המזרח מקופח: הגרמנים שרוצים המנון חדש
30 שנה אחרי שחומת ברלין נפלה וגרמניה המזרחית נטמעה במערב, מזרח המדינה עדיין עני יותר – וחש שההיסטוריה שלו נמחקה: "זאת לא הייתה רק דיקטטורה – אהבנו, בילינו, שמחנו". עכשיו יש מי שמציע לשנות את ההמנון, כדי שגם במזרח יתגאו לשיר. מרקל בעד הנוכחי: "המנגינה והטקסט יפים"
30 שנה אחרי נפילתה של חומת ברלין, בודו רמלוב, ראש הממשלה של מדינת המחוז הגרמנית תורניגיה, חושב שאולי הגיע הזמן להמנון חדש לגרמניה המאוחדת.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
ההצעה שלו נחשבת רדיקלית, אבל בהתחשב בכך שברוב מזרח גרמניה יצביעו השנה התושבים בבחירות לרשויות המקומיות – מערכת בחירות שתהיה מבחן חשוב לקואליציה השברירית של הקנצלרית אנגלה מרקל – רגשותיהם של גרמנֵי המזרח מהדהדים בראשיהם של פוליטיקאים רבים.
"רבים מתושבי מזרח גרמניה לא שרים את ההמנון", אומר רמלוב, יליד מערב גרמניה שבנה לעצמו קריירה פוליטית במזרח וניצב בפני מערכת בחירות קשה שבה ינסה להיבחר מחדש לתפקיד באוקטובר. "הייתי רוצה שיהיה לנו המנון משותף-באמת. משהו חדש לגמרי שכולם יכולים להזדהות איתו ולהגיד עליו 'זה שלי'".
נחשף: סוכן ה-KGB פוטין במשרדי השטאזי
בספטמבר ובאוקטובר ייערכו בחירות גם לפרלמנטים של מדינות המחוז סקסוניה וסקסוניה-אנהלט, ופירוש הדבר ששלוש מחמש מדינות המחוז המרכיבות את מזרח גרמניה, אם מוציאים את הבירה ברלין, הולכות השנה להצביע – כלומר שני שלישים מאוכלוסיית האזור הזה. יחד יש לממשלותיהן 12 מ-69 המושבים בבית העליון של הפרלמנט הפדרלי, ופירוש הדבר שאם מפלגת הנוצרים הדמוקרטים (CDU) של מרקל ושותפתה הסוציאל-דמוקרטית (SPD) לקואליציה יספגו שם מכה – הן יתקשו לנהל את הבית.
זה לא הסובייטים
רבים צהלו כשמדינת גרמניה המזרחית, או בשמה הרשמי "הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית", קרסה בשלהי ימיה של ברית המועצות. חודשים אחר כך התאחדה גרמניה המזרחית עם גרמניה המערבית, וגרמניה שבה להיות מדינה מאוחדת אחת, יותר מ-40 שנה אחרי תום מלחמת העולם השנייה.
אלא ששנים של בריחת אוכלוסייה, אובדן מקומות עבודה ומחיקת ההיסטוריה של מזרח גרמניה, מדינה שבשיא חיו בה 16 מיליון תושבים, הותירו טעם מר בפיהם של רבים.
חשוב להבהיר שרק מעטים התייחסו ברצינות להצעה של רמלוב להכריז על המנון חדש. דובר של הקנצלרית מרקל, שבעצמה נולדה במזרח גרמניה, מסר שהיא סבורה כי ההמנון הנוכחי "יפה הן מבחינת הטקסט והן מבחינת המנגינה". אלא שרמלוב אינו הפוליטיקאי הבכיר היחיד שמדבר על הניכור שחשים במזרח גרמניה.
השרה קטרינה ברלי מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית אמרה רק לאחרונה בכינוס של נציגים ממפלגתה במזרח גרמניה את מה שיש מי שהחשיבו לבלתי מתקבל על הדעת: היא הרהרה בקול רם באפשרות שמערב גרמניה הייתה צריכה לזנוח ב-1990 את החוקה שנוסחה לה אחרי מלחמת העולם השנייה, וליצור במקום זאת חוקה חדשה לגרמניה המאוחדת.
יש פרשנים הקושרים את תחושת הניכור במזרח גרמניה לכוחה של מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" באזור. בבחירות הקרובות תוכל המפלגה לזכות בראשות העיר דרזדן, העיר ה-12 בגודלה במדינה. כמעט 30 שנה אחרי איחוד גרמניה, מזרח המדינה נותר עני יותר, וההשתוללות במחירי הדירות בו חמורה אף יותר מבמערב העשיר.
האקדמאי הבריטי ג'יימס הווס קובע שמזרח גרמניה – החלק ששוכן מעבר לקווי הגבול של האימפריה הרומית מלפני 2,000 שנה – תמיד היה שונה, בין השאר משום שתושביו סבלו מחוסר ביטחון גדול יותר בשל היותם חשופים לפלישות מהמזרח. "מזרח גרמניה אינו שונה משום שהוא נכבש על-ידי הרוסים. הוא נכבש על-ידי הרוסים משום שהוא שונה".
