איך ייתכן שתינוקת שמתה ב-1956 יצאה מהארץ ב-1995? אחיה טוען: "היא נחטפה"
תקווה מוכתר בת החצי השנה הגיעה לבית החולים עם חום ולמחרת נמסר להוריה: היא מתה. אלא שאחיה גילה מסמכים המעידים שהיא עדיין זכאית לביטוח לאומי, שהיא נכללת בפנקס הבוחרים ושלפני 24 שנה טסה לחו"ל. בראיון ל-ynet הוא טוען: "הממסד משתף פעולה". רשות האוכלוסין: "תקווה נפטרה ב-1956"
פרק נוסף בפרשת היעלמות התינוקות בשנות ה-50: במשך כמעט 60 שנה סברו בני משפחת מוכתר ממושב אביטל בעמק יזרעאל שהבת הבכורה תקווה מתה בגיל חצי שנה בבית החולים בעפולה. אולם מידע שהגיע אליהם לפני כמה שנים הוביל לתעלומה שעוררה טראומה טראגית בקרב אחיה שעדיין בחיים. ולמרות תיעוד רב ומסמכים ברורים לכאורה - המדינה לא מצליחה לפתור את התעלומה.
באופן רשמי מתה התינוקת תקווה מוכתר, שמספר תעודת הזהות שלה היה 053452793, שעות ספורות לאחר שהגיעה עם חום לבית החולים העמק. אלא שכעת הגיעה משפחתה לשרשרת מסמכים שמדליקים נורה אדומה סביב ההודעה הרשמית שנמסרה על מותה: ראשית התברר שלפני שנתיים העניקה לה המדינה תעודת אזרח ותיק. מעבר לכך, דואר מביטוח לאומי שיועד לה הגיע במשך תקופה לאישה בשם זהה. כמו כן, היא עדיין רשומה בפנקס הבוחרים של מדינת ישראל, ויותר מהכל: מסמך של הביטוח הלאומי מציין כי אותה תקווה מוכתר – שלכאורה מתה ב-1956 – יצאה מגבולות ישראל ב-1995.
איך זה קרה? האח יונה משוכנע: "חטפו אותה מבית חולים והחליפו לה את השם והזהות. היא חיה, היא בארץ והמדינה מונעת ממני לראות אותה. אני לא רוצה פיצויים מהמדינה. אני מתחייב שלא אתבע את המדינה על מה שעשו. אני רק רוצה לפגוש את אחותי, זה הכל".
"היא לא שרדה את הלילה"
עזיזה וחביב מוכתר עלו לישראל מעיראק והתגוררו במושב אביטל שליד עפולה. תקווה, בתם הבכורה, נולדה בבית החולים העמק בעפולה ב-13 בפברואר 1956. ב-24 ביולי אותה שנה לקחו אותה הוריה לבית החולים בגלל חום, והם התבקשו להשאיר אותה בלילה להשגחה. בבוקר הגיע חביב לקחת את בתו ונאמר לו שהיא לא שרדה את הלילה.
האח יונה מספר שבתחילה אמו סירבה להאמין. "היא בכתה ימים ולילות. דם היא בכתה", הוא אומר. "היא אמרה 'מה עם הילדה? איפה היא? יש לה בגדים? יש לה אוכל? היא זרוקה ברחובות? איפה הילדה?'. כדי להרגיע אותה אבא שלי היה אומר לה שהיא נפטרה".
הזמן חלף ובמשך עשרות שנים האמינה המשפחה שתקווה בכל זאת מתה בבית החולים, אבל בחורף 2015 משהו קרה. חביב הלך לעולמו ואחד המנחמים בשבעה פנה ליונה ואמר לו: "הבת שהייתה להורים שלך לא מתה ואני יכול להוכיח לך את זה. בעוד שבועיים יתקיימו בחירות לכנסת (הכוונה בחירות 2015, רב"צ). לך למושב אביטל, היא מופיעה בספר הבוחרים עם מספר תעודת הזהות שהיא נולדה איתו".
