בג"ץ פעל נכון לגבי טקס הזיכרון האלטרנטיבי

תושבי השטחים נכנסים כל העת לתחומי קו הירוק מבלי לפגוע בביטחון של ישראלים או ברגשותיהם. תגובה לפורום קהלת שמתעלם מהעובדות בשטח

עו"ד אילן גפניפורסם: 13.05.19 , 09:43

(צילום: טל שחר)

בתגובה ל"טור דעה של בג"ץ אישר כניסת פלסטינים לטקס" מ-7 במאי

הדיון בעניין סמכותו של בג"ץ לפקח על החלטות הממשלה הוא סבוך, מורכב ומערב שיקולים שונים. אולם אלו נעדרו ממאמרו של עו"ד אהרן גרבר נגד פסק הדין בעניין טקס יום הזיכרון האלטרנטיבי, ומכאן החשיבות להעמיד את הדברים על דיוקם.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

ראשית, כאשר עו"ד גרבר מבקר את ביקורת בג"ץ על "כניסה ויציאה מהמדינה" באותה נשימה עם המסתננים מאפריקה, לפעילי ה-BDS ולתושבי השטחים, הוא מתייחס למעשה ליהודה ושומרון כאילו היו שטחי מדינה זרה, ריבונית, בעלת גבולות ברורים, אשר לא מתקיים קשר רציף בינה ובין מדינת ישראל. אבל בין אם רואים בשטחים ככבושים או משוחררים, יהודה ושומרון נתונים לשליטת ישראל. אף אחד לא חולק על כך, ודאי לא פורום קהלת, המייצג את המתנחלים המתגוררים בהם וכנראה לא היו רוצים להיות מוגדרים כנתיני מדינה זרה.

בתוך כך, תושבי השטחים נכנסים ויוצאים מתחומי מדינת ישראל כל העת, מטעמים שונים. כל שקבעו שופטי בג"ץ הוא שמניעת כניסתם של משתתפי הטקס האלטרנטיבי באופן קונקרטי, בלי שום סיבה למעט פגיעה נטענת ברגשות הציבור, ולאחר 13 שנים שבהן הותר להם להיכנס, היא בלתי סבירה. לא פחות ולא יותר. כפי שנקבע, "שר הביטחון מופקד על ביטחון תושבי ישראל, ועליו המשימה להגן על תושבי ישראל מפני כל סכנה. התקשינו לראות מה סכנה אורבת לציבור בישראל אם יתקיים הטקס".

בשום שלב לא נקבע שאין אפשרות למנוע את כניסתם מסיבות ביטחוניות; להפך, השופטת דפנה ברק-ארז הבהירה שככל שיש סיבה ביטחונית למנוע את כניסתם באופן פרטני, אלה לא ייכנסו.

שנית, העניין נדון לפני שנה בפני בג"ץ. בג"ץ קבע את שקבע. דבר לא השתנה. כפי שיודע כל סטודנט שנה א' בפקולטה למשפטים, בג"ץ לא משנה הלכה שנקבעה בו סתם ככה בלי סיבה. בית המשפט העליון, כפי שראוי בכל דמוקרטיה מתוקנת, לא נאלם דום ומשנה מההלכות שנקבעו בו לבקשת הממשלה.

מי שמעוניין לראות מדינה שבה הממשלה אינה כפופה לפיקוח של בית המשפט העליון שלה, מוזמן להביט אל המתרחש בטורקיה, שבה ביטל לאחרונה הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן את תוצאות הבחירות באיסטנבול מהטעם שמפלגתו הפסידה. אכן, "משילות" – פנים רבות לה.

שלישית, מן הפן האנושי, לאו דווקא מן הפן המשפטי: השופטת ענת ברון קבעה בחוות דעתה בין היתר כי "המחיר הכבד שנגבה מן המשתתפים יש בו כדי לקרב לבבות ולהבקיע חומות המפרידות בין מי שבהגדרה משתייכים לשני מחנות", וכן כי "כוחה של החברה הישראלית, ודווקא ביום זה, הוא ביכולתה להכיל את הקולות השונים שבתוכה".

ייתכן שלכך התכוון עו"ד גרבר כשכתב כי שופטי בג"ץ "ביקשו להרביץ בציבור הנבער את חשיבות קיומם של טקסים אלו, מה שהתבטא בטקסט שנראה כמניפסט". אלא שכפי שעו"ד גרבר ודאי יודע היטב, השופטת ברון היא אם שכולה, אשר איבדה את בנה בפיגוע במייקס פלייס בתל אביב ב-2003. ייתכן שבחוות דעתה, שבה ביקשה להצטרף בהסכמה לפסק דינו של השופט יצחק עמית, ביקשה גם להביע את אשר על לבה בנוגע ליום זה, מתוך ניסיונה האישי.

דרושה מידה רבה של ציניות, שלא לומר רשעות, כדי להתייחס לכך כחינוך "הציבור הנבער", מבלי לציין את הרקע לכתיבת הדברים.