האיתרוג הלא מוסרי של הציונות הדתית
הענקת החסינות לנתניהו היא מבישה. אסור להבליג על חשד לשחיתות, גם כשהחשוד משרת את שאיפותיך הפוליטיות. ע"ע אריאל שרון ואולמרט
עצוב לראות שמי שדוחף ומוביל כיום את חילוץ בנימין נתניהו מהחשדות נגדו הם נציגי הציונות הדתית בכנסת. אילו היה מדובר בהענקת חסינות מכאן להבא, היה ניתן לעכל זאת מוסרית וערכית, ואולי אף למצוא לכך היגיון, אבל הענקת חסינות רטרואקטיבית לנתניהו היא מבישה. האם לא על זה צעק הנביא ישעיהו "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים"?
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
אינני יודעת אם נתניהו אוהב שוחד. הוא ודאי חובב מתנות ויש גם חשש כבד שקיבל שוחד. ייתכן שבפרקליטות רודפים אותו לשווא ומחפשים אותו באופן מיוחד. את העניין הזה יש לברר במקום אחד בלבד – בית המשפט. אהיה מאושרת אם בית המשפט יפזר את העננה סביב התנהלותו וימצא אותו זך כשלג. גם בעיניי הוא ראש ממשלה מצוין. אך כל ניסיון לפרוץ ציר עוקף בית משפט הוא פגיעה בשלטון החוק ובדמוקרטיה.
ריסון בג"ץ, כמו גם איזון נכון יותר בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת, נדרשים בהחלט. מאז המהפכה החוקתית של אהרן ברק הלכה הרשות השופטת ונגסה בסמכויות הכנסת. כל זמן שבג"ץ ממשיך לפסול חוקים שהתקבלו בהליך תקין בכנסת, ולאחרונה אף מעז לדון בניגוד לסמכותו גם בחוק יסוד הלאום, לא נותרה לנבחרי הציבור ברירה אלא להשיב חזרה את האיזון שהופר.
אלא שכריכת המהלכים החשובים לריסון בג"ץ יחד עם חילוץ ראש ממשלה משלושה כתבי אישום מזהמת את המהלך החשוב. פסקת התגברות מורחבת או כל חוק חסינות אחר שכל מטרתם להציל פרסונלית את נתניהו מהעמדה לדין הם בעיניי אסון לאומי, שיחזור כבומרנג ויפגע דווקא במחנה הלאומי.
"קורא את זעקות השבר של השמאל ושואל את עצמי האם עד לפני 30 שנה לא הייתה כאן דמוקרטיה. לא ידעתי שאהרן ברק המציא את הדמוקרטיה... הוא גנב אותה ואנחנו בסך הכל נחזיר אותה לעם", צייץ בצלאל סמוטריץ' בעקבות הפרסומים על המהפכה המשפטית שהוא מקדם שמנוסחת בימים אלה בנספח המשפטי להסכם הקואליציוני.
האם סמוטריץ' לא היה זועק זעקות שבר לו היה מקודם חוק שידחה את העמדתו לדין של אהוד אולמרט? האם נבחרי ציבור, אנשי רוח מימין, רבני הציונות הדתית, היו מחרישים נוכח צעד כזה? מדוע כעת רובם נאלמו דום בזמן שנציגי הציונות הדתית בכנסת דוהרים אחוזי אמוק לאתרג את נתניהו?
במשך שנים מחו בציונות הדתית על האתרוג של אריאל שרון על ידי התקשורת ומערכת אכיפת החוק בתקופת ההתנתקות. זה אכן היה אתרוג מחריד. אך דבר אחד נשכח: האתרוג הראשוני ששרון זכה לו היה מצד הציונות הדתית. כל זמן שהוא הלביש בשמלת בטון ומלט את יהודה ושומרון, העלימו עין מההתנהלות הכוחנית והדורסנית שלו. עד שגלגל מתהפך לו. הבולדוזר החריב את גוש קטיף, ופתאום נזכרו בימין שמדובר במנהיג מושחת.
אסור להגן על שחיתות כשנוח ולהילחם בה כשלא נוח. לא זו דרכה של הציונות הדתית. את זעקת השבר הזו אני משמיעה דווקא מתוך עמדה ימנית ודווקא כמי שמאמינה בחובה לחזק את המשילות.
בשמאל שכחו שהייתה פה דמוקרטיה לפני אהרן ברק ותהיה פה דמוקרטיה גם אחרי ריסון בית המשפט. בימין שכחו שהייתה פה מדינה לפני נתניהו ותהיה גם מדינה אחריו. לימין צריכות להיות אלטרנטיביות מנהיגותיות אחרות, ואם אין מוטב שימהר ויצמיח אותן. מה שבטוח הוא שאסור להבליג על חשדות לשחיתות, גם כאשר החשוד משרת נאמנה את שאיפותיך הפוליטיות.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