יונה הגיע למושב אבל בירור לפי מספר תעודת הזהות העלה שהיא לא הגיעה להצביע. בשלב זה הוא גילה שבמושב מתגוררת אישה נוספת בשם תקווה מוכתר והלך אליה הביתה. שם התברר לו שלאורך שנים מגיע אליה בטעות דואר המיועד לכאורה לאחותו.
"באחד המסמכים הופיע הקוד הסודי של אחותי בביטוח לאומי", הוא אומר. "באחר נרשם שבשנת 95' היא עזבה את גבולות הארץ. לפני כשנתיים היא קיבלה תעודת אזרח ותיק מהמשרד לשוויון חברתי. אם היא עזבה את גבולות הארץ ב-1995, איך יכול להיות שהיא עדיין מקבלת שוברי תשלומים ותעודת אזרח ותיק?".
- יש פה מסמך שמעיד שהיא יצאה מהארץ. מה אומרים במשטרת ההגירה?
"הם אומרים שאין להם חומר כזה. איך זה יכול להיות? אין להם רישום של מי עבר את הגבולות? הרי ב-1995, אם מישהו יצא מהארץ עם כלב, רשמו גם באיזה צבע הייתה החגורה. זה לא שנות ה-40 ולא שנות ה-50. הממסד פשוט משתף פעולה כדי להסתיר את הדבר הזה, אבל כבר אין מה להסתיר, הדבר הוכח. לקחו תינוקות".
- מה סיפרו ההורים במשך השנים?
"הם ידעו שהיא נפטרה. לא הייתה להם הוכחה אחרת. זה על סמך מה שהרופאים אמרו. הם אמרו שהיא נפטרה, וזהו".
בבכי הוא מוסיף: "המדינה לא נותנת לי לראות את אחותי לפני שאני סוגר את העיניים. אני באחרית ימיי, חולה לב, סכרת, לחץ דם וכולסטרול. נתנו הכל למדינה הזאת. הייתי 25 שנה במערכת הביטחון. הילדים שלי בצבא. הבת הגדולה והחתן שלי במשרד הביטחון. והמדינה לא נותנת לי. אימא שלה מתה בגיל 41 מהצער. אחיה קיבל דום בגיל 41. אני לא רוצה ממנה כלום, רק להביא אותה למשפחה הביולוגית שלה".
- איך חיים עם האי-ידיעה הזאת?
"אין לי חיים. עברתי ניתוח מעקפים שלא צלח ואין מה לעשות. אני לא יודע כמה נשאר לי. זה כמו לתלות בן אדם מהרגליים ולהגיד לו 'חכה'. למה אני לא יכול לפגוש את אחותי? היא חיה, היא בארץ. יש פה את כל המסמכים שמעידים על זה.
מרשות האוכלוסין נמסר בתגובה כי ברישומים שברשותם מופיעה תקווה כמי שנפטרה בשנת 1956.
מביטוח לאומי נמסר: "הביטוח הלאומי מקבל את המידע על לידות ופטירות ממשרד הפנים.במקרה זה, בשנת 2018 קיבלנו עדכון ממשרד הפנים שגב' מוכתר נפטרה בשנת 1956.כל המכתבים שנשלחו עד לקבלת העדכון בעניין גב' מוכתר, היו פעולות אוטומטיות שנבעו מהמידע שהיה במרשם האוכלוסין".
מהמשרד לשיוויון חברתי נמסר כי הטיפול בסוגיה אינו בתחום אחריותו: "המשרד לשיוויון חברתי שולח לכל זכאי תעודת אזרח ותיק בסמוך להגיעו לגיל פרישה. הנתונים בהם עושה המשרד שימוש לצורך הנפקת התעודות מתקבלים ממרשם האוכלוסין, ועל כן הסוגיה המצערת אינה נמצאת תחת טיפול המשרד. לפיכך, נבדוק את הדברים למול רשות האוכלוסין".
לפנייה לכתב/ת 
