הקשר בין מסכים להפרעות קשב
מגיל צעיר הם נחשפים למסכים שמשפיעים על התפקוד שלהם. איך חשיפה ממושכת למחשב, לסמארטפון ולטלוויזיה עלולה לפגוע בהתפתחות הילדים, ומה בכל זאת ההורים יכולים לעשות עם הטכנולוגיה שהשתלטה על חיינו?
התרחיש הבא מוכר להורים רבים - מגיע החופש הגדול (כבר עוד רגע כאן) או כל חופשה שוברת שגרה אחרת. הילדים, ששגרת יומם משתנה לחלוטין, מפיגים את השעמום והשעות הארוכות בבית מול הדבר הנגיש והזמין להם ביותר - מסכים. מחשב, טלפון נייד או טלוויזיה. הכל לגיטימי עבורם, כל עוד המסך המרצד מספק מידע, תוכן ועניין.
אז מה באמת קורה לילדים שנחשפים לשעות מסך ממושכות והיכן מצוי הקשר בין מסכים אלו להפרעות קשב וריכוז? כדי להבין את הקשר בין השניים, חשוב להבין מהי הפרעת קשב וריכוז אצל ילדים.
חוסר שקט וקושי להשלים משימות
מדובר בהפרעה נוירו-התפתחותית. היא כוללת מרכיבים של פגיעה בקשב וריכוז, ולעיתים גם מרכיב של אימפולסיביות והיפראקטיביות. על פי רוב יהיו סימנים מוקדמים להפרעות קשב בקרב ילדים בחמש השנים הראשונות לחייהם, למשל שינויים במצב הרוח, פעלתנות רבה בקרב ילדים עם היפראקטיביות, חוסר שקט מוטורי, קושי להשלים משימות, דעת שמוסחת בקלות, קושי בפתרון בעיות ודחיית סיפוקים. ההפרעה יכולה להתבטא בקשיים בכישורי הלמידה ובתחומי חיים נוספים.
הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים נחלקות לשתי קטגוריות עיקריות: ADHD, הפרעת קשב וריכוז עם פעלתנות יתר ו-ADD, הפרעה ללא פעלתנות יתר.
ADHD: מאופיינת בחוסר שקט מוטורי, תנועתיות יתר, קושי לדחות סיפוקים, נטייה להתפרץ לדברי אחרים וקושי בקבלת גבולות.
ADD: הפרעת קשב וריכוז ללא המרכיבים ההיפראקטיביים. הפרעה זו מאופיינת בחולמנות, ניתוק בקשב, דעת מוסחת, קצב עיבוד וביצוע משימות איטי, קושי בהתארגנות ונטייה לאיבוד חפצים.
ואיך כל זה קשור לצפייה ממושכת למסכים? מסתבר שמאד. הכל קשור. כדי שפוטנציאל ההתפתחות של ילדים יגיע למימוש מלא, עליהם לקבל סוגי גירוי מגוונים. בסביבות גיל שש יש למוח יכולת רבה מאד להתפתחות. יכולת זו אובדת בסביבות גיל עשר, כאשר לילד אובדים כשמונים אחוזים מהמסה העצבית.
אם יתקיימו ליקויים במסה העצבית, ייווצרו ליקויים ביכולת הריכוז, המיקוד ותשומת הלב. כלומר, קיומו של גירוי יתר או לחילופין תת גירוי, ששניהם משפיעים על בניית התשתית העצבית, יובילו לפגיעה ביכולות ההתנהגותית והלימודיות.
סכנת עודף גירויים
ככל שהילד יקבל יותר הזנה חושית (בהתאם לשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא), תיבנה אצלו תשתית עצבית יציבה יותר. למשל, עד לגיל שלוש נבנים אצל הילד איברי התנועה והחושים. כדי לבנות אותם היטב, יש לספק לו חוויות תנועה וריתמיקה, בשילוב עם חוויות שמשולבים בהן חושי השמיעה, ראייה, מגע, טעם וריח.
