כך נעליב את זוכות פרס ישראל

האמנם אפשר לייחס את שיא הזכיות לנשים לקריאת השר בנט לשבץ נשים בוועדות הבוחרות? הרי מדובר בהתנהלות שמנמיכה נשים וגברים כאחד

ד"ר אור ברקפורסם: 09.05.19 , 08:52

נפתלי בנט וחתנים וכלות פרס ישראל (צילום: גדעון שרון)

חתנים וכלות פרס ישראל 2018(צילום: גדעון שרון)

45% מסך כל הזכיות בפרס ישראל ל-2019 הם לנשים - שיא כל הזמנים שמתעצם עוד יותר בהשוואה לאשתקד, אז אחוז זכיות הנשים בפרס עמד על 18.75% בלבד. מה גרם לתפנית המשמעותית השנה? לכאורה אפשר היה לחשוב שהסיבה נעוצה בקריאתו של שר החינוך נפתלי בנט, ב"החלטה היסטורית" כהגדרתו, שלפיה בכל הוועדות שתבחרנה את זוכי פרס ישראל תכהנה נשים, בנימוק שמהלך זה "יבטיח איזון מגדרי ראוי לנשים פורצות דרך". אולם הלכה למעשה קריאתו לא רק מבזה את שיקול דעתם המקצועי של שופטי הוועדות לאורך השנים, אלא שהיא גם מרמזת שחתני פרס ישראל נבחרו עד כה על סמך פוליטיקה של זהות מגדרית קודם להישגיהם המצוינים.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

המסקנה המובהקת העולה מ"החלטתו ההיסטורית" של השר בנט, הקופלת במהותה חובה להציב שופטת (בדגש על מינה ולא בהכרח על הצטיינותה המקצועית) שתאיר כביכול על המועמדות על מנת ששופטי הוועדות יצליחו להיווכח שהן אכן פורצות דרך, ובכך יוגדלו לכאורה סיכוייהן לזכות, היא מעליבה ומנמיכה.

די להעיף מבט בעשרות ועדות שיפוט שכונסו במהלך שבעת העשורים האחרונים ובהן כיהנו בעיקר גברים, שבחרו באישה לזכות בפרס, כמו גם בעשרות ועדות שיפוט שבהן כיהנה יותר משופטת אחת ושמתוכן נבחר דווקא גבר, על מנת לשלול לאלתר את ההנחה השגויה של שר החינוך ולהסירה מסדר היום.

יתרה מכך, במחקר שהתפרסם בנושא פרס ישראל ב-2016, וניתח את ממצאי קטגוריות המחקר (קטגוריית הזכייה המרכזית), עולה כי אין העדפה של גברים או אפליה של נשים בבחירת הזוכים בפרס ישראל במחקר והמדע. זאת, כך נדמה, בניגוד לתודעת שר החינוך.

עם הנחותיו המקצועיות השגויות של בנט וקריאתו למנות שופטות כדי להגביר כביכול את מספר כלות פרס ישראל מתגבש גם הכשל החינוכי. מסקנותיו, שלפיהן הדרך להעצים את המצוינות של נשים בישראל היא באמצעות מינוי נשים אחרות שתתגייסנה עבורן, הן לא רק מופרכות אלא גם מעבירות מסר אנטי-חינוכי בעליל לדורות הצעירים.

העברת מסר שלפיו הצטיינותה של נערה תלויה בחסדיהן של נשים אחרות שיאירו על הישגיה, היא אקט שפוטר את הגברים, מעמיק את הפער ומעצים את הצורך הנשי להילחם על מעמדן.

מכאן שלא בזכות שר החינוך, אלא חרף יוזמתו, נרשמה 2019 כשנת שיא בזכיות הנשים בפרס ישראל. הסיבה העיקרית לכך נעוצה בתמורות חברתיות שנזרעו והבשילו לכדי הגשת מספר רב של נשים כמועמדות לפרס על כל תחומי זכייתו. בסופו של דבר, התגברות על גורמים סוציולוגיים מעכבים בקרב האליטה האקדמית והתרבותית היא שהובילה לעלייה ניכרת במספר הנשים שהגישו את מועמדותן. זאת בין היתר הודות ליוזמות חברתיות שהציבו לעצמן כמטרה להעמיד גיבורות תרבות ומדע, שתהוונה מודלים לחיקוי לדורות הבאים.

אלא שעידוד יתר עלול לטמון בחובו סכנה הדומה לזו שיזם השר בנט ולהוביל לכך שנשים יזכו בפרס בשל מגדרן ולא בזכות מצוינותן. סכנה אחרת הנגזרת מכך היא פגיעה ביוקרת הפרס, שחייב את תהילתו לא רק לתזמון בו הוא מוענק במסגרת טקס לאומי ממלכתי בצאת יום העצמאות, אלא גם, ואולי בעיקר, בזכות הקפדה על רמה מקצועית בלתי מתפשרת.

ומכאן שלצד הפניית הזרקור לעבר המגזר הנשי, יש הכרח לשמר את התוצר בדמות שורת כלות וחתני פרס ישראל, שמונפק כל שנה מחדש על ידי ועדות שיפוט שמקצועיותן מעולם לא הוטלה בספק. סדיקת ערכי היסוד בשיקולי הענקת פרס ישראל לטובת שיקולים אחרים, יהיו אלה אשר יהיו, משמעו ריקונו מיוקרתו ותחילתו של סופו.