מלחמת גירושים הרסנית שניתן היה למנוע
"יותר מדי אנשים חושבים שבבית המשפט הם יקבלו תוצאה טובה יותר. וכך, תחת הכותרת 'להיאבק למען הילדים', אותם הורים גורמים לילדיהם ולעצמם נזק אדיר". דעה
"עונת הגירושים" החלה. זה אומר שמאות הורים פונים בימים אלו למגשרים ולעורכי דין במטרה להתגרש ולסיים את הפרק הזוגי ביניהם. על אף המודעות הגדלה לחשיבות הרבה שבהגעה להסכמות הוריות בשיתוף פעולה, עדיין ישנם רבים שפונים להליכים משפטיים מלחמתיים כצעד ראשון. הסיבות לכך הן בדרך כלל חוסר אמונה ביכולת של הצד השני לשתף פעולה, או אמונה עיוורת שבבית המשפט או בבית הדין הרבני תתקבל התוצאה הטובה ביותר. בעבור אלו שנמצאים בצומת הדרכים ונדרשים לבחור כיצד לפעול בהליכי הגירושים, אני רוצה לשתף אתכם בסיפור אמיתי שקרה אצלי בחדר הגישור. סיפור המשקף את המשמעות האמתית של כשלון תהליך הגישור ותוצאות המלחמה המשפטית שנגרמה כתוצאה מכך.
הגיע הזמן לשים סוף למלחמות הגירושים
יוסי ורותי (שמות בדויים) הגיעו אליי לגישור אחרי שיוסי הודיע לרותי שהוא רוצה להתגרש. רותי שחשה פגועה ועצובה, ניסתה ככל שיכלה למנוע את הגירושים, אך בסופו של דבר היא הבינה שאין ביכולתה להחזיק את יוסי בכוח והסכימה להתגרש. תהליך הגישור עם יוסי ורותי ידע עליות ומורדות רבות. המציאות הכלכלית בה חיו בני הזוג עם שני ילדיהם אילצה אותם למצוא פתרונות יצירתיים, במטרה לאפשר לשניהם ולילדים חיים נוחים ככל האפשר. מבחינת זמני הורות הגענו להסכמות שאפשרו לשני ההורים להיות עם הילדים בהתאם לצרכי העבודה של שניהם. מאידך, מבחינת המזונות ותשלומי הילדים נתקלנו בקשיים רבים. משכורתם החודשית של יוסי ורותי לא אפשרה להם לכלכל את ביתם מבלי להיכנס לגירעון בכל חודש.
ולמרות זאת, בסופו של דבר, אחרי שבנינו תקציב הוצאות והכנסות בכל אחד מהבתים, הצלחנו להגיע לתוצאה מיטבית שאומנם אילצה את שני ההורים למצוא דרך להגדיל את הכנסתם החודשית, אך גם אפשרה להם להתקיים בכבוד בביתם החדש. וכך, כעבור חודשיים מיום תחילת הגישור, קיבלו ממני ההורים בדוא"ל הסכם גירושים ששיקף את ההסכמות שהושגו בגישור.
טובת הילדים לא עמדה לנגד עיניהם של עורכי הדין
לאחר ששני ההורים קיבלו את ההסכם לידיהם, הם ניגשו לעורכי דין כדי שיעברו על ההסכם ויתנו את חוות דעתם. לצערי, שני עורכי הדין היו לוחמניים ונראה היה שטובת הילדים ושני ההורים לא עמדה לנגד עיניהם. במהלך שיחת הייעוץ הבטיחו עורכי הדין לשני ההורים הרים וגבעות. הם אמרו להם שדמי המזונות נמוכים מדי (כך נאמר לרותי) או גבוהים מדי (כך נאמר ליוסי). הם אמרו שזמני ההורות אינם נכונים והציעו לכל הורה לדרוש יותר זמנים (על אף שהדבר היה בלתי אפשרי מבחינת מקום עבודתם). בנוסף, הם ייעצו להכניס דרישות נוספות על כספים ורכוש הקשורים לירושות עתידיות, וזאת במטרה להפעיל לחץ על הצד השני שייכנע לתביעותיהם.
לאחר שהתקבלו העצות החלטנו לקיים פגישת גישור נוספות בהשתתפות שני עורכי הדין. במהלך הפגישה נאלצתי להתמודד עם התקפות מיותרות של עורכי הדין על ההורה האחר. דוגמה להתקפה שכזו הייתה כאשר עורך הדין של יוסי תקף את רותי על כך שהיא רוצה להתגורר באותה שכונה בה התגוררה המשפחה עד הפרידה, למרות שהשכונה נחשבת ליחסית יקרה. על מנת לעצור את ההתקפה הכואבת שנעשתה במטרה להראות כאילו רותי מחפשת לעצמה חיים של שפע על חשבונו של יוסי, שאלתי את יוסי ישירות האם הוא מוכן שילדיו יעברו להתגורר בשכונה פחות טובה שתאלץ אותם להתנתק מחבריהם ומבית הספר בו הם לומדים. יוסי לא היסס ומיד ענה "מה פתאום", וכך נפתרה הסוגייה הזו וכמוה עוד כמה שהועלו על ידי עורכי הדין ללא כל קשר לרצון ההורים, ובוודאי שללא התייחסות לטובת הילדים וצורכיהם.