יחד עם הנאמר, ומאחר ובגיל זה אין לילד יכולת הבחנה או סינון, חשוב להגן על החושים מפני הצפה, כלומר מפני עודף גירויים, שמזיק אף הוא להתפתחות המוח, ובאותה המידה כמו תת גירויים.
קראו עוד:
קשב וריכוז: מה ההורים לא מבינים?
"אני הילד שגדל עם הפרעות קשב וריכוז"
מסך, מכל סוג שהוא, עלול לפגוע בהתפתחות המוח בקרב ילדים. הסיבה לכך היא שמדובר בגירוי "מוגבל". אין בו אפשרות לפתח תנועה, מגע ושיחה והוא מגרה רק שני חושים: שמיעה וראייה. לא רק זאת, גם חושים אלו מגורים ממקור שהוא אלקטרוני ולא טבעי, כך שגם חוויה זו חסרה את העושר ואת מנעד הצלילים והצבעים שמספקת חוויה טבעית, וגורם לתשתית עצבית שאינה חזקה ויציבה מספיק במוח הילדים.
בהייה במסך
אז מה בדיוק קורה לילד שצופה ממושכות במסך? נתחיל ממצב הצפייה, נכון יותר, בהייה. המסך לא דורש מהצופה להזיז את העיניים או להרחיב את האישונים, דבר שמחליש את שרירי העין ויפגע ביכולת הקריאה, שם דווקא כן נדרשת תנועה ממוקדת ורציפה של העיניים.
אם חשבתם שילדים נתקעים למשך שעות מול המסך, הרי שבקרב המתבגרים תמונת המצב היא חמורה עוד יותר. מחקר שנערך לאחרונה ופורסם במגזין JAMA, מצא קשר בין הפרעת קשב מסוג ADHD אצל מתבגרים, לבין שימוש אינטנסיבי במסכים דיגיטליים, כמו אייפד, מחשב, טלפון סלולרי וטלוויזיה. עבור המתבגרים זוהי דרך עיקרית לתקשורת, משחק, בילוי ומקור מידע.
המחקר, שבדק מעל ל-2,000 תלמידים בגיל תיכון, מצא כי בקרב בני נוער שדיווחו על שעות מסך מרובות, הופיעו תסמינים של הפרעות קשב וריכוז, כמו אימפולסיביות, היפראקטיביות, קושי בביצוע מטלות ו/או סיומן, קושי בארגון ועוד.
יודגש כי הממצאים לא מעידים על התפתחות הפרעת קשב וריכוז עקב שימוש מוגזם במסכים דיגיטליים, מאחר והפרעת קשב וריכוז היא בעלת נטייה תורשתית. יחד עם הנאמר, קשה להתעלם מממצאי המחקר שמצביע על האפשרות לסימפטומים של הפרעות קשב וריכוז שלא בלטו קודם לכן, לצוף מעל פני השטח עקב השימוש המופרז במסכים דיגיטליים.
השערה נוספת היא שהרגלי הצפייה הממושכת עלולים לגרום לסימפטומים שדומים לאלו של הפרעת קשב וריכוז, אולם לא להפרעה עצמה.
הסחות דעת מרובות
מה בדיוק הבעיה במדיה הדיגיטלית? כשלעצמה, אין בה כל בעיה. הטכנולוגיה המתקדמת מאפשרת לכולנו לקבל מידע זמין ונגיש, לתקשר ביעילות ובקלות, להגיב על הודעות מיילים בזמן אמת ולפתח מיומנויות דיגיטליות מתקדמות.
הבעיה, כך עולה מהמחקרים, היא במינון. הנטייה של כולנו, גם כמבוגרים, היא להגיב מידית על כל הודעה, צפצוף או התראה. הדבר יוצר אצל כולנו הסחות דעת מרובות מהפעולה בה עסקנו טרם קבלת הצפצוף או ההתראה והצורך שלנו להגיב מידית.
זהו מצב בו כולנו, המשתמשים באמצעים דיגיטליים, מצויים בעוררות תמידית, הפוגעת ביכולת ההתמדה לאורך זמן, עקב ההפרעות המרובות. כשמדובר בילד או במתבגר, העושים שימוש רב במסכים, אין מניעה שיתפתחו אצלם תסמינים הדומים לאלו של הפרעת קשב וריכוז מסוג ADHD.
