משפחה של תרומה: האם תרמה כליה, הבת תרמה רחם
יפה לברן (63) תשתחרר הבוקר מבית החולים לאחר שתרמה כליה לאישה שלא הכירה. מתברר שהתפוח לא נפל רחוק מהאם: בתה, תהילה (33), משמשת בהתנדבות כפונדקאית לאישה שמתקשה להרות. "אם כל אחד יחשוב מה הוא עושה עבור האחר, זה המון"
יפה לברן (63) ממושב כפר אחים תרמה השבוע בבית החולים בילינסון בפתח־תקווה כליה לאישה שלא הכירה. במקביל, תהילה (33), בתה של לברן, צפויה ללדת בעוד חודשיים תאומים שאותם היא נושאת ברחמה כפונדקאית עבור אחת מחברותיה שמתקשה להרות.
קיראו עוד על נתינה ללא תנאי
פתאום קם אדם בבוקר ומחליט לתרום כליה
נתנו להם חיים: 3 אנשים שתרמו כליה לבן משפחה
"שמחה שנפלה בחלקי הזכות לתרום"
לרעיון התרומה האלטרואיסטית נחשפה לברן לפני כמה שנים, כאשר אחד מקרובי משפחתה סבל ממחלת כליות ונזקק להשתלה. היא החליטה לתרום לו, אך בעקבות תאונת דרכים שעבר בנה נאלצה לדחות את התהליך.
בינתיים, בזכות עמותת "מתנת חיים", קיבל קרוב המשפחה תרומת כליה מאדם שלא הכיר, שהחליט לתרום לו באופן אלטרואיסטי.
הטיפולים הקשים שעבר קרוב משפחתה עד שנמצא עבורו תורם הביאו את לברן לעשות מעשה. "קראתי על תרומת כליות בספרות המקצועית ושוחחתי עם חברים וחברות מהמגזר הדתי־ציוני שתרמו בעצמם כליה באופן אלטרואיסטי", סיפרה אתמול. "ראיתי שגם אנשים שתרמו כליה יכולים להמשיך לחיות באיכות חיים טובה ובבריאות עד מאה ועשרים, וגמלה בליבי ההחלטה לתרום לאדם שאינני מכירה".
לברן עברה את כל בדיקות ההתאמה הנדרשות ושלשום אושפזה במחלקת ההשתלות בבית החולים בילינסון, שם עברה ניתוח שבו תרמה את אחת מכליותיה לאישה שסובלת מאי־ספיקת כליות. "הניתוח עבר בהצלחה", סיפרה אתמול לברן, שצפויה להשתחרר היום לביתה.
"אני מרגישה טוב, ובעיקר מלאה סיפוק. למדתי מהו חסד מבית הוריי ואני שמחה שנפלה בחלקי הזכות לתרום. כך גם נחשפתי לעבודת הקודש של עמותת 'מתנת חיים', שמקשרת בין חולים לבין אנשים שמחליטים לתרום כליות באופן אלטרואיסטי. הלוואי שיהיו עוד אנשים שיצילו חולים נוספים שמשוועים לכליה ושאין להם תורם".
"לימדו אותי לעשות למען הזולת"
מתברר שלא רק לברן למדה משהו מהוריה. תהילה, אחת מתשעת ילדיה של לברן, משמשת כאמור בחודשים האחרונים כפונדקאית עבור אחת מחברותיה.
"הרעיון לשמש כאם פונדקאית נבט אצלי לפני כמה שנים, בעקבות כל מיני סיפורים שנחשפתי אליהם על אודות נשים שהתקשו להרות", סיפרה אתמול תהילה, תושבת רמת הגולן ואם לשלושה.
"כשחברה טובה מהשירות הלאומי שיתפה אותי בקושי הפרטי שלה, הצעתי לשמש לה כפונדקאית. שתינו דתיות ועברנו ייעוץ הלכתי לפני תחילת התהליך. העידוד של נתנאל, בעלי, מאוד חיזק אותי והתרגשתי מגודל החיבוק שהסביבה המורחבת נתנה לנו, ובפרט מהאחים שלי, שהם המצפן שלי בעולם. בורכנו גם במנהלים שהם ממש חברים, שתמכו בכל מה שנדרש".
"לא כל אחד צריך ויכול לתרום כליה", אמרה תהילה. "לא כל אחת צריכה ויכולה לשמש אם פונדקאית. וזה בסדר גמור. אבל בטוח שלכל אחד יש מה לתת למען האחר. אם כל אחד מאיתנו יחשוב מה הוא עושה עבור אדם אחר, בדברים הקטנים ביום־יום, זה המון".
תהילה, שבימים אלה עובדת יחד עם רן קמינסקי על הקמת תיכון חקלאי, "אדם ואדמה", בצפון הגולן בשיתוף עם "השומר החדש", לא מתפלאת על כך שאמה, יפה, החליטה לתרום כליה לאישה שלא הכירה: "אני מודה להורים שלי, שלימדו אותי בדרך הכי אמיתית לעשות למען הזולת".
לפנייה לכתב/ת 
