"כשהבת שלי אמרה שלא נעים לה בגן"

ארבע המילים הכי מפחידות שתשמעו ברבע לשמונה בבוקר הן "לא נעים לי בגן". אני די בטוחה שכל הורה, כמוני, שמע את הצירוף הזה לפחות פעם אחת, ואני די בטוחה שכמעט כל הורה, כמוני, החליק אותו לפחות פעם אחת בהסברים למה ממש מדהים בגן.

למה? אולי כי היתה לנו פגישה עם לקוח חדש, או שהיה לנו בוס מזעיף פנים לאיחורים, או שקבענו עם חברה לקפה של בוקר, או סתם כי לא נעים עכשיו לספר לגננת המדהימה שלנו שלא נעים לילד/ה. אני נפלתי בסעיף ד' בעבר. השלכות קשות. לא מומלץ.

"כואבת לי הבטן"

הבוקר הקטנה שלי ירתה את השילוב המשתק הזה. היא אמרה אותו ממש בלחש, בטון תינוקי, קצת בכייני, פלוס "כואבת לי הבטן", שבקלות יכולתי לחשוב שהיא מנסה לסחוט יום חופש. אבל עם נסיון של 18 שנה בתפקיד חיי - אמא לחמש בנות, אני כבר יודעת היטב שילדה בת ארבע עוד לא מכירה את הקונספט שאחיותיה משתמשות בו בנוהל.

מה שאני עוד יודעת זה שאם לא נעים לילדה, לרוב גם לא נעים לה לומר את זה, במיוחד כאשר מדובר במקום שהיא כן אוהבת ושמלא באנשים שיקרים לה וחברות וחברים. אז עצרתי הכל והתחלתי לשאול שאלות מבארות ולהקשיב, ועד מהרה התברר שהשד לא כל כך נורא ושמדובר בתסבוכת קלה באינטראקציה עם החברות הטובות.

להבין - מה בדיוק לא נעים(צילום: אלבום פרטי)

מה שכן, עלה בשיח שלנו יותר מפעם אחת השורש כ.ר.ח - מכריח, הכריחו, מכריחים, מכריחות - כי גם בלהקת גורים, משחקי כוח הם חלק מבחינת הגבולות והבנת המגרש, ואני כבר למדתי די מזמן שאם לא מכוונים את הגורים שלנו, הם עלולים לקחת את חופש הפעולה למקומות שפחות טובים עבורם. כאמור, את הטעות כבר עשיתי ואת הרע כבר חוויתי, אבל לפחות הרווחתי ייעוץ מקצועי שפירותיו מלווים אותי עד היום.

זו היתה הזדמנות טובה להזכיר לה שאף אחד לא יכול להכריח אותה לשחק בשום דבר שלא נעים לה או עם אף אחד שלא מתחשק לה, שמותר לה ושהיא צריכה להגיד "לא רוצה", "לא מתאים לי", "תתרחק/י ממני", "אני לא רוצה לשחק בזה/איתך".

קראו עוד:

אימא ל-3: "בכל גן יש הורה ששולח ילד חולה"

משמעות המתנות שאתם קונים לילדות

"שנות בית הספר היו סיוט עבורי"

הסברתי לה שהמבוגרים בגן נמצאים שם כדי לעזור לה לשמור על עצמה ועל הגבולות שבהם יהיה לה נעים ובטוח, ושתמיד תמיד היא יכולה וצריכה לספר לנו ולגננות אם משהו לא נעים לה, ואם קשה לה והיא לא מצליחה להסביר אנחנו נגיע לקחת אותה ואז נוכל לדבר בפרטיות כדי להבין מה בדיוק לא נעים ושאנחנו נדבר עם הגננת כדי שתעזור לנו להפוך חזרה לבטוח ונעים.

וזהו, עשר דקות של שיחה רגועה, הקשבה שקטה, בלי להראות לה לשניה אחת שאני ממהרת, בלי לדחות לאחרי הגן, בלי הסחת דעת, ישר ולעניין, עם הקניית כלים שפתיים מיידיים ופשוטים יחסית ועוד שתי דקות שיחה בנוכחותה עם הגננת שהבטיחה לסייע מיד, חיבוק ארוך ומרגיע, וירדה לגוזלית משקולת מהכתפיים והיא רצה לתוך הגן בחיוך ובקלילות.

ציידו אותם בכלים לשמירה על המרחב הפרטי(צילום: shuttersstock)

כאמור, אני לא פסיכולוגית או בעלת מקצוע בהדרכת הורים, אבל מנסיון אישי למדתי שכשהילדים מספרים שלא נעים להם בגן, ובמיוחד אחרי כמה פעמים שנקראנו לאסוף באמצע היום בתואנת "לא מרגיש/ה טוב", זה מה שכדאי לעשות:

1. מאמינים להם.

2. עוצרים הכל ושואלים כאן ועכשיו שאלות שיעזרו לילדים להרגיש בטוחים לספר לנו מה בדיוק לא נעים ומה הגורם לכך. מנסים לוודא בשאלות חכמות שמה שהם מספרים הוא אכן הדבר ולא מכסה על דבר אחר, אולי גדול יותר.

3. מקשיבים. לא מזרזים ולא שותלים בפיהם רעיונות עד שהסיפור ממש ברור. וזה יכול לקחת זמן.

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

4. מבהירים שאנחנו השותפים ורשת הבטחון שלהם ושאנחנו תמיד כאן כדי לעזור.

5. מציידים אותם בכלים לשמירה על המרחב הפרטי והבטחון האישי - מילים ומשפטים שחשוב שיגידו כדי להבהיר את הגבול, תזכורת לזכויות שלהם במילים פשוטות. מעניקים להם את האחריות על עצמם- זה כוח גדול מאוד, מזכירים למי פונים אם לא מסתדרים לבד וגם מה להגיד לגננת במקרה כזה.

6. מחבקים קרוב, עד שמרגישים שהמתח בגוף נרגע, כי לפעמים המילים לא מספיקות, או שהם אומרים דבר אחד כדי לרצות אותנו או כדי שנפסיק לחפור אבל עדיין לא באמת נרגעו בעצמם.

7. לא עושים דרמות ולא מדמיינים את הגרוע מכל. אבל על זה אני עוד עובדת אז אל תתפסו אותי במילה, אולי זה לא באמת אפשרי.

אם חלילה מתגלה (לא עלינו) שמדובר בפגיעה או מצב מורכבים יותר - לא מהססים לפנות לגורמים מקצועיים לעזרה, בהקדם האפשרי.

מורן מישל היא אמא לחמש בנות, כותבת, עורכת ומנחת סדנאות כתיבה. בעלת הבלוג Writing Gym