פגיעה בטבע: הצמיגים חותכים עמוק
גם אם לא את כולם אנחנו רואים, מגוון גדול של יצורים חיים על פני הקרקע ומתחתיה, וטרקטורון אחד יכול להרוס כל כך הרבה
כשאנחנו מטיילים בטבע אנו מוקפים לא רק בחיות וצמחים, אלא גם במגוון פעילויות פנאי. בדרכנו נפגוש תרמילאים, רצים, רוכבי סוסים או אופניים - כל אחד ומה שעושה לו טוב. יש דרכים רבות להנות מהטבע, אך לא כולן שוות מבחינת השפעתן על הסביבה. בטיול כזה ניתקל כמעט תמיד גם ברכבי שטח: ג'יפים, אופנועים וטרקטורונים. כבר מרחוק נשמע אותם מתקרבים אלינו, ניזהר לא להידרס כשיעברו, ונריח את עשן המפלט שלהם שהשאירו מאחור. כשהאבק ישקע נחזה בעקבות שהשאירו על האדמה.
עוד כתבות מאתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
יהלומים, מנועי קיטור ומכניקת קוונטים לקראת חיסון נגד מלריה יחסים נוצצים: הדיונון עם החיידקים הזוהרים
לעיתים גם נראה אותם יורדים מהשביל, או משתמשים בדרך שאינה מיועדת להם. אומנם נסיעה בשטח יכולה להיות מהנה מאוד עבור משתתפיה, אך הנזק הסביבתי שרכבי שטח גורמים אינו קל כלל. כדי להבין למה, כדאי לנו להכיר את הדבר המיוחד והפגיע הזה שעליו הם נוסעים: האדמה.
לא סתם חול
בישראל קיימים סוגי קרקעות רבים. הם נבדלים זה מזה בצבע, בגודל הגרגירים, בתכולת חומרי המזון ועוד. בשמורת השיטה המלבינה של רחובות, לדוגמה, נמצא קרקע חולית כתומה שנקראת חמרה. סוג הקרקע הזה נפוץ במישור החוף, אם כי בהחלט אינו היחיד. מקורו בדיונות עתיקות, מעידן הקרח האחרון, שצברו עם הזמן חרסית וחומר אורגני.
במקומות מסוימים בשמורה, תחת צל עצים, הקרקע מכוסה עלווה יבשה ורקבובית. סביב עצים זקנים נמצא רקבובית עמוקה למדי. אם נתחב לתוכה את ידנו נגלה שבתוך הרקבובית קיים מיקרו-אקלים קריר ולח יחסית, אפילו בימים חמים. התכונה הזאת מזמינה בעלי חיים חובבי לחות, כגון סרטני יבשה ונדלים.
עם זאת, ברוב שטח השמורה, באזור המכוסה עשב, לא נראה רקבובית: במבט ראשון האדמה בינות לצמחים תיראה לנו חשופה. אם נסתכל מקרוב נראה שהשטחים החשופים מאוכלסים בחזזיות וצמחים זעירים, כגון טחבי עלים וצמחי פרחים ננסיים. בטבע קיים מעט מאוד בזבוז, וכמעט כל סנטימטר חשוף לשמש מאוכלס בידי יצורים מטמיעי אור, כלומר כאלה שעושים פוטוסינתזה וממירים את אור השמש לאנרגיה כימית.
אם נתקרב ונסתכל במיקרוסקופ נגלה שאפילו במקומות ה"עירומים" כביכול קיימות קהילות של אצות חד-תאיות, פטריות וחיידקים. יחד הם מלכדים את גרגירי החול ויוצרים "קרום ביוגני" (Biogenic crust). הקרום הזה מונע התפוררות של הקרקע ומזין בעלי חיים רבים: חלזונות, רבי-רגל, טחביות ויצורים אחרים. הקרום המלוכד גם מונע השתלטות של עשבים מהירי צמיחה על בית הגידול, ותורם להגדלת עושר הצמחייה בו.
מה יש מתחת לקרום הזה? אם נעמיק לתוך אדמת החמרה נראה שהסנטימטרים העליונים מאוכלסים בצפיפות. שכבת הקרקע העליונה חולית מאוד וצבעה חום בהיר, בשל נוכחות חומר אורגני. שלל שורשים דקים, השייכים לצמחים העשבוניים, ממלאים את השכבה ומעניקים לה יציבות.
לא רק שורשים נמצא כאן. בשכבה העליונה הדקה נמצא "בנק הזרעים" של הקרקע. כאן הזרעים של השנה הקודמת נשמרים כדי לנבוט בחורף הבא. מנגנוני עיכוב בזרעים מאפשרים לחלקם לחכות אפילו שנים לפני הנביטה, וכך מבטיחים את המשך קיום האוכלוסייה במקרה של אסון.
כאן נמצא גם את הפקעות והבצלים של רבים מהפרחים האהובים עלינו: כלניות, צבעוניים, סחלבים ואחרים. רבים מהם שורדים את הקיץ ממש מתחת לפני השטח, אם כי מינים מסוימים מסוגלים להעמיק את הפקעת בעונת היובש, כדי לחמוק מחום הקיץ ומבעלי חיים שאוכלים אותן.
באותו מקום יש גם שלל מחילות של חרקים. זחליהם של רבים מהחרקים שאנו מכירים מעונת האביב מבלים את החורף בתוך האדמה. כך נוהגות למשל דבורי בר רבות, כמו גם זבליות הפרחים, החיפושיות שאנחנו רואים במאותיהן על החרציות בחודש מרץ. חרקים אחרים, למשל העש דובון הקורים, מתחפרים כדי להתגלם ולהגיח כבוגרים. גם ליצורים שאינם חרקים, כגון עקרבים, עכבישים ולטאות דוגמת שנונית השפלה, יש מחילות מסתור בשכבת הקרקע העליונה.