לא רק דיקטטורה
לעומת הווס, יש מי שמוצאים הסברים בתקופות מודרניות בהרבה. כשמערב גרמניה בלעה לתוכה את מזרח גרמניה רבים ראו בכך הכרזה על ניצחון המערב במלחמה הקרה: מדינת המשטרה הקומוניסטית שהשליכה לכלא את מתנגדיה וירתה במי שניסה לברוח, נטמעה כעת בתוך שכנתה הדמוקרטית והמשגשגת. אלא שלפי ההיסטוריון יורג גנצנמולר, שני שלישים מתושבי מזרח גרמניה, בהם רבים שנולדו אחרי קריסתה של מדינת גרמניה המזרחית, רואים בחיוב את המדינה שחדלה להתקיים.
"יש שני זיכרונות שחיים במקביל", הוא מסביר. "בזיכרון הציבורי קיימת הדיקטטורה, אבל במקביל יש את מה שהאנשים עצמם זוכרים מאותה תקופה". שלל מדדים – החל בדפוסי הצבעה, דרך האופן שבו צורכים כלי תקשורת וכלה במאפייני תעסוקה – מלמדים שמזרח גרמניה הוא אזור השומר על סממנים רבים של "הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית" ההיא.
יותר גברים לוקחים חופשות לידה במזרח מאשר במערב, ויותר נשים מגיעות במזרח לתפקידי ניהול בכירים – זכר לכך שגרמניה המזרחית, שהתנהלה כמדינה של מפלגה אחת, פעלה במשך שנים לקדם שילוב של נשים בשוק העבודה כשהדבר עוד היה נדיר במערב.
"במערב זוכרים את מזרח גרמניה כמדינה לא צודקת שבה אנשים נורו כי ניסו לחצות את חומת ברלין ושנשלטה על ידי המשטרה החשאית, השטאזי", אומר סטפן קובוס, עורך המגזין SuperIllu, שעותקים רבים ממנו נמכרים במזרח גרמניה אך אינו מוכר לאיש כמעט במערבה.
לדבריו, כל הדברים האלה אמנם התקיימו, "אבל זה היה גם מקום שבו אנשים התאהבו, מקום שאנשים חיו בו, מקום שבו לאנשים היו חופשות שמחות". לדבריו התכחשות לעובדה הזו מעוררת כעס.
"נמאס לי להתנצל"
בדרזדן, שבה חיים תומכים רבים של הימין הקיצוני, שילמו רק לאחרונה מאות בני אדם, מתושבים בשנות ה-20 לחייהם ועד לתושבים בני 80 ויותר, 20 אירו כדי לראות את כוכביה של מזרח גרמניה מופיעים באירוע של SuperIllu. "נמאס לי להתנצל בשם המזרח", אמר במופע הרוקר הוותיק דירק מיכאליס, שהבלדה שלו "כשהמשכתי הלאה" הפכה אותו לסופרסטאר במזרח גרמניה במאה שעברה. "היו שם בין השאר תקופות יפות". הקהל מחא לו כפיים.
גרגור גיזי, עורך דין שלמרות שהיה חבר מפלגה בגרמניה המזרחית קנה לעצמו שם כשהגן אז על מתנגדי המשטר בבית המשפט, היה אחת האטרקציות המרכזיות של הערב. הוא הנהיג את המפלגה הקומוניסטית במהלך הפיכתה ל"מפלגת השמאל" הדמוקרטית של רמלוב, והפך לפנים של המזרח בתקשורת של גרמניה המאוחדת בשנות ה-90. הוא טוען שלמזרחים יש תרומה מיוחדת לתת. "יש לנו יתרון על המערביים – יש לנו ניסיון בשתי המערכות", אמר לקהל, וזה בתגובה מחא כפיים והריע לו.
ובכל זאת, אין פירוש הדבר שזיכרונותיהם של תושבי מזרח גרמניה מ"הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית" אינם כוללים ביקורת. כשקווין קוהנרט, יושב ראש המשמרת הצעירה של ה-SPD, עורר תדהמה כשהציע שחברת BMW תולאם מחדש, כמה ממבקריו החריפים ביותר היו מהמזרח.
רעיון ההלאמה קרץ אמנם למיליה של קוהנרט במערב ברלין, אבל במזרח גרמניה, שמכונית ה"טראבנט" האיטית והלא איכותית שלה הפכה את תעשיית הרכב של גרמניה המזרחית למושא של אלפי בדיחות, יש זיכרונות אחרים של הלאמה – כך מסביר אברהרד ברכט, לשעבר ראש העיר קוודלינבורג שבמזרח גרמניה מטעם ה-SPD.
"הלאמה – זה מה שהיה לנו במזרח, וזה גרם לקריסתנו", הוא אומר. "אנשים מעלים רעיונות כאילו לא למדנו כלום ממזרח גרמניה".
לפנייה לכתב/ת 
