כך נבלם הטרור מהים, כך ייעצר הטרור מעזה
בסוף שנות ה-70, אחרי עשור מדמם של פיגועים מהים, שינתה ישראל מדיניות וניצחה בזירה הזאת. שינוי תפיסה דומה דרוש במלחמה מול הרצועה
במשך עשור (1979-1970) נמשכו הפיגועים מן הים מבלי שצה"ל וחיל הים הצליחו למנוע או לבלום אותם. בתקופה זו רווחה בחיל הים התפיסה שלפיה "אי אפשר לסגור את הים הרמטית". זה נכון, אבל אין זה אומר שראוי להשאירו פרוץ כפי שהתרחש באותן השנים. אזכיר שני פיגועים קטלניים: את הגדול מכולם ואת האחרון שבהם:
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
הראשון התרחש ב-11 במרס 1978, והיה הקטלני והקשה מכל הפיגועים עד כה בישראל - הפיגוע בכביש החוף. האירוע שכונה "אוטובוס הדמים" גבה 35 הרוגים ו-71 פצועים. הוא התרחש בשבת, לאור יום, בנתיב תחבורה ראשי בלב מדינת ישראל. הוא החל בחוף מעגן מיכאל והופסק בצומת גלילות. עשרה ימים אחריו חדרה ישראל לדרום לבנון וביצעה פעולת תגמול נרחבת ("מבצע ליטאני"), אולם הוא לא בלם את המשך הפעילות החבלנית מלבנון עד מבצע שלום הגליל, שהמשיך לשהות של כ-18 שנים בלבנון, שבמהלכן איבד כ-30 חייל בכל שנה.
האירוע השני התרחש ב-22 באפריל 1979, עם כניסתי לתפקיד מפקד חיל הים: הפיגוע בנהרייה, שבו נרצחו שלושת בני משפחת הרן והשוטר אליהו שחר. אירוע קטלני זה היה האחרון שבא מן הים עד היום.
תשעה סבבי לחימה גדולים נגד הטרור הופעלו מאז בישראל וכל אחד מהם הוכיח את כשלון קודמו. אני סבור שעד שיושג פתרון מדיני יש ברשותנו מענה צבאי אפקטיבי הנשען על עצימות כוח נמוכה ומבוסס על דגם שאינו מחקה את המעצמות (ארה"ב בווייטנאם, רוסיה באפגניסטן וצרפת בווייטנאם ואלג'יריה), שכשלו בלחימתן הממושכת בטרור. דגם כזה, המונח מתחת לאפנו, הופעל בגזרת הים והחוף, האחת והיחידה בישראל שבה הוא צלח. כבר 40 שנה אין חדירות טרור קטלניות בזירת החוף והים.
הישג זה של זרוע הים, ללא אבידות בנפש, התרחש בעקבות שינוי מובהק במדיניות הלחימה במחבלים. מדיניות זו נשענה על עקרון בסיסי אחד והוא תקף לדעתי בכל תווך, לרַבות ביבשה, ולפיו נגד טרור וגרילה יש להילחם באמצעות "יחידות מיוחדות". דהיינו, כוחות זעירים, איכותיים ומאומנים היטב ב"לחימה פנים אל פנים", ולא באמצעות עוצבות גדולות ואש מסיבית ורחוקה מהאוויר או מהקרקע (אלה ינוצלו לסיוע בלבד אשר יופעל בעורף היחידה הלוחמת ולא בחזיתה). למרבה הצער והפליאה, צה"ל וממשלות ישראל לא "יצאו מהקופסה" בטיפולם בבעיה מזה 18 שנה ולא התעמקו ביישומו של הפתרון שצלח.
בדיקה מעמיקה של הצעדים שנקטנו למיגור הטרור מן הים תוכיח להערכתי שניתן בשיטות דומות ליישם ניסיון זה - תוך התאמה רלוונטית - בתחום היבשה ברצועה. בדרך זו קיים הסיכוי לדכא את הטרור מעזה ואת הביטחון והתוקפנות של מנהיגיה מבלי להעלות את גובה הלהבות שיגררו להסלמה כללית וללחצים בינלאומיים:
רצף חדירות בלתי פוסק לרצועה באמצעות כוחות רגלים מיוחדים מסוגלות להכות מטווח קרוב, באפקטיביות ובהפתעה, יעדים בעלי משמעות כגון משגרי רקטות, משגרי בלוני/עפיפוני נפץ, פתחי מנהרות, מפקדות ומוצבים, מיקוש שטחי אימונים ומחנות חמאס, פיצוץ מחסני תחמושת ומעבדות נשק, פשיטות ומארבים קרקעיים ולכידת שבויים. כל אלו יטילו, על יסוד ניסיוננו, פחד ואימה בשדרת הלוחמים והפיקוד של החמאס, יגרמו לבלבול, בהלה, מבוכה והרתעה.
בעורף זירת הפעולה יימצאו בכוננות לסיוע וחילוץ טנקים, ארטילריה, מטוסים, מסוקי קרב וכוחות רגלים. רצועת עזה מוקפת מכל עבריה בישובים ישראלים ובים, והיא נצפית היטב מכל עבר. עקב גודלה הקטן יחסית, השגת המודיעין הוודאי נוחה לאין ערוך בהשוואה לאילוצים שנפלו בחלקנו ונבעו מן הצורך לפעול פרקי זמן ממושכים ובמרחקים גדולים בטריפולי שבצפון לבנון, בתוניסיה או באלג'יריה.
המאבק במחבלים מן הים היה מסור כמעט כולו ליוזמות, להחלטות ולאתגרים היומיומיים בתוך חיל הים עצמו, כשהרמטכ"ל רפאל איתן אישר אותם (ומדי פעם גם יצא אתנו לים), וכמעט ללא התערבות של הדרג המדיני. מעולם לא בוצעה הפגזה לתוך ישראל או ננקט לחץ בינלאומי נגדנו כתוצאה מפעולה התקפית שלנו. גם הקפדנו לא לפגוע בבלתי מעורבים ופעלנו על פי כללי המשפט הבינלאומי.
שייטת 13 זכתה על פעילותה בתקופת לחימתה בטרור בצל"ש הרמטכ"ל ולהוקרה יוצאת דופן מטעם ראש הממשלה ושר הביטחון דאז, מנחם בגין, שהעניק לחיל הים פרס מיוחד בגובה שלושה מיליון דולר מעבר לתקציב השוטף ולשימוש על פי שיקולו הבלעדי של מפקד חיל הים.
- אלוף (מיל') זאב אלמוג היה מפקד חיל הים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
