ללא בג"ץ, גם ישראל עלולה להפוך לאלבמה

גל החקיקה הצפוי מטריד כי ברור שהראשונים לשלם את המחיר יהיו נשים ומיעוטים, מי שתמיד מושלכים תחת הגלגלים כשיש מטרה נעלה באופק

חן ארצי סרורפורסם: 19.05.19 , 10:09

מפגינות נגד החוק לאיסור הפלות באלבמה(צילום:AFP)

האם אנחנו יכולים לדמיין ימים שבהם נשים שהתגרשו היו יוצאות ללא כל רכוש? האם ניתן לדמיין את חיל האוויר ללא טייסות? האם הספקנו לשכוח כיצד נשים הושבו מאחורה באוטובוס? השינויים הללו, שהפכו לשגרה מבורכת, הצליחו בזכות בג"ץ המושמץ והמוכה. בית המשפט העליון הוא זה שהגן על זכויותיהן של נשים במסגרת חוק כבוד האדם וחירותו פעם אחר פעם כשהמחוקק עמד מנגד, או לחלופין, קידם חקיקה מפלה ומדירה.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

פסקת ההתגברות המורחבת פירושה קואליציה שיכולה לעשות ככל העולה על רוחה, גם אם יש לה בדיוק 61 אצבעות. מי שנהנה להתהדר בחוכמת המונים אבסולוטית כפרשנות הבלעדית לדמוקרטיה, כנראה פספס את מקומן של זכויות הפרט וזכויות המיעוט. הלוא זו בדיוק המהות של זכויות אדם.

אפשר לדבר ברצינות על הצורך בהגברת הפרדת הרשויות, ואני יכולה להבין ולהזדהות עם מי שטוענים שהמהפכה השיפוטית של אהרן ברק הייתה מוגזמת (אם כי בשנים האחרונות לעליהום על בג"ץ יש הרבה פחות גיבוי במציאות), אבל גל החקיקה שצפוי לנו הוא מטריד, כיוון שברור שהראשונים לשלם את המחיר יהיו נשים ומיעוטים, מי שתמיד מושלכים תחת הגלגלים כאשר יש מטרה נעלה יותר באופק.

בשנים האחרונות הממשלה השתמשה בבית המשפט כשעיר לעזאזל. היא חוקקה חוקים שמלכתחילה ידעה שאין להם היתכנות לעבור בבג"ץ, ובכך הרוויחה רווח כפול: גם לא נאלצה ליישם מדיניות קיצונית שלא באמת האמינה בה, וגם הצליחה לקומם את הציבור על בית המשפט.

אנחנו נמצאים בשלב מתעתע שבו לא מעט מהזכויות שהשגנו אחרי מאבק ממושך נתפסות כמובנות מאליהן. לכן קשה לנו לדמיין מציאות שבה הגלגל יתהפך באופן דרמטי. אבל המהפכה הפמיניסטית היא צעירה ושבירה. הסבתות שלנו לא יכלו להצביע בקלפי וחלקן אפילו לקרוא אינן יודעות. לוותר על הגוף שרואה כל אדם באשר הוא כמי שנברא בצלם זה קודם כל לסכן את החופש של כל אחת ואחת מאיתנו.

בג"ץ הוא זה שמנע את חוק המקוואות, בג"ץ הוא זה שקבע שרכוש של גבר ואישה הוא משותף, בג"ץ הוא זה שמנע הושבת נשים בירכתי האוטובוסים. על מה מזה אנחנו מוותרות?

המציאות אף פעם לא עוברת מאפס למאה, אלא כמעט תמיד מדובר במדיניות מזדחלת, דחיקת הקווים ‑ לכאן או לשם. לכן קל לנו לחשוב שאיסור הפלות בכל מחיר באלבמה הוא קיצוני ומפחיד, אבל גם רחוק ולא קשור בכלום להוויה הישראלית. בסוף 25 גברים הם אלו שהניפו את האצבעות וקבעו את המדיניות המטורללת הזאת.

אפשר לעשות העתק הדבק למציאות הישראלית בנושאים שיותר מוכרים לנו: איסור על נשים לשיר על במות? חיוב אישה נשואה בכיסוי ראש במרחב הציבורי? איסור גיוס נשים לצבא? זה אולי נשמע לנו תמוה, אבל מי אמר שלא ימצאו 61 אצבעות שיתמכו במהלכים כאלו במסגרת הסכמים קואליציוניים? אם לא בקואליציה הזאת אולי בזו שאחריה. בייחוד כאשר חבילת החקיקה הזאת מגיעה יחד עם חוק חסינות שיכול לחול רטרואקטיבית, ולמעשה דה-פקטו משרת מי שחשוד או נגוע בשחיתות.

שמרנים, שסימנו את בית המשפט כאויב, מתהדרים בכך שהם מאמינים בתהליכים איטיים ומובנים. בכבוד למוסדות ולמסורות. והנה דווקא מבית המדרש הזה יוצאת הקריאה למהלכים דרסטיים ודרמטיים, שאין לדעת מה יהיו ההשלכות שלהם על כולנו. מוטב לזכור כי הגלגל מסתובב, ואין איך לדעת מתי 61 אצבעות יתהפכו גם על ראשו של מי שתופס את עצמו כרגע כרוב.