סימנים לזיהוי פחד מאש אצל ילדים
יש ילדים שלא ממש מחכים לל"ג בעומר ובטח לא למדורות, מכיוון שאש מעוררת בהם רגשות ותחושות קשים. איך מזהים את החרדה שלהם ומהי הדרך הנכונה להתמודד עם הקושי?
ל"ג בעומר מתקרב ואיתו המדורות המסורתיות שלא ברור אם יבטלו את כולן. ישנם אנשים וילדים שלא ממש מחכים לחג ובטח לא למדורות, מכיוון שאש מעוררת בהם רגשות ותחושות קשים ולא נעימים. פחד מאש נקרא גם פירופוביה.
אש היא דבר מסוכן ולכן במידה מסוימת הנטייה להתרחק ממנה היא דווקא התנהגות בריאה ורציונלית, בייחוד כאשר מדובר בילדים, שלא תמיד יודעים להעריך נכון מה מסוכן מה פחות. שכיחותה של פירופוביה בקרב ילדים או מבוגרים אינה ידועה, אך שכיחותן של פוביות ספציפיות באופן כללי בקרב ילדים ומבוגרים די דומות (5-10%).
אצל מרבית הילדים הפחד הטבעי מאש עובר בשלב מסוים, אולם ישנם כאלה שיזדקקו ליותר עזרה על מנת להתגבר על החשש לעומתם אחרים שהפחד ילווה אותם גם בבגרותם.
כיצד מזהים חרדה מאש?
מי שסובל מחרדה מאש יחווה תסמינים פיזיים של חרדה, גם כאשר האש תחת שליטה ולא מהווה סכנה. תסמינים אלו יכולים להופיע אצל ילדים ומבוגרים, והם כוללים דפיקות לב מואצות, לחץ באזור החזה, נשימות מהירות ושטחיות, קוצר נשימה, רעד, הזעה, גלי חם או קור, סחרחורות, בחילה, כאבי בטן ועוד.
מבחינה התנהגותית, אדם או ילד שסובלים מפחד מאש ימנעו מהתקרבות למדורה ולעיתים אף מכל מקור אש, במצבים מסוימים אף מריח של עשן ואף תמונות או סרטים בהם נראית אש גלויה. אצל ילדים יתכנו התנהגויות של בריחה ואף התקפי חרדה שעלולים להיראות כמו התקפי זעם אך מקורם אינו כעס אלא חרדה מהאש.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
מבחינה קוגניטיבית, ההתייחסות לאש אינה רציונלית וסביר להניח שמקור החרדה וההימנעות הוא מחשבות כגון - אני אפגע, לא ניתן לשלוט על האש, היא יכולה בכל רגע לאבד שליטה וכדומה. מחשבות אלה עשויות להישמע רציונליות אך הבעיה אינה במחשבה עצמה אלא בהערכה כי הסבירות שיתרחש אסון גבוהה ממה שאכן סביר.
הימנעות מפעילויות בסיסיות
גילוי האש על ידי האדם הקדמון הביא לשינוי דרמטי באורחות חייו של האדם ובתזונתו ובהמשך לגילויים מסעירים כגון מנועי שריפה ועוד. בני האדם הבינו שבאש טמונה תועלת רבה כאשר לומדים לשלוט בה.
כיום, כמו בעבר, אש משמשת לחימום ובישול בבתים ולכן קיים סיכון לשריפות. אולם התקנות בתכנון מבני מגורים קפדניות ביותר בכל הנוגע לבטיחות באש ומערכות כיבוי. בנוסף, מערך הכבאות בזמנים המודרנים יעיל מאוד ולכן אסונות שמקורם בשריפה נדירים יותר, אך עדיין קורים מפעם לפעם ולכן הזהירות חשובה.
עם זאת כאשר הזהירות מאש הופכת לקיצונית, עד כדי התפתחות פחד מאש, יכולה להיות לכך השפעה על חיי היומיום של מי שסובל ממנה עד לרמה של הימנעות מפעילויות בסיסיות. ריח של עשן למשל יכול לעורר התקפי חרדה ובמקרים חמורים הפחד יכול להוביל להתפתחות של OCD, כלומר מחשבות אובססיביות לגבי אש והסכנות הטמונות בה. מקורן אינו רציונלי ועימן להתנהגויות כפייתיות שמטרתן היא למנוע את הסכנה הטמונה במחשבה על האש.
קראו עוד:
"אני האמא עם הפרצוף החמוץ בל"ג בעומר"
"המדורות הפכו לאירוע ממוסחר כמו כל דבר בחיי ילדינו"
"לא רוצה שבנותיי ישתתפו במדורת ל"ג בעומר"
פירופוביה יכולה להתפתח בעקבות חוויה טראומטית שקשורה לאש, כגון כוויה מאש או מקור חם ואף בעת חשיפה לשריפה בה לא היו כלל נפגעים, אך הערכות האדם או הילד שהיה חשוף לאירוע היו קטסטרופליות. פחד מאש יכול להתפתח גם ללא כל סיבה מובנת או נראית לעין.
התקרבות הדרגתית לאש
הורים שמעריכים שלילדם ישנו חשש או רתיעה מאש יעשו נכון אם ידברו על הסכנות שבאש ובכללי התנהגות בקרבת אש, זאת לצד, הבהרות מתי האש אינה מסוכנת ומתי אין צורך בהימנעות או חרדה מוגזמים. דוגמא אישית והתקרבות הדרגתית לאש בצורה בטוחה תוך הדגמה של התנהגויות בטוחות, היא דרך טובה לעזור לרוב הילדים להתגבר על החשש מאש.
מאחר ומדובר בגורם פחד בעל פוטנציאל אמיתי לסכנה, יש להעביר מסר ברור וחד משמעי לגבי הסכנות לצד הבהרות מתי האש אינה מסוכנת וכיצד ניתן בכל זאת ליהנות ממדורה ומהחג.
בדרך כלל פחד מאש עובר בגיל מסוים בעזרת תמיכה של ההורים. אם הפחד לא עובר בגיל מבוגר יותר, הילד חווה תסמינים פיזיים של חרדה ונמנע מלהשתתף בפעילויות, יש מקום לשקול פניה לעזרה מקצועית.
אלעד דהן, עו"ס קליני, פסיכותרפיסט, מנהל "מרכז רימון - טיפול פסיכולוגי"
לפנייה לכתב/ת 
