אחיו של הנאשם ברצח אמו: "דרשנו שהוא לא ישוחרר מהאשפוז הפסיכיאטרי"

האם ויויאן קמינסקי(באדיבות המשפחה)

"אחי היה מסוכן לציבור. דרשנו שהוא לא ישוחרר מבית החולים הפסיכיאטרי". כך אמר הבוקר (יום ה') אחיו של יניב קמינסקי, בן 44 מלוד, הנאשם ברצח אמו ויויאן קמינסקי (65) בחודש שעבר בביתה. את הדברים הוא אמר אחרי הגשת כתב האישום נגד אחיו בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד.

השופטת דנה מרשק מרום הורתה להפנות את הנאשם לבדיקה פסיכיאטרית, כדי להכריע הן בסוגיית כשירותו לעמוד לדין והן לגבי מצבו הנפשי בעת המעשה. בינתיים הוא יישאר במעצר עד החלטה אחרת. הנאשם עצמו אמר בדיון: "אני רוצה לעבוד ולחיות. יש לי הרבה דברים לעשות בחיים. אני לא חולה נפש".

לחובתו של קמינסקי שני רישומים פליליים מהעבר, שהטיפול בהם הופסק בשל היעדר כשירות לעמוד לדין על רקע מצבו הנפשי: האחד בגין עבירות של הפרעה לשוטר, ניסיון תקיפה וניסיון גניבה (ההליכים הופסקו ב-2016), והאחר בעבירות איומים, תקיפה וגרימת חבלה (ההליך הופסק ב-2014). סנגורו של קמינסקי הסביר בדיון שמרשו שוחרר מאשפוז פסיכיאטרי כמה שבועות לפני הרצח.

לפי כתב האישום, שהוגש על ידי עו"ד שירה סוכצקי כפיר מפרקליטות מחוז מרכז, ב-27 באפריל שהו קמינסקי ואמו בדירתם בלוד, ומסיבה שלא צוינה הוא החליט להרוג אותה. כשהבינה את כוונתו היא התקשרה בטלפון לשכנה המתגוררת באותו הבניין וזעקה לעזרה.

בינתיים, נטען, ניגש קמינסקי לאמו ששהתה במטבח הדירה והכה אותה בראשה ובגופה. כשהייתה שכובה על גבה הוא רכן מעליה וחנק אותה. הוא לא הפסיק גם כאשר ניסו השכנה ושוטרים לפרוץ לדירה, והמשיך עד שהם נכנסו. כתוצאה מהתקיפה נחבלה אמו באורח אנוש ופונתה לבית החולים, שם מתה למחרת.

האח שהגיע לדיון פרץ בבכי, והנאשם פנה אליו ואמר: "מה אתה עושה פה, אתה יכול להגיד לי? אמרו לי שהוא מת".

לאחר מכן אמר האח ל-ynet: "ההרגשה קשה מאוד. זה מרגיש כמו פיגוע טרור או תאונת דרכים, כמו הדברים שרק שומעים בתקשורת, ופתאום זה קורה לך ביום בהיר אחד. נפגשתי עם אמא כמה ימים לפני וגם דיברתי עם אחי, שהיה במצב סביר אז. יום לפני הרצח ביקרתי את אמא שהכינה לי המון אוכל ונהנתה מהבן שלי, הנכד שלה, בן שלוש וחצי, ולמחרת בום, הפתעה.

"הוא היה אלים, ומצבו הידרדר בשנים האחרונות עקב אירועים טראומטיים שחווה. הוא לא עבד. הוא כל חייו היה מטופל בבתי חולים, יוצא וחוזר. אמא הקדישה את חייה לטיפול בו. היא ניסתה לטפל בו בכל דרך אפשרית. היא עבדה הרבה שנים בחנות משפחתית. היא לבורנטית כימית במקצוע שלה. היא טיפלה בקשישים, עבדה בגן ילדים, עזרה לאנשים ויכלה לחיות עוד שנים רבות. הוא היה מסוכן לציבור, ודרשנו שלא ישוחרר מבית החולים".