כך העבר שלכם משפיע על סגנון ההורות
מרגישים שאתם אומרים לילדים משפטים ששמעתם בילדותכם ולא תמיד שלמים עם היחס שאתם נותנים להם? ארבעה שלבים שיעזרו לכם לשנות דפוסים כדי להימנע מתגובות אוטומטיות ולהגיב לצרכים שלהם
"את זה אני לא אעשה לילד שלי!", זוכרים שהבטחתם לעצמכם? זה יכול להיות סביב הנטייה של אחד ההורים להרים את הקול או להכריח לעשות משהו שלא אהבתם שעושים לכם. יתכן שאמרתם שתהיו הורים מעורבים יותר מהוריכם, ואתם מוצאים עצמכם טובעים בים של עבודה, ובסופו של דבר אתם מנציחים את הנטייה המשפחתית.
חלקנו מבטיחים לעצמנו ואומנם מצליחים לעשות שינוי, חלקנו שכחנו את ההבטחות או מצליחים לעשות את ההפך, ומוצאים עצמנו באוקיינוס של קשיים ואתגרים חדשים ולא מובנים.
תבנית התגובה ההורית האוטומטית שלנו גובשה אי שם בילדות, במערכת היחסים עם ההורים שלנו. שם למדנו את דפוסי התקשורת הבסיסיים, בין השאר דרך מסרים, פעולות ואמירות גלויות שנאמרו במפורש, או דרך מסרים סמויים שהועברו בקודים, גוון קול, שפת גוף וכו'.
אם חווינו בילדותנו דפוס של הורות שמנכיח יותר כוחות הישרדות ופחות שיתוף ברגשות ודילמות, ייתכן שכך נהיה גם עם ילדינו. נעודד בעוצמה נוכחות עקבית שלהם בבית הספר, ולא נפתח שיחה משמעותית על מה קורה שם בכיתה, כל יום במשך שבע שעות, מה קורה בהפסקה, איך עברה הפעם האחרונה שבה המורה חילקה את הכיתה לקבוצות, או אם יש איזו בעיה עם אחד החברים לכיתה. זה מה שספגנו כילדים, כשהורינו שמו דגש על ערכים משמעותיים כמו עקביות, יציבות, לימודים ואחריות, ופחות על אתגרי חוויות של שייכות, קשר, מקום חברתי, או הצורך בהנאה במסגרת החינוכית.
אם סבלנו כילדים מהורות דורסנית ותוקפנית עדיין יש סיכוי שנשחזר אותה מול ילדנו. אחרי הכל אלה הכלים שקיבלנו לפתרון קונפליקטים. בעת מתח, קושי או חוסר הסכמה נשלוף את התגובה האוטומטית הידועה והמוכרת מבית הורינו, למשל - נסגור את הילד בחדר ונעניש אותו בחומרה. לא פעם אחרי תגובה קשה מסוג זה תעלה תחושה של חרטה וחוסר אונים. יתכן גם שנחליט לנהוג הפוך: במקום להעניש ולצעוק נאפשר לילדים להתבטא, להיות תוקפניים כלפינו, לפגוע בנו, ובלבד שלא לנהוג בילדנו כפי שנהגו בנו.
קראו עוד:
"אני האמא עם הפרצוף החמוץ בל"ג בעומר"
בדקנו - עד כמה ההורים מכירים את הילד שלהם
9 משפטים על כסף שצריך לומר לילדים
הדפוס ההורי שבו גדלנו יהווה מודל גם בתחומים נוספים. לדוגמה, אם גדלנו בבית שבו צרכים חברתיים היו נחותים לעומת הערך המשפחתי, נאמץ את הערך הזה גם אצלנו כהורים. נראה בארוחת הערב של יום שישי כערך מקודש, גם אם הילדים רוצים לצאת לבילוי, ונחייב אותם לשמור על אח צעיר, גם אם הם רוצים לצאת עם החבר'ה. יתכן ונרצה לצאת נגד עמדות מסורתיות ולומר: החופש של הילד יותר חשוב, וצריך להקשיב לזה שקשה לילד, גם על חשבון צרכים אחרים של המשפחה.
שלבים לשינוי דפוסים
כדי שהילדים שלנו יגדלו בתחושה של בטחון, שייכות ועצמאות עלינו לכוון את ההורות על פי הצרכים של הילדים, להיות בשליטה בנוגע להורות, להבין מהי תבנית התגובה ההורית האוטומטית שלנו ולהיות מסוגלים לבחור בתבנית תגובה מתאימה יותר.