מתחת לשכבה הזאת הקרקע כבר דלה בחומרי מזון אך עשירה בחרסית, וצבעה כתום אדמדם הודות לתחמוצת הברזל שבה. עובי השכבה עומד על עשרות סנטימטרים עד יותר ממטר. השורשים בה מעטים יותר ובאים בעיקר מעשבוניים גדולים, עצים ושיחים. כאן נמצא מחילות של יונקים: שועלים, דורבנים, חולדים ומינים אחרים. היכולת להתחפר נותנת להם אפשרות להימלט מהאקלים הקשה על פני השטח, ולגדל צאצאים בבטחה. גם חרקים מסוימים, כמו נמלת הקציר השחורה, הם חופרים מיומנים, וקיניהם המסועפים מגיעים אל מתחת לשכבה העליונה.
בתחתית, השכבה הכתומה מתמזגת עם חומר המקור: החול הצהוב שממנו נוצרה אדמת החמרה לפני אלפי שנים. כאן אין כמעט חומרי מזון או חרסית, אלא רק שורשי עצים המחפשים מי תהום. במקרים אחרים נמצא כאן סלעי כורכר.
כזאת היא הקרקע. יש בה הרבה חיים, אך רובם הגדול מרוכזים בחלק קטנטן שלה, זה שבא במפגש עם העולם החיצוני.
קל להרוס, קשה לתקן
הקרום הביוגני מסוגל בהחלט לתקן את עצמו. בעלי חיים ובני אדם שהולכים על פניו שוברים אותו בהליכתם, אך כל עוד עומס המטיילים (או הכבשים) אינו רב, שורשי הצמחים עוצרים את התפוררות הקרקע ומאפשרים ליצורים המיקרוסקופיים שעל פני השטח לתקן את הנזק. המצב שונה כשמדובר בגלגלים הנעים במהירות ובעוצמה רבה, במיוחד כשרוכבת עליהם שלדה כבדה. נסיעה בודדת, ירידה מהשביל לעשר דקות, יכולה להסיר ולהשחית רצועות ארוכות של קרום הקרקע, למחוץ עקרבים, לטאות ויצורים אחרים שחיים במחילות שטחיות, לקרוע שורשים ולחשוף פקעות לסכנת התייבשות.
במקומות מסוימים, שרכבי שטח עוברים בהם שוב ושוב, השכבה העליונה של הקרקע, שמכילה את מרבית חומרי המזון, הצמחים ובעלי החיים, נשחקת לחלוטין. בהיעדר הקרום הביוגני והשורשים, גם שכבת הקרקע השנייה חשופה לשחיקה מואצת, לא רק בידי כלי הרכב אלא גם בכוחות הגשם והרוח. השחיקה הזאת מעמיקה את השביל, ובמקרים רבים יוצרת קוליסים - סימני גלגלים עמוקים שמקשים על הנסיעה.
שבילים כאלה ננטשים לטובת שבילים חדשים, שנפרצים בסמוך, ושם מעגל ההרס מתחיל מחדש. הקוליסים נשארים בינתיים כצלקות עמוקות, שאינן ממהרות להחלים. הקרקע בהם דלה במזון וחשופה לאיתני הטבע. כשהקוליסים האלה נחים על סלעי כורכר, נגלה שם ששכבת הקרקע הדקיקה הוסרה כליל ובית הגידול השתנה למשך שנים רבות. הוא חדל להיות בית לכלניות ודבורי בר והפך למדבר עקר, נטול זרעים שמחכים בסבלנות לגשם, נטול זחלים או גלמים הממתינים להגיח לאוויר העולם.
גם במקומות שבהם הצליחו לעצור את נסיעת רכבי השטח, תהליך ההחלמה צפוי להיות הדרגתי וארוך, שכן מבין כל סוגי הקרקעות, האדמה החולית היבשה פגיעה במיוחד לשחיקה. התהליך יתחיל כאשר צמחים חד-שנתיים יהגרו אל השביל הנטוש, וחיידקים ילכדו את פני הקרקע לקרום ביוגני ראשוני. עם השנים הקרום יתחזק ויתווספו אליו אצות, טחבים ולבסוף חזזיות.
ככל שהקרום יתחזק תפחת צפיפות הצמחים החד-שנתיים, ובשטח המשתקם יתבססו גיאופיטים (צמחי בצל ופקעת) ובני-שיח. בתוך האדמה שוב נצפה למצוא קני חרקים ומחילות יונקים. שיקום המערכת האקולוגית יימשך עשרות שנים, וההחלמה כמעט לעולם לא תהיה שלמה. השוחה העמוקה תישאר להזכיר לנו את הנזק הכבד שהסבנו לטבע בפעילות מהנה שעשינו לרגע.
כן, לפעמים נדמה כי נסיעה אחת מחוץ לשביל, או בשביל שאינו מיועד לכלי רכב, לא תשנה דבר, במיוחד אם אחרים עשו זאת לפנינו. אך עלינו להבין שכשאנחנו יוצאים לטבע אנו מבקרים במערכת עדינה ורגישה, שחלק גדול מהעושר והמגוון שלה מרוכז קרוב מאוד לפני השטח. הבחירות שנעשה במהלך הטיול ישפיעו על בריאותה והמשך קיומה למשך שנים רבות בעתיד.
בביקורכם הבא בטבע, בין ריצה לנסיעת אופניים, עצרו לרגע, השתרעו על האדמה וקחו כמה דקות לצפות בעושר החיים המופלא המתקיים על פני השטח - וגם מתחת להם.
איגור ארמיאץ' שטיינפרס, כתב באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
לפנייה לכתב/ת 