בסיום ישיבת הגישור עם עורכי הדין, סיכמנו שכל צד ילך לביתו ויחשוב האם יש לו שינויים מהותיים בהסכם או שניתן לחתום על ההסכם הקיים. מספר ימים לאחר מכן זכיתי לקבל שיחת טלפון משני עורכי הדין. שיחות הטלפון הללו זעזעו אותי. שני עורכי הדין אמרו לי בשיחות הטלפון (ללא שמרשיהם מאזינים) שהם יודעים שההסכם שאליו הגעתי עם בני הזוג הוא הטוב ביותר עבורם, ושלא ניתן לשפר אותו מבלי לפגוע בהורה האחר ובילדים.
במהלך השיחה עמי הם גם הסכימו שהתוצאה שתתקבל בבית המשפט לא תהיה שונה באופן מהותי מההסכם הקיים בידיהם. אז למה הם התעקשו לבצע את השינויים ולא אמרו למרשם שיש בידיו הסכם טוב והוגן? ובכן, שני עורכי הדין אמרו לי בגילוי לב (הודיתי להם על הכנות) שאם הם יגידו ללקוח שההסכם הראשוני הוא הטוב ביותר במצב הקיים, הם לא יוכלו להצדיק את שכר הטרחה ששולם להם (כמה עשרות אלפי שקלים מכל צד).
כתוצאה מכך, בכדי להגיע להסכם שיספק גם את עורכי הדין, היה דרוש שכל צד יוותר על משהו מהותי שיפגע בו ובילדים רק בשביל שעורך הדין יוכל להצדיק את שכר הטרחה. כך הגענו למבוי סתום שהוביל להגשת תביעות בבית המשפט לענייני משפחה. לאורך המשפט שמרתי על קשר עם ההורים שעדכנו אותי בתסכולם הרב ובנזק שנגרם לילדים. הנזקים התבטאו בין היתר בחזרה של הילד הקטן (בן 9) להרטיב במיטה, ירידה בלימודים, נתק ארוך מאחד ההורים והשפעות רבות שייתכן והילדים לעולם לא יחלימו מהם.
פסק דין זהה להסכם הגירושים הראשוני
כעבור שנה מכישלון הגישור, התקשרה אליי רותי בדמעות וסיפרה לי בהתרגשות שהתקבל פסק דין. ומהי תוצאתו, תשאלו? כצפוי, אין הפתעה. פסק הדין היה זהה להסכם הגירושים הראשוני, וכך יצא שהתוצאה הראשונית הייתה אותה תוצאה, רק שכדי להגיע אליה, שני ההורים שילמו יחד יותר ממאה אלף שקלים בעבור שכר טרחת עורכי הדין ואגרות המשפט (כסף שהיה יכול להישאר בידיהם ולעזור להם להתמודד עם המציאות הכלכלית), וכמובן שהילדים שהיו יכולים לחוות גירושים מוצלחים עם הורים שמשתפים ביניהם פעולה, נאלצו לסבול סבל בל יתואר, והכל רק בגלל תאוות בצע ושימוש בטקטיקות שקריות של הפחדה.
הסיפור הזה הוא סיפור מאוד מוכר לכל מי שחי את עולם הגירושים, ובכל זאת עדיין יותר מדי אנשים חושבים שבבית המשפט הם יקבלו תוצאה טובה יותר. וכך, תחת הכותרת "להיאבק למען הילדים", אותם הורים גורמים לילדיהם ולעצמם נזק אדיר. מקרים אלה גורמים לי לחזור ולהרהר במשפט שלמה בו האם הביולוגית הלכה אחורה וויתרה על ילדה כדי להשאירו בחיים. בגירושים מלחמתיים שני ההורים בוחרים שלא ללכת אחורה וממשיכים לדחוף את ילדם לכיוון החרב המונפת.
אז אם אתם עומדים בפני הליכי גירושים או שמישהו בסביבתכם הקרובה עומד בפני גירושים, אנא מכם, למענו ולמען ילדיו, עזרו לו לקבל מידע וכלים מפסיכולוגים ויועצים שמתמחים בטיפול בילדים לפני שהוא עושה צעד התקפי ראשון, ולפני כל צעד משפטי נוסף שהוא שוקל לעשות בהמלצת עורך הדין. עודדו אותו לפנות לגישור ועשו כל שאפשר כדי למנוע ממנו לפנות להליכים משפטיים. בטוחני שאם תעשו זאת, תצילו את היקרים לכם מסבל בל יתואר ומעלויות כלכליות שיכולות להביא לקריסת המשפחה.
נדב נישרי הוא מגשר מומחה בגישור גירושים ומחבר הספר "להתגרש בשלום"