השלבים לשינוי דפוסים ליצירת הורות מותאמת יותר לצרכי הילדים. האם נוכל לנטרל את התגובות האוטומטיות שהוטמעו בנו בילדותנו, ולפתח הורות, כפי שרצינו שתהיה לנו, כילדים? מדובר בתהליך מאתגר, אבל אפשרי, שניתן לבצע בארבעה שלבים מרכזיים:
בשלב הראשון, עלינו להחליט האם אנו מקבלים את ההנחה שההורות שחווינו היא נקודת מוצא לדפוסי ההורות בהם אנו פועלים היום. אם התשובה היא חיובית ניגש לשלב השני.
בשלב שני ננסה לאפיין באיזה בית גדלנו ומה היו מאפייני ההורות שחווינו. נסמן לעצמינו מספר נושאים מרכזיים:
1. האם גדלנו במערכת משפחתית שהיו בה חוקים וגבולות ברורים? מה נרצה לאמץ ומה נרצה להרפות ולשנות?
2. מה היה סגנון התקשורת בבית הורינו - על מה דיברו, באילו הזדמנויות, האם התקיימו שיחות פרטיות יזומות בין הורים וילדים? האם דיברנו עם ההורים על נושאים כואבים, קשיים, דילמות, מחשבות, רגשות? האם הייתה נטייה לנוקשות או לרכות ורוגע בדיבור?
3. איך נהגו בבית הורינו בנוגע לפתיחות לקשרים חברתיים: האם בבית ילדותנו אירחו חברים, האם בני משפחה נהגו להגיע?
4. האם בעת קושי היה למי לפנות לעזרה? האם התנהגות ההורים שלנו התאפיינה בוויסות רגשי? האם ההורים שלנו ידעו להתאפק, לכעוס, להשלים, לשוחח ולהבליג או הסתערו וכעסו?
5. מה היו הצפיות מאיתנו: למה ציפו מאיתנו בהקשר התנהגות, לימודים, קשרים חברתיים?
בשלב השלישי נבחן, בהתאם לנושאים שבדקנו בשלב השני, מהו האתגר ההורי הנוכח ביותר כיום במשפחה שלנו: האם מדובר באחד הילדים שמתקשה לקבל גבולות? האם מדובר בחוסר סבלנות שלנו שהולך ומחריף? האם אנחנו מוצאים את עצמינו במצב שבו איננו מבינים את המעשים או האמירות שלנו כלפי הילדים?
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
השלב הרביעי הוא המורכב מכולם, ודורש מאיתנו לנסות לחבר בין העבר, ההווה ולראות מה ניתן לשנות בעתיד. במילים אחרות אנחנו נדרשים לאפיין היכן הפערים המשמעותיים: האם הם בתחום של כלים להשמת גבולות, מידת חופש הבחירה, קבלת סמכות, שיתוף ברגשות, לגיטימציה לאימוץ זהות אחרת או נושא אחר?
דברו עם הילדים
הילדים הם כלי עזר מצוין לסימון הקשיים בבית - היעזרו בהם. אם יהיה לכם קשה לנסח את הקשיים, שאלו את הילדים. הם ישמחו לשתף אתכם במה שמציק להם ומה היו רוצים לשנות. שאלו אותם: "מה נעים לכם בבית?" ו"מה הייתם רוצים שיהיה אחרת אצלנו?" סמנו לעצמכם מה נראה לכם משמעותי ונגיש לשינוי עבורכם. בחרו שינויים שלא דורשים יותר מדי זמן, מחשבה, או מאמץ. השינוי הקטן ביותר עשוי להוביל לתחושה שונה לגמרי בבית!לבסוף עלינו לשאול את עצמנו, האם אנו באמת מעוניינים ללמוד שפה הורית אחרת מזו שאנו גדלנו בה? האם אנו רוצים שהילדים שלנו ילמדו שפה הורית אחרת, שיעניקו להם בבוא היום כלים נוספים על אלו שאנו קיבלנו כילדים?
בכל משפחה האתגר הוא שונה ומקורותיו שונים, אך המודעות עצמה, המיפוי של דפוסי ההורות אותה חווינו ובחירת מוקד אחד נגיש לשינוי, יאירו לנו את הדרך החדשה שבה אנו רוצים ללכת, ואת ההורות שאנו רוצים להעניק הלאה לדורות הבאים. שינוי ויציאה מאזור המוכר והנוח, דורשים מאמץ מנטלי ורגשי לא קל, אך הוא אפשרי.
הכותבת היא עובדת סוציאלית, מטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת, עם התמחות במצבי משבר במשפחה במרכזי ME-Mental Experts לסיוע רגשי ונפשי