מחטיא שלשה שהייתה שולחת את המשחק להארכה. גולדן סטייט, יש לנו בעיה.
פטישים בראש
הכל התחיל אי־שם במשחק 2, כשדריימונד גרין הוריד את ג'יימס הארדן לפרקט עם אצבע לעין. חלפו 48 שעות, והדאבל הושלם: עוד אצבע, עוד עין, עוד שטף דם באישון של הארדן. מכוון? כשמדובר בגרין - שחקן יותר מלוכלך מכיכר רבין אחרי לילה של ספריי קצף - אף אחד לא מתפלא כשתיאוריות הקונספירציה חוגגות. גם הארדן לא השתכנע שמדובר באצבע המקרה. שלשום הגיע החלק האחרון של טרילוגיית הפטישים - הנקמה: שלשה פסיכית, שתוך כדי נחיתה תובלה בחבטה ממשפחת הקלוז־ליינים ישר לגולגולת. על הראש שלך, דריימונד.
חידון התנ"ך
למי נאמר המשפט "של נעליך מעל רגליך ותחזיר אותן לקופסה המקורית, מדובר בפריט אספנים נדיר"?
כן, את הקשר בין חצי גמר המערב לבין המזרח התיכון השלם מספק פי־ג'יי טאקר, האיש עם אלפי זוגות הנעליים, שינסה לעשות עם יוסטון בדיוק את מה שעשה עם הפועל חולון ב־2008 ולחלץ אליפות מבין שיניה של המפלצת הצהובה־כחולה.
בסיום משחק 2, בחדר ההלבשה של הרוקטס באוקלנד, תפסתי את הפורוורד לשיחה פרובינציאלית צפופה. התמליל נחשף כאן לראשונה:
איגל: "היי פי־ג'יי, אני מישראל".
טאקר: "יופי" (קם והולך).
אוקיי, אז טאקר לא היה במצב רוח לדבר אחרי שני הפסדים מרגיזים. בראשון הוא אפילו סיים עם זירו עגול בטור הנקודות. אבל עכשיו זה שוב טאקר הישן (חגג 34 השבוע) והטוב. תזזיתי, נלחם, שומר, מחליף זוג נעליים תוך כדי משחק, שואב ריבאונדים, תופר שלשות מהפינה, מחליף עוד זוג, והופך את כל מאבקי החמישים־חמישים לכדורי מאה־אפס. לתפארת מדינת ישראל.
סרט בורקס
"סטיב קר, הרוקטס מתקרבים אל המוצב, מה אתה עושה?"
"מה שעשינו ב־2018".
"מה עשיתם ב־2018?"
"מה שעשינו ב־2016".
"ומה עשיתם ב־2016?"
"מה שעשינו ב־2015".
"ומה עשיתם ב־2015?"
"ארבע שנים, לך תזכור".
רבות דובר על היריבות בשנים האחרונות, אבל אם רק צד אחד תמיד מנצח (2015 גמר מערב, 2016 סיבוב ראשון, 2018 גמר מערב), האם זו עדיין נחשבת יריבות? "אני לא יודע אם יש דבר כזה מומנטום, אבל אנחנו מרגישים טוב", אמר מאמן יוסטון מייק ד'אנטוני במסיבת העיתונאים אחרי הניצחון ביום שני שהשלים קאמבק מ־2:0 ל־2:2, ובין שיעול לשיעול הוסיף בחיוך: "אני מנסה לא להיחנק". וכך, בלי שהתכוון, המילים "יוסטון" ו"להיחנק" חזרו בסמיכות ובתזכורת כואבת לפלייאוף הקודם, שבו איבדו יתרון 2:3 מול הווריורס.
ביוסטון לא מסתירים את העובדה שגולדן סטייט היא הנמסיס, להפך. במשחק האחרון אפילו נצפתה ביציעי הטויוטה סנטר בובת וודו בדמות דוראנט. קיי־די אכן החטיא שלשת שוויון בשניות האחרונות (רגע לפני ההחטאה של סטף), ועכשיו השאלה היא אם הבובה מתפקדת גם במשחקי חוץ.
על האש
זהו, הכל מוכן. הלילה (05.30 שעון ישראל), קצת אחרי הבמות ומעט לפני המנגלים, הסדרה חוזרת למשחק 5 באוקלנד. מומלץ להתעורר. כן, גם אתה, קליי תומפסון.