הפלאשבק של נתניהו ל-1999

הימין מפורר, ליברמן עלול לא להמליץ עליו, הברית עם החרדים שברירית והמתנדנדים פוזלים לשלושת הרמטכ"לים. קדנציה אחרונה בבלפור?

ד"ר ברוך לשם פורסם: 03.06.19 , 10:08

בנימין נתניהו מסיבת עיתונאים (צילום: EPA)

בנימין נתניהו (צילום: EPA)

מחקר שנערך בארה"ב ב-2013 קבע שגם הגנים ממלאים תפקיד משמעותי בראיית העולם הפוליטית שלנו. חוקרים באוניברסיטת לינקולן בנברסקה בחנו את הדמיון בהעדפות הפוליטיות בקרב תאומים זהים שנמסרו לאימוץ לאחר לידתם והתברר שהם הציגו עמדות פוליטיות קרובות בלי קשר למשפחה ולסביבה שבה גדלו. ד"ר קווין סמית' שהוביל את המחקר אמר: "נהגנו לחשוב שגישה פוליטית נובעת מהסביבה. המחקר שלנו, יחד עם מחקרים נוספים, מוכיח שלפחות באופן חלקי, מקורה במאפיינים ביולוגיים".

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

הממצאים האלה, אם נאמץ אותם כנכונים בצד גישות אחרות, יכולים להסביר את אחת התופעות המעניינות של המערכת הפוליטית בישראל. החל משנות ה-80 התבססו שני גושים פוליטיים גדולים, של ימין ושמאל, כאשר אין כמעט זליגה של קולות מן האחד אל השני. אם מפלגה מסוימת מאבדת מנדטים, הרי אלה נודדים למפלגה באותו גוש.

רק שני ראשים של מפלגת העבודה הצליחו לבלבל את הגנים הימניים של המערכת הפוליטית. יצחק רבין היה שר הביטחון של ממשלת האחדות הלאומית בשנות ה-80 וזכה לחיבת הליכודניקים במשפט שאמר על הפלסטינים באינתיפאדה הראשונה: "צריך לשבור להם את הידיים והרגליים". השני היה אהוד ברק, שהתנגד להסכמי אוסלו כרמטכ"ל והגדיר אותם: "מחוררים כמו גבינה שווייצרית". כשר בממשלת רבין הוא הצביע נגד הסכם אוסלו ב'. שניהם זכו בתפקיד ראש הממשלה גם תודות לחולשת ראשי הליכוד באותם שנים – יצחק שמיר האפרורי ב-1992, ובנימין נתניהו, שהסתכסך עם חבריו בימין ב-1999.

בשנות ה-2000 התחזק הגוש הימני מסיבות של ריבוי טבעי והברית עם החרדים. לאחר ניצחון קדימה ב-2006, שמרבית חבריה היו אנשי ליכוד בעברם, החל שלטונו של נתניהו מ-2009 ואילך. באפריל 2019 קיבלה מפלגת כחול לבן 35 מנדטים, שכללו את בוחרי יש עתיד ואלה שברחו ממפלגת העבודה המתרסקת. הקול נשאר בתוך המשפחה. כלומר, הגוש.

הימין, עם 65 מנדטים שהמליצו על נתניהו בפני הנשיא, עמד להקים שוב ממשלה. הגנים הימניים של הבוחר הישראלי נשארו יציבים לכאורה, ונתניהו, גם עם המלצות לכתבי אישום, עמד להקים את ממשלתו החמישית. ואז הגיע אביגדור ליברמן. "באתי לקבור את קיסר, לא להללו", הוא הדהד את דברי שייקספיר. המהלך הזה פותח את האפשרות שגוש המרכז יצליח להדיח את נתניהו מראשות הממשלה בספטמבר 2019.

לכאורה כלום לא השתנה. הליכוד הוא אותו הליכוד, איחוד מפלגות הימין ואולי גרסה חדשה של נפתלי בנט יצליחו לאסוף אותם מנדטים שיקבעו שהנשיא יטיל על נתניהו שוב להקים את הממשלה. אבל יש בכל זאת שינוי: נתניהו הוא לא אותו נתניהו.

כמו הקוסם הגדול מארץ עוץ, שהתגלה כזקן מבוהל שהשתמש ברמקול ענק כדי להטיל פחד על דורותי וחבריה, כך פג קסמו של הקומוניקטור הגדול. מאחורי שכבת האיפור הכבדה התגלה בעת ההצבעה על פיזור הכנסת פוליטיקאי מזיע שהבין כי לא נותרו לו שפנים שיוכל לשלוף ממגבעתו. האם האיש הזה יוכל לחזור על הקסם הגדול שהצליח לבצע ערב מערכות הבחירות האחרונות, ולהפחיד את בוחריו משלטון השמאלנים? ספק גדול.

חוזרים לקלפי - טורי דעה נוספים:

לאן ילכו הקולות שנתניהו עלול לאבד? לפי התיאוריה הגנטית לעיל הם צריכים להישאר בגוש הימין. הליכוד מילכד לכאורה את בוחרי הימין החברתי באמצעות האיחוד עם כולנו. האם הם יצביעו שוב בקלפי לכחלון אשר ביצע את אחד הפליק-פלאקים המפוארים בתולדות הפוליטיקה? אורלי לוי-אבקסיס תוכל להשיג את הקולות האלה ברשימה עצמאית או בהתחברות לכחול לבן.

ליברמן עשוי להיות אחד משואבי הקולות הנוספים של הימין. המיצוב של ימין חילוני שהוכח במאבקו נגד חוק הגיוס יכול למצוא לו הדים בקרב בוחרי הליכוד. וליברמן לא נראה כמו האיש שימליץ על נתניהו שוב להקים ממשלה. הוא עדיין מכריז שיצביע עבור מועמד הימין, אבל אפשר לראות זאת גם כגישה טקטית כדי לא לאבד קולות מן הגוש הזה. הרי בעבר הוא היה שר בממשלתו היונית של אהוד אולמרט.

גם הברית בין נתניהו לחרדים נראית שברירית מתמיד. אלה יכלו להציל אותו באמצעות שינוי של "פסיק" בחוק הגיוס ולא עשו זאת. החרדים מבינים כעת כי שלושת הרמטכ"לים לשעבר של קדימה יכולים להציע להם יותר, עם פחות התנגדות של הציבור.

אנשי כחול לבן צלחו באפריל את הניסיון הברוטלי של נתניהו למצב אותם כשמאל חלש. 35 מנדטים זה מרכז חזק. עבור המתנדנדים בשולי הימין לא יהיה שינוי גדול במעבר מנתניהו לעבר גבי אשכנזי ומשה יעלון, ששניהם מאותו הכפר בנושאי ביטחון ושלום. אלה לא יחושו שבגדו בגנים הימניים שלהם.

נתניהו עלול למצוא עצמו בספטמבר השנה, כמו בבחירות 1999, עם ימין מסוכסך ואובדן היכולת האישית לבצע את הקאמבק הגדול. כאשר לא יימצאו עבורו 61 ממליצים, עשוי הנשיא להטיל את הרכבתה על בני גנץ. הפעם הוא יוכל למצוא שותפים מהקואליציה הטבעית של הימין.