"ילד בעייתי"? אין דבר כזה!

יוסי (שם בדוי) הגיע לכפר הנוער תחת צו בית משפט. עד גיל 15 הוא הספיק לצבור לא פחות מ- 12 תיקים פליליים, ובילה יותר משבוע במעצר אחרי אירוע התקיפה בנסיבות מחמירות שהיה מעורב בו.

את אבא שלו יוסי כמעט לא זוכר, ומה שהוא זוכר הוא היה מעדיף לשכוח. בניגוד למה שראה בטלוויזיה ואצל ילדים אחרים, אמא שלו מעולם לא חיבקה אותו או אמרה לו מילים שאימהות אמורות להגיד. רק משפט אחד היא נהגה לומר לו שוב ושוב. "שום דבר לא יצא ממך, יוסי. אני מצטערת שילדתי אותך. רק כאב לב יוצא לי ממך, כאב לב ושחור בעיניים".

"אני מצטערת שילדתי אותך. רק כאב לב יוצא לי ממך, כאב לב ושחור בעיניים"

יוסי כמעט ולא הכיר כיתה מבפנים. הוא היה יעיל מאוד בלגרום למורים להוציא אותו מהשיעור, וכשהדבר התמהמה מסיבה כלשהי, או שהמורה גילתה נחישות לא מובנת בלהשאיר אותו בכיתה, הוא היה קם ויוצא מיוזמתו, הופך את פח אשפה בדרכו החוצה, או נותן כאפה לאיזה ילד שהעז להרים את הראש.

"אבל מה אני אעשה איתו?"

אבל יוסי הכיר מצויין את הריטואל שקדם להעפתו מבית הספר. השפלת המבט של המחנכת כשהגיע בבוקר, ההתלחשויות שלה עם היועצת והמבטים שהן שלחו לעברו, ההזמנה של אמא לשיחה עם המנהל, ולמרות שהיא נשבעה אלף פעם שלא תגיע יותר לשיחות כאלו, היא מגיעה, באיחור ניכר, ואחרי שהיא צועקת ומאיימת היא גם בוכה, וממלמלת לכל המנוכרים שבחדר "אבל מה אני אעשה איתו?"

בכפר הנוער ניסו לגרום ליוסי להאמין שהוא הגיע למקום שגם מאמין בו, וגם לא מוכן לוותר עליו. יוסי קיבל המון אהבה, מהרבה מאוד אנשים, אך הוא סירב להתמסר, והמשיך להדוף מעליו כל ניסיון התקרבות. גם כשנראה היה שיוסי עולה על מסלול של הצלחה, וגם כשהיה לו יום מעולה בבית ספר או שבוע שלם בלי אלימות בפנימייה, הנפילה הגיעה ואיתה חזרתם של כל אותם דפוסים שהביאו אותו לכפר.

"הוא המשיך עם הסמים והאלימות, ועל כל צעד קדימה הוא הלך חמישה צעדים לאחור"

הוא הטיח עלבונות בעובדת הסוציאלית, קילל את בת השירות שרק ניסתה לעזור לו במתמטיקה, ומדריך הלילה מצא בקבוק ריק של וודקה מתגלגל מתחת למיטה שלו, הוא המשיך עם הסמים והאלימות, ועל כל צעד קדימה הוא הלך חמישה צעדים לאחור.

שמעתי מישהי, שלא חייבת לי כלום, נלחמת עליי

אני פגשתי אותו כמה שנים אחרי, אחרי שסיים בגרות מלאה ושירות כחיל מצטיין ביחידה קרבית.

איפה הייתה נקודת המפנה, שאלתי אותו. נקודת המפנה הגיעה, כך הוא סיפר, כששמע במקרה את רכזת הבגרויות של בית הספר מדברת עם משרד החינוך אחרי שלא אישרו לו התאמות לבגרות. "אין מצב שאני מוותרת על ההתאמות ליוסי", הוא שמע אותה אומרת, "גם אם אצטרך לנסוע עד אליכם ולפתוח אצלכם אוהל".

בני נוער מפנימיית נירים בטיול בטבע

"שם זה קרה", הוא המשיך, "שם קרה השינוי מבחינתי. פתאום שמעתי מישהי, שלא חייבת לי כלום, נלחמת עליי, על מי שאפילו אמא שלו ויתרה עליו".

אם רק נאמין בילדים, גם אם הם מתקשים לעיתים, נוכל לשנות עולמות ולהראות להם שהשמיים הם הגבול. לפעמים איננו יודעים איזה חסד אנו עושים עם הזולת במה שנתפס בעינינו כדבר פעוט שנעשה כחלק משגרת חיינו. לפעמים החסד הזה, שנעשה מבלי דעת, משנה גורלות ומסיט כוכבים ממסלולם.