סופה של אחדות ערבית מזויפת

אבו מאזן (צילום: AP)

משהו מאוד לא שגרתי התרחש בסעודיה בסוף השבוע האחרון. שלוש ועידות פסגה בעיר מכה התכנסו כמו בסרט נע, אחת אחרי השנייה, בעיצומו של חודש הרמדאן. בהתחלה 57 מדינות האסלאם, אחר כך 22 חברות הליגה הערבית ולקינוח שבע נסיכויות המפרץ הפרסי. הכניסה הייתה למוסלמים בלבד, כי אין כניסה למכה למי שאינם בני דת הנביא מוחמד. למרות זאת, יועצי הנשיא טראמפ, וגם ממלאי תפקידים מסוימים מאוד אצלנו, נמצאים עמוק בתמונה, בשלט רחוק. האיש החזק בשלוש הפסגות היה מוחמד בן זאיד, שליט אבו-דאבי שמנהיג בפועל את נסיכויות המפרץ ובעל שנאה עזה לאייתוללות של איראן.

• לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet
  

בן זאיד, אפשר לנחש, מקשיב למוחמד דחלאן יותר מאשר לאבו-מאזן. דחלאן חי באבו-דאבי ועושה הרבה מאוד כסף, אבל החלום שלו להיות שליט "פלסטין הגדולה" לא מרפה ממנו. הוא שומר על קשרים סמויים מן העין בגדה המערבית, וידיו עמוסות התרומות מגיעות למחנות הפליטים ברצועה.

שלוש הפסגות האלה נועדו לריכוך היציאה לשלב הבא, "הסדנה הכלכלית" בבחריין, שהיא בפני עצמה עוד שלב להרוויח זמן בדרך ל"עסקת המאה". מאחורי הקלעים תתנהל פעילות קדחתנית דיסקרטית.

תקלה אחת בלתי צפויה קרתה לאנשי המפרץ ‑ הבחירות הנוספות בישראל. בבית המלוכה הסעודי משוכנעים שנתניהו יהיה ראש הממשלה הבא. בן זאיד ודחלאן לא בטוחים במאה אחוזים. המעורבים בתוכנית המדינית שנפתחה בסעודיה ותעבור לבחריין מחכים עכשיו לראות מה יקרה בישראל.

אבל מסקנה אחת כבר ברורה. אין יותר "עולם ערבי" או "אומה ערבית". הסתיים הסיפור על האחדות המזויפת. שרשרת הכינוסים האלה חושפת בעיקר את הקיטוב, והצרות. מדברים על מטרה משותפת, אבל לא פועלים יחד כדי להשיג אותה. כל מדינה ובעיותיה. אפילו האוכלוסייה שונה ‑ יש מדינות עשירות, יש באמצע, ויש עניות מאוד.

• סמדר פרי היא פרשנית העולם הערבי של "ידיעות אחרונות"