כחצי שנה אחרי שתרם כליה - אמיר כבר השתתף בטריאתלון

צפו באמיר משתתף בתחרות חצי טריאתלון:

באחד מימי רביעי החמים והלוהטים של אוגוסט 2018, אמיר ילינק נכנס לחדר הניתוח. כשיצא משם, הייתה בגופו כליה אחת בלבד, לאחר שהחליט לתרום אחת מכליותיו. הוא לא ידע מי יקבל את התרומה שלו, ומבחינתו זו הייתה המטרה, לתרום כליה למי שזקוק לה (תרומה אלטרואיסטית).

יומיים אחר כך, ביום שישי בבוקר הוא כבר חזר לביתו שברעות. בשישי אחר הצהריים, כבר הלך לתפילה בבית הכנסת והמשיך את חייו, כאילו דבר לא אירע.

"בלילה שלפני הניתוח, אני עוד זוכר שחשבתי לעצמי, למה אני צריך את זה אבל גירשתי את המחשבות האלה מראשי, כי ידעתי שאני רוצה לעשות את זה, לעזור למישהו שזקוק לכליה הזו", מספר ילינק בן ה-48, נשוי ואב ל-5 בנות.

באופן הכי סמלי, תאריך התרומה היה ביום האזכרה לחברה טובה של ילינק, שנפטרה בגיל 33 ממחלה נדירה קשה, ומי שקיבלה את הכליה שלו הייתה אישה בת 33. "זה היה מאוד מרגש להודיע לחברים שלי, ביניהם האלמן של החברה, שלא אגיע לאזכרה, בגלל הניתוח שלי", הוא אומר.

אמיר ילינק. למקסם את הנתינה שלנו(צילום: גל ילינק)

"יש פסוק שאומר כי הקב"ה בוחן כליות ולב, אבל מדעית אין בכליות רישום של המעשים הטובים שלנו וגם לא בלב", הוא אומר ומסביר, "אז למה זה נברא ככה? כי אם יש בעיה בכליה אז שתי הכליות קורסות. אמרתי לעצמי, שכנראה בכליה הנוספת יש יכולת לעזור.

"אני נשאל הרבה פעמים אם אני מרגיש פיזית את החוסר של הכליה, וממש לא. אחרי ההחלמה הראשונית של הימים שלאחר הניתוח, חזרתי לחיים שלי לחלוטין" הוא אומר בחיוך.

"אני מודע לעובדה שיש לנו תאריך תפוגה בחיים, ובכל מקרה, אנחנו לא ממשיכים עם הגוף הזה לעולם הבא", הוא מוסיף, "אז אם אפשר, בלי לסכן את עצמנו, לתת ולתרום, איפה פה הבעיה?", הוא שואל רטורית ומוסיף, "יש בזה הבנה וענוה שהכל הוא זמני וכדאי למקסם מעצמנו לנתינה למען אחרים".

לחתימה על כרטיס אדי

"לעשות למען אחרים - לשפר את העולם"

החיים של ילינק, עורך דין בהכשרתו ויזם בעיסוקו, מסודרים לפי משימות שכתובות על פתקים. "אני יזם ויש לי פתקים עם דברים שאני רוצה לעשות", הוא מספר. תרומת כליה הייתה כתובה כמשימה על אחד הפתקים האלה, אחרי שלפני ארבע שנים הוא קרא כתבה על מישהו שתרם.

"חלפה שנה ועוד שנה, ולפני שנתיים אימא של חבר הייתה זקוקה לכליה והוא הזמין אותנו לערב במהלכו ניסו למצוא תורם. הגעתי לערב הזה והבנתי שאם אני לא אעביר את המשימה הזו ל"מוד" של ביצוע, זה לא יקרה. באותו ערב שלחתי מייל למרכז להשתלות, תוך שעה קיבלתי תשובה, ומשם הדברים התחילו להתגלגל".

