שיניים של אנדרדוגים: ככה הגביע חזר לשכונת התקווה
בני יהודה לא מלאה בכוכבים נוצצים אלא בפועלים ממושמעים ומסורים. אחרי פיגור ושתי פציעות משמעותיות, נראטיב "באים מלמטה" של המועדון שאותו מסמל יותר מכל כובש הפנדל האחרון יובל אשכנזי - רק התחזק בדרך לתואר שני בשלוש שנים
חגיגות בבני יהודה, אבוקסיס הודיע שיישאר
בני יהודה היא מחזיקת גביע המדינה לעונת 2018/19
פנדלים הם דבר אכזרי, מאוד. גם למכבי נתניה וגם לבני יהודה לא הגיע לפספס את הגביע בצורה הזו. לא אחרי האופן השוויוני בו התנהל המשחק, בטח לא אחרי העונה הטובה של שתיהן באופן כללי. אבל במקרה של בני יהודה אולי מתאים לה לנצח ככה. לא כי היא אינה איכותית, או לא טובה מספיק, אלא כי היא מורכבת משחקנים שמשיגים דברים בשיניים. וגם שיטת המשחק שלה כזאת.
בני יהודה הנוכחית לא שופעת כוכבים נוצצים, אלא פועלים ממושמעים, שינשכו וישרטו, במובן בחיובי של הפעלים האלו, עד שיירדו מנצחים, או במקרה הזה עם הגביע. לפני שנתיים דולב חזיזה החמיץ עונה שלמה בגלל פציעה ואחר כך הושאל להפועל ר"ג מהלאומית; שי קונסטנטין היה בשנה שעברה באותה הליגה; יובל אשכנזי שיחק עד לפני שנתיים בהפועל כפר שלם; איסמעילה סורו הגיע לישראל אחרי חצי עונה בגומל, כיום בליגת המשנה של בלארוס. בני יהודה היא לא קבוצה קטנה, בכלל לא, אבל לקבוצתה הנוכחית יש אוסף של שחקנים שהם אנדרדוג, שאתמול זכו בתואר.
זה היה משחק שהעצים את נראטיב האנדרדוג עוד יותר. זה החל עם הפיגור המוקדם, ואז סורו נפצע והקשרים האחרים, חזיזה ואשכנזי, נאלצו לעבוד יותר קשה. לאחר מכן הגיע תורו של איציק עזוז, הקפטן, להיפצע ואחרי שקרלוס קוויאר הוחלף נשאר דן מורי לבדו, נאלץ לעבוד יותר קשה ועשה זאת מצוין. מורי וחילוציו, אשכנזי וריצותיו, קונסטנטין ובישולו – אלה מצטייני הגמר. לכן גם אין מתאים יותר מאשכנזי, שעשה את הדרך הכי ארוכה מלמטה, שטס מצד לצד 120 דקות כאילו אבוקסיס הוא מפקד צבאי שמתזז אותו, לכבוש את הפנדל האחרון.
היה נראה שבני יהודה לא מנצלת את מה שנתניה נותנת לה, את דקות הפאניקה הצהובות והלא ברורות שהחלו בערך אחרי חצי שעה של משחק. עד שהגיעה הדקה ה-83. דור ג'אן עלה העונה מהספסל 26 פעמים, יותר מכל שחקן אחר בליגה ובהפרש גדול. אף שחקן אחר לא הגיע ל-20. המחליף האולטימטיבי, שחקן עם משימה ברורה. גם כשירדן שועה נמכר ג'אן לא קודם בדרגה, אלא הפך לסגנו של יקוב סילבסטר, מחליף אותו בדקות מאוחרות. הוא הבקיע חמישה שערים בליגה, כולם מהספסל.
ג'אן השווה (ופה עוד מחמאות לאבוקסיס שניהל את המשחק טוב במחצית השנייה) והציל את בני יהודה בדקות בהן הייתה צריכה לצאת מאזור הנוחות שלה ולתקוף במספרים. גם נתניה הייתה באזור שהיא פחות אוהבת, של מגננה, אבל בעטה בדלי דווקא בצד השני. פעמיים היא הייתה במצב לגמור את הסיפור, שבו לא היה לה שחקן יותר במתפרצת אלא פי שניים וחצי שחקנים. בצ'יראי לא כבש, גם קניקובסקי לא. קניקובסקי ייזכר כמחמיץ היחידי בדו-הקרב בסיום, אבל צריך לזכור שהוא גם היה השחקן הטוב ביותר בנתניה. יש לו עתיד מזהיר.
גם לנתניה עצמה יש עתיד כזה, ורוד כמו חולצת המשחק של דני עמוס. כן, כשלא לוקחים תואר משמעותי 36 שנים שום דבר לא יכול לנחם, אבל מבט קדימה יכול לעזור. הניהול של אייל סגל, העבודה המקצועית של המאמנים, המעטפת שהוכנסה למועדון – כל אלה הם בשורה גדולה. הגביע היה יכול להיות החותמת לכך שנעשית עבודה טובה, אבל פנדל אחד לא משנה מציאות של חודשים.
גם בני יהודה חיכתה את אותו פרק זמן, 36 שנים, בין גביע לגביע, עד שהניפה לפני שנתיים. והנה, עכשיו פעם שנייה בשלוש שנים. בשני המקרים אלה היו הפנדלים שהכריעו. ככה בני יהודה, לא מוכנה ליפול עד שתשיג מה שהיא רוצה, בשיניים.
לפנייה לכתב/ת 