גבולות ואלטרנטיבות
אז מה עושים? כמו כל דבר בחיים, בסופו של דבר מדובר במינונים הנכונים. ראשית, אם ילדכם הצעיר מגלה סימפטומים של הפרעות קשב וריכוז, מומלץ לגשת לאבחון מקצועי, ללא כל קשר להרגלי הצפייה שלו במסכים. ככל שתאותר ההפרעה מוקדם יותר, כך יהיו כלים פרקטיים יותר להורים ולמטפלים לטפל בילד.
קבעו גבולות לילדים ועשו את כל שביכולתכם להפחית את זמן המסך של הילדים. אולם לא מספיק להגביל, חשוב למצוא אלטרנטיבות, כמו קריאה בספר, פעילות גופנית, משחק קופסה וכדומה.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
זכרו שכהורים עליכם לספק דוגמה לילדכם, במיוחד בגילאים הצעירים. משמעות הדבר היא שגם אתם מכבים את הטלפון הנייד בזמן ארוחה או פעילות משפחתית, וגם אתם, ההורים, שותפים לפעילויות גופניות או משחק, או לפחות מוודאים שיש לילד שותפים לפעילויות המהוות אלטרנטיבה למסכים.
המלצות פרקטיות לשמירה על העיניים: צפייה בטלוויזיה מומלצת עם אור דולק ולא בחושך. התאורה מספקת עוד מקור אור ומפחיתה את הפגיעה בעיניים שנובעת מצמצום שדה הראייה. מרחק מומלץ ממסך הטלוויזיה הוא של מטר לפחות וממסך המחשב של לפחות 50 ס"מ. גם מטלות בית הן דרך מצוינת להעסיק ילדים צעירים ומסייעות במוטוריקה, למשל ניקיון, בישול וסידור החדר.
סביבה טכנולוגית
ומה עם מערכת החינוך? לאחרונה עולים קולות רבים מכיוון בתי ספר המעודדים רכישת טאבלט לכל תלמיד. מרבית העבודות שמגישים התלמידים, החל מגיל צעיר הן מודפסות והתלמידים מכינים אותן מול מחשב. האם מערכת החינוך שוגה? שוב, מדובר במינונים.
לא ניתן להתעלם מההתפתחות הטכנולוגית שמאפיינת את המאה הנוכחית, כך שעידוד לימודים תוך שימוש באמצעים דיגיטליים אינו דבר מופרך. הסביבה הטכנולוגית שמקיפה ילדים מגיל צעיר מאד משתקפת גם במערכת החינוך. היכן הגבולות? את התשובות לכך יצטרך לתת הצוות החינוכי, שאמור לדעת לחלק את התכנים לכאלו המצריכים ישיבה מול מסכים, לכאלו שמפעילים ומגרים חושים נוספים אצל התלמיד.
אין ספק שכיום נדרש פחות מאמץ פיזי ופחות זמן כדי לבצע דברים שבעבר נדרש עבורם מאמץ רב. נתון זה אינו בהכרח רע. כלומר, שילוב של המסכים במערכת החינוך הוא הכרחי, אולם הגבולות והמינונים צריכים עדיין להישמר.
לאחר ההבנה ששעות מסך רבות יכולות לעורר סימפטומים הדומים לאלו של הפרעת קשב וריכוז, נסו לקבוע גבולות וזמנים לשימוש באותם המסכים. עליכם, ההורים, שהנכם המודל לחיקוי של ילדכם, לסגל הרגלים ברורים וטובים יותר, כדי שהמשימה תצליח.
צאו לטבע, הפעילו שיקול דעת מול ילדכם, ולמרות החיים בקצב מאד מהיר, כשכולנו, גם המבוגרים, מוקפים במסכים מכל עבר, נסו למצוא נקודות שיאזנו בין זמן מסכים לבין פעילויות אלטרנטיביות.
איתמר פסקל, פסיכולוג קליני ומנהל מכון תל אביב לפסיכותרפיה
לפנייה לכתב/ת 