באופן כללי ילינק מגדיר את עצמו כאיש עסוק. בעבודתו ובעבודה הציבורית למען החברה והקהילה בה הוא חי. "כדי לעשות משהו למען אחרים, צריך לצאת מאזור הנוחות שלך", הוא אומר, "וזה הסיכוי שלנו לעשות תיקון עולם. אם כל אחד יזוז טיפה ויעשה משהו למען אחרים, אולי נצליח לשפר את העולם", הוא טוען בביטחון מלא.

אחרי שקיבל כאמור תשובה הוא התחיל בתהליך של בדיקות רפואיות והכנה לקראת ההשתלה. הוא מעיד על עצמו אמנם כאוהב סיכונים, אבל מאוד רציונלי. "ידעתי בכל שלב מה אני עושה, הייתה לי תמיכה מלאה מצד כל בני המשפחה, והרגשתי שאני עושה את הדבר הנכון".

היה לו ברור שיפנה ישירות למרכז הלאומי להשתלות. הוא רצה לתרום לאדם שבראש הרשימה הארצית (לפי ההתאמה כמובן), למי שהכי זקוק, לפי הקריטריונים של המרכז הלאומי להשתלות. כמו כן, היה לו חשוב ומשמעותי לפגוש באחיות שבמרכז להשתלות ולקבל מהן מידע מקצועי שיענה על כל שאלותיו בטרם יתחיל בהליך ברמה המעשית.

"מאתגר את עצמי"

לפני הניתוח, ילינק עסק באופן קבוע בספורט. "תמיד עסקתי בשחייה, קצת אופניים, לפני 7 שנים עברנו לרעות אחרי כמה שנות מגורים בלונדון בשל לימודים, והתחלתי גם לרוץ", הוא מספר. "בהתחלה זה היה חובבני לגמרי, אבל אז פתאום הגעתי ל-5 ק"מ ואז ל-10 ק"מ, והתחלתי להשתתף בתחרויות".

אחרי הניתוח, הוא ידע שאין לו כל כוונה להפסיק, ושבועיים אחרי כבר חזר להתאמן. "חודש וחצי אחרי הניתוח, בסוכות באותה שנה, חזרתי לרוץ, ובכל שבוע הוספתי לעצמי ק"מ. בדצמבר כבר השתתפתי במקצה של 10 ק"מ, ובמרץ כבר השתתפתי במרתון תל אביב במקצה של 10 ק"מ", הוא משחזר.

בחודש שעבר (מאי) הוא השתתף בחצי טריאתלון שנערך באשקלון (750 מ' שחייה בים, 20 ק"מ דיווש על אופניים, ו-5 ק"צ ריצה) ואת כל זה הצליח לגמוא בשעה וארבעים. "אני עושה את התחרות בעיקר כדי לאתגר את עצמי, ולא הרגשתי הבדל גדול בין הזמנים שהצלחתי להשיג לפני ואחרי הניתוח".

הוא מעיד על עצמו שהוא לא מתאמן באדיקות, אבל לא פוסל השתתפות בטריאתלון בשנה הבאה. "מבחינתי, תרמתי והמשכתי הלאה. זה ממלא גאווה את כל המשפחה שלי ואותי כמובן, אבל אני לא מספר על זה, כדי שיטפחו לי על השכם, אלא כדי שאנשים יתרמו. זה מה שחשוב מבחינתי.

"ידוע שאין הברכה שורה אלא בסמוי מן העין, אבל אני מעוניין להעלות את המודעות לתרומה. זה כל כך חשוב", הוא מסביר.

"אפשר לתרום ולהמשיך לעשות למען החברה. לא רק זאת, התרומה דירבנה אותי, לא רק להמשיך ולעשות ספורט, אלא גם לעשות יותר בתחום הציבורי. התרומה הזו הזה נותנת לך פרופורציות בחיים, נותנת לך מוטיבציה לעשות למען אחרים. אם אתה יכול לתת בלי לסכן את עצמך, אז צריך לעשות את זה".